גימלאי צה"ל בגבעתיים תרמו לפצועי צה״ל בתל השומר
חברי הנהלת סניף ״צוות״ גבעתיים (ארגון גימלאי צה״ל) מפגשים עם פצועי המלחמה וקרובי משפחותיהם, בביה״ח ״שיבא״ תל השומר.
סיפורו של דב רוזנפרב, הנער החרוץ שהפך למנהל נערץ – סיפור של עצמאות ומצויינות השזור במהלך הקמתה של מדינת ישראל
הילה כהן
שתפו:
לאה לבית חיימוביץ' (1910) ויהודה רוזנפרב (1905) נישאו בשנת 1930. לאה נולדה בארץ למשפחה ירושלמית שעברה להתגורר בשכונת נווה צדק בתל אביב ואילו יהודה נולד בלודג' שבפולין, עלה לארץ בשנת 1925 כחלוץ צעיר ואף הוא התגורר בתל אביב.
לאחר שנישאו רכשו בני הזוג מגרש בדרום תל-אביב כדי לעבור ל"איזור העתיד של תל אביב, סמוך לתחנה המרכזית החדשה, שתביא לשגשוגו של האיזור…". בשנת 1932 נולדה לזוג בתם הבכורה הדסה ולאחר חמש שנים, בעשרים ושישה בנובמבר 1937, נולד דב.
יהודה עבד כפועל בניין והתנדב ב'מכבי אש מתנדבים תל אביב'. "בימים ההם, כבאי האש היו מתנדבים בתחנה היחידה שהייתה בעיר ומוקמה בקרן הרחובות נחלת בנימין ושדרות רוטשילד. כשנשמע צלצול הפעמון (לא הייתה אז צפירה), גם בשבת, היה נוטש את מעשיו ומצטרף לכבאית. אחד מסיפורי המעשה הידועים במשפחה התרחש בשבת כשלבשנו את מיטב בגדינו ויצאנו לטיול שבת בעיר. אבי יהודה התהדר בחליפה שלו כשלפתע נשמע קול פעמון מכבי האש. הוא נזעק לתפקידו ככבאי והחליפה היפה, שוב לא ניתן היה להתהדר בה…" אומר דב בחיוך.
"לא מן האדמה באתי! כי באתי ממשפחה ציונית"
ילדותו של דב עברה עליו בבית המשפחה ברחוב מנשה בן ישראל, בדירה צנועה בת שני חדרים. בדירה הסמוכה התגוררו גם הדודים שושנה ויצחק לנמן, עם בנם עמוס, ובחדר נוסף התגוררה הסבתא חיה חיימוביץ'.
"בימים כתיקונם, אבא עבד כבנאי. בערב חזר הביתה מעבודתו, בבגדיו המוכתמים, עייף מיום עבודה מייגע בשמש התל אביבית הקופחת. לאחר רחצה הפך מ'פועל' ל'אביר' בממלכתו. כשנדרש לפרקים לקנות כלי עבודה עשה זאת בשבת אצל הערבים ביפו. שמחתי להצטרף אליו. יחד עלינו על 'דיליז'נס' (כרכרת נוסעים רתומה לסוסים) שהמתינה לנוסעים ברחוב סלמה, ליד בית החרושת לקרח. כשהגענו לנמל יפו החלה עבורי החוויה העיקרית. המקום המה מאנשים, מסוחרים ומרכולתם ומריחות של דגי ים. בחוף, סירות שפרקו מטענים שונים, שהובאו מאניות שעגנו הרחק בים. סבלים נושאי שקים. רחש בחש והמולה של פעילות מרובה. שימחה וששון לילד מחפש חוויות" מוסיף דב.
"האוכלוסייה בשכונת מגורינו הייתה מגוונת. את רחובנו פקדו רוכלים ערבים שהכריזו ביידיש בקולי קולות על סחורתם 'טומאטס' (עגבניות), 'איגרקס' (מלפפונים) ושאר ירקות. השימחה הייתה גדולה כאשר הגיע מוכר ה'קיינע' – קנה הסוכר שהיה 'מקל' באורך של מטר ומעלה, אותו היינו מוצצים ולועסים או הרוכל שמכר 'בוסיאמן' – ענפים נושאי גרגרי חומוס, שהיו קלויים באש וטעמם כטעם גן עדן. רוב זמני הפנוי, מעבר למשחקים בצעצועים ש'בניתי' לעצמי, הוקדש לקריאה. כתלמיד בבית ספר היסודי אהבתי מאד לקרוא ספרים, אותם 'בלעתי' בשקיקה רבה ובקצב מהיר. הורי דאגו שאחליף ספרים בספרייה העירונית שברחוב נווה שאנן ובהמשך בספריית 'שער ציון'."
"קום, התעורר, יש לנו מדינה!"
"בבית, בקומת הקרקע ובקומה שמעלינו תפקדו כיתות בית ספר 'בית חינוך לילדי עובדים', בית ספר יסודי של רשת חינוך של הועד הלאומי, ההסתדרותי. גדלתי איפוא אל תוך בית הספר בו אף למדתי בכיתה א', שלאחריה העבירוני הורי לבית ספר לבנים 'מזרחי' ברחוב נווה שאנן.
המציאות של בית מגורים משותפים עם בית ספר זימנו אירועים מיוחדים שאפיינו לדידי את ימי טרום הקמת המדינה. באחד בימי העוצר שהכריז המנדט הבריטי נתפסו הכיתות בבניין על ידי חיילי הצבא הבריטי, כבסיס מקומי. היו אלה חיילי הדיוויזיה השביעית המוטסת הבריטית, שכומתות ברט אדומות עיטרו את ראשיהם וכינויים בפי כל היה 'כלניות'. הם השתכנו בבניין מגורנו ואנחנו חיינו בתווך בין הבריטים שעלו וירדו בחדר המדרגות.
בזיכרוני חרותים עדיין הערב והלילה ההיסטוריים של ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל. כילד, ישנתי במיטתי. כאשר תמה ההצבעה ונשמע ה'יס' האחרון, הורי העירו אותי: 'קום, התעורר, יש לנו מדינה!'. השמחה שפרצה וצהלות השכנים נשמעו מהרחוב. יצאנו למרפסת הבית לצפות בהמולת השמחה. השכנים הערבים מיהרו לתקוף. השנאה ליהודים קיבלה ביטוי בהתלהבותם ובקריאות ההמון המסתער 'עליהום', 'אטבח אל יהוד'. אלה נדמו עם כיבוש אבו כביר בדרום וכפר סלמה במזרח.
בתי דרום תל אביב, גם באיזור מגורנו, היו בסכנת פגיעה מכדורים – גם מכדורים תועים וגם מצלפים. קליע אחד נכנס לחדר השינה שלנו, כדור אחר חדר ונתקע במסגרת העץ של החלון והורי מיהרו ובנו במרפסת המערבית קיר מגן מלבני סיליקט, לבנים שעמידות בפני יריות.
היו גם הפצצות אוויריות של מטוסים מצריים. מטרתם הייתה להפציץ את התחנה המרכזית שסמוכה לנו. באחד המקרים, בהישמע האזעקה, יצאתי למרפסת לצפות במתרחש. הבחנתי בשני מטוסים, כשתי נקודות זעירות נעות, כשלפתע אחד מהם צלל במהירות רבה כלפי מטה, התרומם מיד מעלה, כשהפצצות ששוחררו נראו בבירור בדרכם מטה. במהירות רבה רצתי לחדר המדרגות, מקום המחסה. כבר בדרכי לשם, תוך הריצה, נשמעו הדי ההתפוצצויות."
איש אשכולות
במהלך מלחמת השחרור (תש"ח, 1948) חלתה לאה אמו במחלת הסרטן ונפטרה כשהיא בת שלושים ותשע בלבד. בחלוף הזמן, נישא אביו בשנית ועבר לגור במרכז העיר. דב נותר לגור בבית הוריו וכשאחותו הדסה יצאה ללמוד בבית הספר לאחיות 'הדסה' בתל אביב נותר לבדו.
"כך קרה, שמהיותי כבן 15 נעשיתי עצמאי, שגר לבד בדירת ילדותי על כל המשתמע מכך. משמעות ה'לגור לבד' הייתה שנאלצתי לדאוג לכל הדרוש לעצמי ולדירה. דודי שושנה ויצחק סייעו לי רבות על אף יכולתם המצומצמת, הם היו לי דמויות לחיקוי ואף השפיעו על עיצוב אישיותי."
במשך שנות נערותו עבד דב במברקה של הדואר בתל אביב, כחניך קרטוגרף במחלקת המדידות הממשלתית ובין לבין לימד שיעורים פרטיים במשפחת פוליאקוב. במקביל לעבודה, בשעות אחר הצהריים והערב, למד בבית ספר תיכון עירוני א' ערב בתל אביב עם תעודת בגרות במגמה ריאלית, ואף מצא זמן להשתתף בחוג דרמטי והצטרף לתיאטרון נוער 'קלעים' שהקים עודד קוטלר, לימים שחקן ובמאי מפורסם. בנוסף לכך, נהג לכתוב לעיתון הנוער 'אנחנו' שהתפרסם באותה עת, תחת שם העט 'דורון רביב'.
שחקן, זמר וכתב
את שרותו בצה"ל עשה בלהקת פיקוד גדנ"ע יחד עם חברו אליקים ירון. הלהקה ערכה את חזרותיה בבסיס שייך מוניס, שהיה מפקדת פיקוד גדנ"ע ותזמורת צה"ל. בלהקה, היו מי שהפכו מאוחר יותר למפורסמים כמו כוכב ה'גשש החיוור' שייקה לוי, קריינית גלי צה"ל עדנה פאר והזמרת מרגלית אנקורי. הבמאי היה זאב רביב ובמאית הפזמונים הייתה נעמי פולני.
"ערב אחד כשהוזמנו להופיע בבסיס חיל האוויר בתל נוף. הנחנו, בזלזול, שזו הופעה בפני גדנעי אויר ובחוצפה רבה החלטנו לוותר עליה. הסתבר שהיה זה אירוע של החיל. מפקד חיל האוויר וקצונה נכבדה המתינו באולם לבוא הלהקה …לשווא! אחרי האירוע הלהקה פורקה. שייקה ואליקים הועברו ללהקת פיקוד מרכז ואני שובצתי, לבקשתי ולאחר כתבת מבחן, ככתב צבאי בשבועון 'במחנה גדנ"ע'. פרסמתי כתבות תחת שם העט שאימצתי לי בעבר 'דורון רביב'. בין חברי למערכת היה חבר כתבים נכבד ביניהם יורם טהר לב, רחל חלפי, אביטל מוסינזון ועוד."
שאיפה למצויינות
"באחד הימים הגיעה לבסיס הגדנ"ע בשייך מוניס חיילת בשם כלנית גרינברג. היא באה ממשפחה של שורדי שואה. אם המשפחה, מלה, הגיעה ארצה מקרקוב שבפולין עם ארבעת ילדיה, שתי בנות ושני בנים ללא אב המשפחה שנפטר. ב-24 בדצמבר 1959 בנר ראשון של חג החנוכה נישאתי לכלנית שהייתה עדיין חיילת."
במקביל לנישואיו, החל דב את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת תל אביב בחוג למתמטיקה שימושית ולפרנסתו עבד בהוראת מתמטיקה ופיזיקה וגם בשעורים פרטיים. הזוג הצעיר התגורר בגבעתיים ויחד הביאו לעולם 3 ילדים – איל, נירית וענבל.
בהמשך השלים תעודת הוראה במתמטיקה ורישיון הוראה, לימודי פילוסופיה כללית וגם לימודי מנהל חינוך וקורס מנהלים.
ברבות השנים עבד דב כמנהל פדגוגי בתיכון אורט ברחובות, סגן מנהל תיכון אורט בכפר סבא, מנהל תיכון אורט לכימיה ברמת גן (כיום אורט אבין), ובמשך 20 שנה, עד לצאתו לגימלאות, ניהל בהצלחה יתרה את תיכון קוגל בחולון והפך אותו לתיכון מצטיין ומוביל. במשך שנים רבות כיהן כסגן יושב ראש התאגדות המנהלים ומטעמה כחבר במועצה העולמית של ארגון המנהלים העולמי, נטל חלק בישיבות רבות במשרד החינוך, השתתף בכינוסים ובוועידות ברחבי העולם ואף נבחר כחבר במועצת ארגון המורים העל יסודיים כנציג המנהלים שם השאיר אחריו מורשת מכובדת.
"כמנהל בי"ס, השאיפה שלי הייתה תמיד להצלחת תלמידי בלימודים ורכישת זכאות לתעודת בגרות מצוינת. מעבר לכך היה האתגר לטיפוח המצוינות, להגברת השאיפה בסביבה הלימודית להשגת מצוינות. טיפוח איכות הלמידה, גם ע"י השבחת ההוראה וגם ע"י טיפוח מיומנויות הלמידה של התלמידים."
בשנת 2004 יצא לגמלאות אך לא איש כדב ישב בבטלה. הוא מונה לנציג ציבור בבית הדין לעבודה בת"א, שם כיהן שתי קדנציות ובמקביל מונה כמפקח קרן השתלמות המורים העל יסודיים.
בשנים שחלפו, המשפחה גדלה והתרחבה, הילדים נישאו, שמונה נכדים נולדו וכלנית ודב נהנים לארח את כולם בביתם.
חברי הנהלת סניף ״צוות״ גבעתיים (ארגון גימלאי צה״ל) מפגשים עם פצועי המלחמה וקרובי משפחותיהם, בביה״ח ״שיבא״ תל השומר.
"מרגש אותי שתוך פחות משנה ושבעה שירים מקוריים אני מצליחה להיות חלק מפס קול ישראלי כזה חשוב" מספרת ליאן כוזהינוף
"אנשים רואים בנאדם מתהלך ברחובות כשכולו קורן. מה יש לך?" מבחן דרכים לאבארט NUVOLARI
קובי משעל הוא מוזיקאי, מלחין ומעבד, ומנהל מוזיקלי של הרכבים קוליים ואינסטרומנטליים
הסיסמה הנפוצה בהתחדשות עירונית היא שהבעלים אינם משלמים דבר והכל הוא על חשבון היזם – זה כמובן תלוי בסעיפים הקטנים של ההסכם המשפטי שיחתם לבסוף מול היזם.
כפי שמסתמן מהנתונים, התושבים לא מאמינים לממשלת ישראל. האם במצב הזה מחירי הדירות ימשיכו לזנק?
רכב חשמלי חדש מהניילון? האם הוא אכן חדש?
כאן נולדתי, כאן ביתי וכאן אבנה את הקריירה שלי בשתי ידי" ראיון בפרספקטיבה הנכונה עם השחקן והזמר עומר דץ ד"ר נגה רוזנפרב צילום: אור דנון 18/3/2020 נפגשנו לראיון ב'מתוקה' בקניון גבעתיים כי עומר מת על
יגאל אונא מגן הסייבר הבכיר במדינה, כראש מערך הסייבר הלאומי ● מכהן כנשיא בית הספר ללימודי סייבר
מפה לאוזן
סקר אזני ההמן הנבחרות פורים 2024. את המאכל האהוב תוכלו למצוא השנה בבצקים צבעוניים ובמילויים חדשים ומסקרנים
הטבה מיוחדת של שתי נסיעות חינם לכל משתמש ביום הבחירות המקומיות, יום שלישי 27/02/24
סקודה סקאלה, המשפחתית הקטנה נחתה בישראל לאחר מתיחת פנים
הסכם קואליציוני נחתם בין סיעת הבית שלנו בגבעתיים בראשותו של מושיק גולדשטיין לבין סיעת גבעתיים שלנו בראשות ראש העירייה רן קוניק.
ההסכם נחתם בין יש עתיד-מר"צ וגבעתיים שלנו בראשותו של רן קוניק. ההסכם מעניק לראש העיריה רוב במועצה
בצל המלחמה סיכום הבחירות ברמת גן. חג הפורים הגיע ואי אפשר לשמוח כאשר החטופים עדיין נמצאים בידי חמאס, כאשר חיילינו נלחמים בעזה ורבים כל כך פצועים בגוף ובנפש, כאשר תושבי הדרום והצפון מנותקים מחייהם.
בכל מגזין, אני משתדלת לחפש נקודות של אור ושל תקווה ולשתף אתכם בהן. הפעם, בגיליון הזה תוכלו לקרוא על נבחרת ההומור – הקומיקאים הנפלאים שגם בצל המלחמה מנסים להעלות חיוך, על המוזיקאי קובי משעל והכוכבת ליאן קוזהינוף, וכמו מדי שנה – סקר אוזני ההמן שעושה עבורנו בר פנזור.
בשורות טובות,
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!