באחת השבתות לקח אותי דודי יעקב לטיול בכיכר סטרומה שבחולון. הייתי בן חמש וחצי והכיכר שהייתה במרחק הליכה מהמעברה הצטיירה בעיני ככיכר החלומות. היו בה בית הקפה של סבא סלח, חנות הצילום "פוטו דן", בית כנסת וגם חנות ספרים. דוד יעקב ראה שעיני מתעכבות על ספר מסוים שהונח בקדמת חלון הראווה. על כריכתו צוירו שני הרים. על אחד מהם ישב ילד ובידו דגל. על ההר השני עמד ינשוף. בין ההרים עבר הנהר ובו פערו דגים את פיהם. מעל נצבעו השמים בכחול ושמש כפולה חייכה חיוך צהוב. דוד יעקב קלט את הרגע המהפנט הזה ולא אמר מילה. למחרת חזר עם שקית חומה ובתוכה "שירים ופיזמונות לילדים" מאת ח.נ. ביאליק ונחום גוטמן. כן, הספר שנשם יום קודם את אויר חלון הראווה היה לפתע בידי.