fbpx

איש אשכולות

סיפורו של דב רוזנפרב, הנער החרוץ שהפך למנהל נערץ – סיפור של עצמאות ומצויינות השזור במהלך הקמתה של מדינת ישראל

הילה כהן

שתפו:

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

לאה לבית חיימוביץ’ (1910) ויהודה רוזנפרב (1905) נישאו בשנת 1930. לאה נולדה בארץ למשפחה ירושלמית שעברה להתגורר בשכונת נווה צדק בתל אביב ואילו יהודה נולד בלודג’ שבפולין, עלה לארץ בשנת 1925 כחלוץ צעיר ואף הוא התגורר בתל אביב.

לאחר שנישאו רכשו בני הזוג מגרש בדרום תל-אביב כדי לעבור ל”איזור העתיד של תל אביב, סמוך לתחנה המרכזית החדשה, שתביא לשגשוגו של האיזור…”. בשנת 1932 נולדה לזוג בתם הבכורה הדסה ולאחר חמש שנים, בעשרים ושישה בנובמבר 1937, נולד דב.

יהודה עבד כפועל בניין והתנדב ב’מכבי אש מתנדבים תל אביב’. “בימים ההם, כבאי האש היו מתנדבים בתחנה היחידה שהייתה בעיר ומוקמה בקרן הרחובות נחלת בנימין ושדרות רוטשילד. כשנשמע צלצול הפעמון (לא הייתה אז צפירה), גם בשבת, היה נוטש את מעשיו ומצטרף לכבאית. אחד מסיפורי המעשה הידועים במשפחה התרחש בשבת כשלבשנו את מיטב בגדינו ויצאנו לטיול שבת בעיר. אבי יהודה התהדר בחליפה שלו כשלפתע נשמע קול פעמון מכבי האש. הוא נזעק לתפקידו ככבאי והחליפה היפה, שוב לא ניתן היה להתהדר בה…” אומר דב בחיוך.

ההורים, לאה ויהודה

דב והדסה אחותו

"יחד עלינו על 'דיליז'נס' (כרכרת נוסעים רתומה לסוסים) ונסענו לנמל יפו. שם החלה עבורי החוויה העיקרית. המקום המה מאנשים, מסוחרים ומרכולתם ומריחות של דגי ים. סבלים נושאי שקים. רחש בחש והמולה של פעילות מרובה. שימחה וששון לילד מחפש חוויות"

“לא מן האדמה באתי! כי באתי ממשפחה ציונית”

ילדותו של דב עברה עליו בבית המשפחה ברחוב מנשה בן ישראל, בדירה צנועה בת שני חדרים. בדירה הסמוכה התגוררו גם הדודים שושנה ויצחק לנמן, עם בנם עמוס, ובחדר נוסף התגוררה הסבתא חיה חיימוביץ’.

“בימים כתיקונם, אבא עבד כבנאי. בערב חזר הביתה מעבודתו, בבגדיו המוכתמים, עייף מיום עבודה מייגע בשמש התל אביבית הקופחת. לאחר רחצה הפך מ’פועל’ ל’אביר’ בממלכתו. כשנדרש לפרקים לקנות כלי עבודה עשה זאת בשבת אצל הערבים ביפו. שמחתי להצטרף אליו. יחד עלינו על ‘דיליז’נס’ (כרכרת נוסעים רתומה לסוסים) שהמתינה לנוסעים ברחוב סלמה, ליד בית החרושת לקרח. כשהגענו לנמל יפו החלה עבורי החוויה העיקרית. המקום המה מאנשים, מסוחרים ומרכולתם ומריחות של דגי ים. בחוף, סירות שפרקו מטענים שונים, שהובאו מאניות שעגנו הרחק בים. סבלים נושאי שקים. רחש בחש והמולה של פעילות מרובה. שימחה וששון לילד מחפש חוויות” מוסיף דב.

“האוכלוסייה בשכונת מגורינו הייתה מגוונת. את רחובנו פקדו רוכלים ערבים שהכריזו ביידיש בקולי קולות על סחורתם ‘טומאטס’ (עגבניות), ‘איגרקס’ (מלפפונים) ושאר ירקות. השימחה הייתה גדולה כאשר הגיע מוכר ה’קיינע’ – קנה הסוכר שהיה ‘מקל’ באורך של מטר ומעלה, אותו היינו מוצצים ולועסים או הרוכל שמכר ‘בוסיאמן’ – ענפים נושאי גרגרי חומוס, שהיו קלויים באש וטעמם כטעם גן עדן. רוב זמני הפנוי, מעבר למשחקים בצעצועים ש’בניתי’ לעצמי, הוקדש לקריאה. כתלמיד בבית ספר היסודי אהבתי מאד לקרוא ספרים, אותם ‘בלעתי’ בשקיקה רבה ובקצב מהיר. הורי דאגו שאחליף ספרים בספרייה העירונית שברחוב נווה שאנן ובהמשך בספריית ‘שער ציון’.”

"בזיכרוני חרותים עדיין הערב והלילה ההיסטוריים של ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל. כילד, ישנתי במיטתי. כאשר תמה ההצבעה ונשמע ה'יס' האחרון, הורי העירו אותי: 'קום, התעורר, יש לנו מדינה!'. השמחה שפרצה וצהלות השכנים נשמעו מהרחוב. יצאנו למרפסת הבית לצפות בהמולת השמחה"

“קום, התעורר, יש לנו מדינה!”

“בבית, בקומת הקרקע ובקומה שמעלינו תפקדו כיתות בית ספר ‘בית חינוך לילדי עובדים’, בית ספר יסודי של רשת חינוך של הועד הלאומי, ההסתדרותי. גדלתי איפוא אל תוך בית הספר בו אף למדתי בכיתה א’, שלאחריה העבירוני הורי לבית ספר לבנים ‘מזרחי’ ברחוב נווה שאנן.

המציאות של בית מגורים משותפים עם בית ספר זימנו אירועים מיוחדים שאפיינו לדידי את ימי טרום הקמת המדינה. באחד בימי העוצר שהכריז המנדט הבריטי נתפסו הכיתות בבניין על ידי חיילי הצבא  הבריטי, כבסיס מקומי. היו אלה חיילי הדיוויזיה השביעית המוטסת הבריטית, שכומתות ברט אדומות עיטרו את ראשיהם וכינויים בפי כל היה ‘כלניות’. הם השתכנו בבניין מגורנו ואנחנו חיינו בתווך בין הבריטים שעלו וירדו בחדר המדרגות.

בזיכרוני חרותים עדיין הערב והלילה ההיסטוריים של ההצבעה באו”ם על הקמת מדינת ישראל. כילד, ישנתי במיטתי. כאשר תמה ההצבעה ונשמע ה’יס’ האחרון, הורי העירו אותי: ‘קום, התעורר, יש לנו מדינה!’. השמחה שפרצה וצהלות השכנים נשמעו מהרחוב. יצאנו למרפסת הבית לצפות בהמולת השמחה. השכנים הערבים מיהרו לתקוף. השנאה ליהודים קיבלה ביטוי בהתלהבותם ובקריאות ההמון המסתער ‘עליהום’, ‘אטבח אל יהוד’. אלה נדמו עם כיבוש אבו כביר בדרום וכפר סלמה במזרח.

בתי דרום תל אביב, גם באיזור מגורנו, היו בסכנת פגיעה מכדורים – גם מכדורים תועים וגם מצלפים. קליע אחד נכנס לחדר השינה שלנו, כדור אחר חדר ונתקע במסגרת העץ של החלון והורי מיהרו ובנו במרפסת המערבית קיר מגן מלבני סיליקט, לבנים שעמידות בפני יריות.

היו גם הפצצות אוויריות של מטוסים מצריים. מטרתם הייתה להפציץ את התחנה המרכזית שסמוכה לנו. באחד המקרים, בהישמע האזעקה, יצאתי למרפסת לצפות במתרחש. הבחנתי בשני מטוסים, כשתי נקודות זעירות נעות, כשלפתע אחד מהם צלל במהירות רבה כלפי מטה, התרומם מיד מעלה, כשהפצצות ששוחררו נראו בבירור בדרכם מטה. במהירות רבה רצתי לחדר המדרגות, מקום המחסה. כבר בדרכי לשם, תוך הריצה, נשמעו הדי ההתפוצצויות.”

משמאל: כלנית, דב והדסה

איש אשכולות

במהלך מלחמת השחרור (תש”ח, 1948) חלתה לאה אמו במחלת הסרטן ונפטרה כשהיא בת שלושים ותשע בלבד. בחלוף הזמן, נישא אביו בשנית ועבר לגור במרכז העיר. דב נותר לגור בבית הוריו וכשאחותו הדסה יצאה ללמוד בבית הספר לאחיות ‘הדסה’ בתל אביב נותר לבדו.

“כך קרה, שמהיותי כבן 15 נעשיתי עצמאי, שגר לבד בדירת ילדותי על כל המשתמע מכך. משמעות ה’לגור לבד’ הייתה שנאלצתי לדאוג לכל הדרוש לעצמי ולדירה. דודי שושנה ויצחק סייעו לי רבות על אף יכולתם המצומצמת, הם היו לי דמויות לחיקוי ואף השפיעו על עיצוב אישיותי.”

במשך שנות נערותו עבד דב במברקה של הדואר בתל אביב, כחניך קרטוגרף במחלקת המדידות הממשלתית ובין לבין לימד שיעורים פרטיים במשפחת פוליאקוב. במקביל לעבודה, בשעות אחר הצהריים והערב, למד בבית ספר תיכון עירוני א’ ערב בתל אביב עם תעודת בגרות במגמה ריאלית, ואף מצא זמן להשתתף בחוג דרמטי והצטרף לתיאטרון נוער ‘קלעים’ שהקים עודד קוטלר, לימים שחקן ובמאי מפורסם. בנוסף לכך, נהג לכתוב לעיתון הנוער ‘אנחנו’ שהתפרסם באותה עת, תחת שם העט ‘דורון רביב’.

את שרותו בצה"ל עשה בלהקת פיקוד גדנ"ע "ערב אחד כשהוזמנו להופיע בבסיס חיל האוויר בתל נוף. הנחנו, בזלזול, שזו הופעה בפני גדנעי אויר ובחוצפה רבה החלטנו לוותר עליה. הסתבר שהיה זה אירוע של החיל. מפקד חיל האוויר וקצונה נכבדה המתינו באולם לבוא הלהקה...

שחקן, זמר וכתב

את שרותו בצה”ל עשה בלהקת פיקוד גדנ”ע יחד עם חברו אליקים ירון. הלהקה ערכה את חזרותיה בבסיס שייך מוניס, שהיה מפקדת פיקוד גדנ”ע ותזמורת צה”ל. בלהקה, היו מי שהפכו מאוחר יותר למפורסמים כמו כוכב ה’גשש החיוור’ שייקה לוי, קריינית גלי צה”ל עדנה פאר והזמרת מרגלית אנקורי. הבמאי היה זאב רביב ובמאית הפזמונים הייתה נעמי פולני.

“ערב אחד כשהוזמנו להופיע בבסיס חיל האוויר בתל נוף. הנחנו, בזלזול, שזו הופעה בפני גדנעי אויר ובחוצפה רבה החלטנו לוותר עליה. הסתבר שהיה זה אירוע של החיל. מפקד חיל האוויר וקצונה נכבדה המתינו באולם לבוא הלהקה …לשווא! אחרי האירוע הלהקה פורקה. שייקה ואליקים הועברו ללהקת פיקוד מרכז ואני שובצתי, לבקשתי ולאחר כתבת מבחן, ככתב צבאי בשבועון ‘במחנה גדנ”ע’. פרסמתי כתבות תחת שם העט שאימצתי לי בעבר ‘דורון רביב’. בין חברי למערכת היה חבר כתבים נכבד ביניהם יורם טהר לב, רחל חלפי, אביטל מוסינזון ועוד.”

דב נואם בקוגל

"כמנהל בי"ס, השאיפה שלי הייתה תמיד להצלחת תלמידי בלימודים ורכישת זכאות לתעודת בגרות מצוינת. מעבר לכך היה האתגר לטיפוח המצוינות, להגברת השאיפה בסביבה הלימודית להשגת מצוינות. טיפוח איכות הלמידה, גם ע"י השבחת ההוראה וגם ע"י טיפוח מיומנויות הלמידה של התלמידים"

שאיפה למצויינות

“באחד הימים הגיעה לבסיס הגדנ”ע בשייך מוניס חיילת בשם כלנית גרינברג. היא באה ממשפחה של שורדי שואה. אם המשפחה, מלה, הגיעה ארצה מקרקוב שבפולין עם ארבעת ילדיה, שתי בנות ושני בנים ללא אב המשפחה שנפטר. ב-24 בדצמבר 1959 בנר ראשון של חג החנוכה נישאתי לכלנית שהייתה עדיין חיילת.”

במקביל לנישואיו, החל דב את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב בחוג למתמטיקה שימושית ולפרנסתו עבד בהוראת מתמטיקה ופיזיקה וגם בשעורים פרטיים. הזוג הצעיר התגורר בגבעתיים ויחד הביאו לעולם 3 ילדים – איל, נירית וענבל.

בהמשך השלים תעודת הוראה במתמטיקה ורישיון הוראה, לימודי פילוסופיה כללית וגם לימודי מנהל חינוך וקורס מנהלים.

ברבות השנים עבד דב כמנהל פדגוגי בתיכון אורט ברחובות, סגן מנהל תיכון אורט בכפר סבא, מנהל תיכון אורט לכימיה ברמת גן (כיום אורט אבין), ובמשך 20 שנה, עד לצאתו לגימלאות, ניהל בהצלחה יתרה את תיכון קוגל בחולון והפך אותו לתיכון מצטיין ומוביל. במשך שנים רבות כיהן כסגן יושב ראש התאגדות המנהלים ומטעמה כחבר במועצה העולמית של ארגון המנהלים העולמי, נטל חלק בישיבות רבות במשרד החינוך, השתתף בכינוסים ובוועידות ברחבי העולם ואף נבחר כחבר במועצת ארגון המורים העל יסודיים כנציג המנהלים שם השאיר אחריו מורשת מכובדת.

“כמנהל בי”ס, השאיפה שלי הייתה תמיד להצלחת תלמידי בלימודים ורכישת זכאות לתעודת בגרות מצוינת. מעבר לכך היה האתגר לטיפוח המצוינות, להגברת השאיפה בסביבה הלימודית להשגת מצוינות. טיפוח איכות הלמידה, גם ע”י השבחת ההוראה וגם ע”י טיפוח מיומנויות הלמידה של התלמידים.”

בשנת 2004 יצא לגמלאות אך לא איש כדב ישב בבטלה. הוא מונה לנציג ציבור בבית הדין לעבודה בת”א, שם כיהן שתי קדנציות ובמקביל מונה כמפקח קרן השתלמות המורים העל יסודיים.

בשנים שחלפו, המשפחה גדלה והתרחבה, הילדים נישאו, שמונה נכדים נולדו וכלנית ודב נהנים לארח את כולם בביתם.

בחיק המשפחה

אל תפספסו הכתבות האהובות
אבחון וטיפול מוטורי

איך לטפח את הדימוי עצמי

מה אני חושב שחושבים עלי? האם אהיה פעם טוב במשהו? מתי יפסיקו לבקר אותי? אין ילד שלא עסוק בשאלות אלה, אך הן מעסיקות בעיקר ילדים עם צרכים מיוחדים שחווים כשלונות על בסיס יומי

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים “עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע”

חגיגות ה-100 תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים“עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע” שתפו שיתוף ב facebook שיתוף ב email שיתוף ב whatsapp שיתוף ב twitter במסגרת חגיגות המאה לעיר גבעתיים, עמותת קהילתיים ותיאטרון גבעתיים מעלים תערוכה

קראו עוד»
אדם גורל יועץ נדל"ן

מה ייתן לכם יותר עצמאות?

זה לא סוד שעליית מחירי הדירות מקשה על ציבור גדול בישראל. המחירים עולים, המשכורת לא עולה בהתאם, ופה מתחילה התלבטות מוכרת: מגורים או השקעה?

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

100 בחידון

גמר החידון העירוני התקיים בהשתתפות 13 תלמידים מכיתות ז’-י’ מבתי הספר בגבעתיים. החידון, עסק בהיסטוריה העירונית של גבעתיים, שמציינת 100 שנה להיווסדה

קראו עוד»
מגזין גבעתיים פלוס

גבעתיים פלוס מגזין 94

השבוע נציין את יום הזיכרון לחללי צה”ל ואת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל. השבוע, נרכין ראש ונתעצב ולאחר מכן נחגוג יום הולדת למדינה שלנו. אחרי שנתיים בהם לא יכולנו לקחת חלק בטקסים המנציחים את הנופלים ולא יצאנו ליהנות בבימות העיר, נוכל סוף סוף לעשות זאת. יצאנו לחירות בכל המובנים.
ביום העצמאות נניף בגאווה את דגלי המדינה על מרפסות הבתים, ככבוד והוקרה שאנו מעניקים לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, לשורדים היקרים שזכו לנקום את מות יקיריהם, למשפחות השכולות ולחללי צה״ל אשר מסרו נפשם למען הגנה על המדינה היחידה שיש לנו.
קריאה מהנה,
ד”ר נגה רוזנפרב

קראו עוד»
Shape
Shape
המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

המדריך להזמנות

12/12/2020

אם גם אתם מאוהבי בישול ביתי משובח הכתבה הזו בשבילכם

סיר של אהבה מרווה מבשלת אוכל אינטליגנטי, טעים ומנחם ליום חורפי ומשפחתי אם גם אתם מאוהבי בישול ביתי משובח הכתבה הזו בשבילכם! מרווה בת ה-28 מנהלת המטבח של מסעדת טוטו, מצאה את עצמה בחל״ת עקב […]
08/13/2020

הג’ונגל הגיע העירה

ג’ירפה חוויות אורבניות ב”ג’ירפה חוויות אורבניות” הבינו שאם אי אפשר להביא את המטיילים לשוק, השוק יכול להגיע אליהם הביתה. הם ילקטו עבורכם חבילה משמחת מכ-30 ספקים שונים המייצרים מכל טוב הארץ, יסדרו בתוך ארגז עץ […]
11/27/2020

חנוכה 2020 סופ-סופ-סופגניות

»» »» »» »» »» »» »»     למעבר למגזינים: ל‘גבעתיים פלוס’, הקליקו כאן ל‘רמת גן פלוס’, הקליקו כאן   
02/08/2021

ראמן משובח לאלו שמתגעגעים ליפן

‘תום תום ראמן’ געגועים ליפן בר פנזור שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter שיתוף ב email שיתוף ב whatsapp שני ביקורים ממושכים ביפן הפכו גם אותי למעריצה וחובבת אוכל ותרבות יפנית. אז דמיינו לכם כמה […]
12/24/2020

קוקטיילים טעימים לחגיגה ביתית מושלמת

קוקטיילים טעימים לחגיגה ביתית מושלמת עם האלכימאי יהיה לכם ערב קסום ונפלא ההכנות שלנו לסילבסטר בעיצומן! חו״ל לא כל כך היה השנה, גם לא מסיבות או ברי קוקטיילים, אבל החלטנו שעל חגיגות השנה האזרחית החדשה […]
12/12/2020

נוּלה ופריקסה זה סיפור אהבה

נוּלה ופריקסה זה סיפור אהבה נוּלה מזמינה אתכם גם בחג החנוכה להתפנק במארז פריקסה מלא בכל טוב מור מילר או נוּלה בשבילכם אוהבת את המטבח כבר מילדות ומבשלת מגיל 8. לאורך השנים היא למדה טכניקות […]
09/11/2020

העוגה המפתיעה של אורטל

עוגות הסושי של אורטל כשפתחנו את הקופסא של אורטל, נצצו לנו העיניים עוגת הסושי שלה הייתה אחד הדברים המיוחדים, היפים והטעימים שראינו לאחרונה – שכבות שכבות של אורז, סלמון נא, אבוקדו, סלמון אפוי, דג טונה, […]
08/10/2021

חגיגה מתוקה במיוחד אצל תהילה

תהילה היא קונדיטורית נפלאה שכל קינוח יפהפה מעשה ידיה טעמו כטעם גן עדן, הבצקים פריכים, המילויים נימוחים, מתמוססים בפה ומשאירים טעם של עוד.

מצטרפים למגזין מעורר מחשבה ומהנה

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'גבעתיים פלוס'

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'רמת גן פלוס'

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן