מסע לטוסקנה הישראלית
כיאה לרכב שיכול ואמור לגמוע מרחקים בקלילות, בחרתי לי נתיב טיול שיהיו בו מכל טוב.
כביש 38 (שמתחיל במחלף שער הגיא מצפון, וממשיך עד צומת בית גוברין בדרום ), אשר היה פעם כביש צר וסואן עובר מהפך איטי, ומשנה את פניו. חלקו חדיש ורחב, עם הפרדה בין הנתיבים, וחלקו נשאר כבעבר.
אזור זה בישראל יכול להתחרות בקלות במקומות אחרים בחו"ל מהם אנו מתלהבים.
גבעות ירוקות, ויערות, כבישים מפותלים, חלקות חקלאיות, מטעים וכרמים, שבילי עפר ושדות פרא יוצרים כאן קולאז' מרהיב של צבעים. בחורף ובאביב יפה כאן כפליים.
אני אוהב לעבור כאן מידי פעם, להתמלא בריחות ובמראות שהעין אינה שבעה מהם, למצוא יקב חדש או מבשלת בירה מעניינת (ויש כאן מאלו ומאלו), ולהתענג על כל הטוב הזה שמקיף אותנו.
בצומת לכיש אנו פונים שמאלה, ודרומה אל עבר לכיש.
כאן רבותיי מתחילה טוסקנה הישראלית
אם אזור בית שמש-בית גוברין הוא אזור יפהפה ,כאן מתחיל היהלום שבכתר.
כביש 3415 שחוצה כרמים עצומים מתפתל בין גבעות נמוכות ושדות. הצבעים של הגידולים השונים יוצרים טקסטורה מטריפה, והקאמרי שעד עכשיו התנהלה כמכונית לשינוע בכירים באופן מתון, נושמת חמצן טהור שמאפשר לכל סוסיה לרוץ, בשל מגבלות החוק אני לוחץ מתון, אבל כל סיבוב ושיפוע מלהיב.
בצומת אמציה אנו פונים שמאלה אל כביש 358 שייקח אותנו עכשיו בדרך ארוכה, צמודה לגדר ההפרדה, עד שיפוליו של קיבוץ להב.
כאן הכביש פונה שוב שמאלה אל 3253 הצר יותר והמתפתל כנחש.
תחילתו במישור צחיח, והמשכו צמוד ליער סנסנה. הכביש הזה שאין בו מטר אחד ישר ואופקי יכול ללמד כל מי שבוחר, איך לנהוג וליהנות בו זמנית.
אני יכול לנסוע בכביש הזה הלוך וחזור מידי יום ביומו, ולא להשתעמם אף פעם.
המתלים הרכים של הקאמרי מרככים כל שינוי בתוואי הקרקע וכל קימור ובליטה לא עוברים אל תא הנוסעים שיכולים להמשיך ולחלום בדרכים.
כביש זה מתחבר בקצהו אל כביש 60 שמגיע אל מחסום מיתר. וממנו אל הכביש הכי הכי הכי כיפי שאנו נפגוש היום.
