"הוא אהב כל רגע. הוא היה במקום שבו רצה להיות, ועשה דברים שהוא רצה לעשות" -

21/12/2024

שבת, 21 בדצמבר 2024

"הוא אהב כל רגע. הוא היה במקום שבו רצה להיות, ועשה דברים שהוא רצה לעשות"

סיפורו יוצא הדופן של סמ"ר יונתן דין חיים ז"ל לוחם בחיל ההנדסה הקרבית, שנולד למשפחה נוצרית ברוצ'סטר ניו-יורק, התגייר, עלה לארץ, התגייס ונפל בקרב בדרום רצועת עזה. בן 25 בנופלו.
יהי זכרו ברוך

ד"ר נגה רוזנפרב

15/2/2024

ג'ונתן וויליאם דין ג'וניור נולד וגדל בעיירה הילטון, פרבר כפרי שלהעיר רוצ'סטר בצפון מדינת ניו-יורק, בבית מוקף אדמה חקלאית שנבנה ב-1865. הבן הצעיר של ג'ון וגרייס, מחנכת שעובדת כיום בספריית הקולג' שבו למד, אח לאר ג'יי, רנדי, וצ'אד, שניים עוסקים באכיפת חוק מקומית ופדרלית והשלישי היה חייל במארינס.

"הוא היה צעיר הרפתקן, אמיץ, רחום ואכפתי, ה'ילד של אמא'. הוא דאג ועזר לי ואהב לבשל איתי – הוא היה שף מצוין וסופר נפלא, ואני מקווה להוציא לאור את הכתבים שלו. הוא היה מאוד בוגר לגילו, ספורטאי אדיר ושחקן כדורגל מצוין. הוא היה מתקשר אלי כל יום ב-4:30 בבוקר (שעון ארה"ב) ואני עדיין מתעוררת כל יום באותה השעה, אבל הטלפון לא מצלצל" מספרת בעצב אמו גרייס.

כילד אמריקאי היה מסלול חייו שגרתי ומובן מאליו – הוא למד בבית הספר הנוצרי בברוקפורט וסיים את בית הספר התיכון בהצטיינות. לאחר מותו, הוריו יסדו שם מילגת לימודים לזכרו. הוא המשיך ללימודים לתואר ראשון בהיסטוריה וספרדית בקולג', שם הכיר כמה חברים יהודים והתקרב לקהילה היהודית, תוך שהוא נחשף לזוועות השואה. "החיפוש התמידי שלו והסקרנות שבה ניחן הביאו אותו להתעניין ביהדות, בישראל ובשפה העברית" מספר אחיו, אר ג'יי.

הרב ליאונרדו ביטראן מבית הכנסת 'בית אל' בברייטון, עזר לדין במהלך התגיירותו ליהדות ב-2018, וגם בתהליך ההגירה שלו לישראל בשנת 2019. אחרי שהוא החליט שזו הדרך בה הוא בוחר, הוא התגייר ושינה את שמו ל'יונתן חיים'. בסוף שנת 2020 המהלך הושלם והוא עלה לישראל. הרב ביטראן מתאר את יונתן כמי שבלט ושהיה נלהב, לא רק מהיהדות, אלא גם מהעובדה שהוא חי את החיים שעליהם חלם, מעבר לים.

"אחרי שהוא החליט שזו הדרך בה הוא בוחר, הוא התגייר ושינה את שמו ל'יונתן חיים'. בסוף שנת 2020 המהלך הושלם והוא עלה לישראל. הרב ביטראן מתאר את יונתן כמי שבלט ושהיה נלהב, לא רק מהיהדות, אלא גם מהעובדה שהוא חי את החיים שעליהם חלם, מעבר לים"

"אישיותו התוססת הייתה מגדלור של אור"

יונתן התגורר ברחוב עציון ברמת-גן, יחד עם שותפים שהפכו למשפחה השנייה שלו, הוא טייל בארץ, והתלהב בעיקר מהמקומות הקדושים. כבר מילדות הוא התבלט ברצון שלו לעזור לכולם ככל יכולתו וכך גם בישראל – הוא התנדב במד"א, עזר לקשישים שורדי שואה ולמעשה עשה הכול כדי להיות ישראלי בכל היבט.
הוא למד לתואר שני בניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, בפקולטה לרפואה. הוא שלט בארבע שפות: אנגלית, ספרדית עברית ושפת הסימנים האמריקאית של קהילת החרשים (ASL) אותה למד באוניברסיטת RIT Rochester Institute of) Technology) והוא התכוון לעבוד במקצוע שרכש – מתורגמן רפואי בבתי חולים. המאמר האחרון שלו בלימודיו התמקד בקהילת החירשים בתקופת מגיפת ה-COVID-19 ובקשיים שלה בתקשורת כאשר נעשה שימוש נרחב במסכות. "הוא היה חבר טוב של חבריו לכיתה. אישיותו התוססת הייתה מגדלור של אור בכיתה ובוודאי תחסר לו", אמרו במחלקה.

השלב הבא בחייו היה ברור – שירות בצה"ל והוא התגייס והוצב לבקשתו בחיל ההנדסה הקרבית. "פגשתי אותו בפעם הראשונה באוטובוס מתל השומר. שמעתי פתאום מאחורי מישהו מדבר אנגלית שוטפת. אמרתי, 'טוב, יש עוד אחד עם מבטא כמוני' וככה הפכנו לחברים", מספר סמל לוקאס סיוקאן, חבר ולוחם בפלוגה של יונתן.

"האובדן הזה זעזע לא רק את קהילת בית הכנסת 'בית אל', אלא את הקהילה היהודית המקומית כולה. אני גאה בכך שאני הייתי שם כדי לעזור לו להגשים את חלומותיו. מעולם לא חשבתי שהחלומות שלו יגרמו לו להיהרג. זה מה שהכי כואב לי"

"רצה שהעולם יהיה מקום טוב יותר"

בבוקר ה-7 באוקטובר הוא עוד הספיק להתקשר לאחיו רנדי ולבקש ממנו לוודא שאימם גרייס לא תצפה בחדשות, כי יש מתקפת טילים על ישראל. הוא נכנס לעזה כלוחם חיל ההנדסה הקרבית, בגדוד הנדסה 603, בעוצבת 'סער מגולן' ונפל בכ"ה בכסלו התשפ"ד (08 בדצמבר 2023) בקרב בדרום רצועת עזה, בן 25 בנופלו.

כמו סיפור חייו יוצא הדופן, כך גם פרידתו מהחיים הייתה שונה. הטקס הראשון נערך במחנה צבאי בארץ כאשר רוב ההספדים נישאו באנגלית כדי שהחברים שהגיעו ובני המשפחה שצפו מרחוק יוכלו להבין. חברתו נג'מה ארונוב ספדה לו "יוני, אהובי, אהבת חיי והבן-אדם שהיה אמור להישאר איתי באש ובמים. כל הקשיים שהוא עבר, הם אלה שגרמו לו לרצות שהעולם יהיה מקום טוב יותר".

בתום הטקס הזה החל המסע של יונתן בדרך חזרה, אל רוצ'סטר במדינת ניו-יורק, אל המשפחה. קצין נפגעים ונציג הרבנות הצבאית ליוו את הארון, שכוסה בדגל ישראל, בטיסה הארוכה עד לטקס השני בבית הקברות בניו יורק.

טקס ההלוויה שלו, שנערך בבית הקברות ברוצ'סטר בצפון מדינת ניו יורק, ביום חורפי כיאה למדינה הצפונית והקרה, היה טקס יוצא דופן שנוהל על ידי רב יהודי, ברקע השמיעה התזמורת הסקוטית שניגנה בחמת-חלילים מנגינה שנקראת 'חוזר הביתה'.

"האובדן הזה זעזע לא רק את קהילת בית הכנסת 'בית אל', אלא את הקהילה היהודית המקומית כולה. אני גאה בכך שאני הייתי שם כדי לעזור לו להגשים את חלומותיו. מעולם לא חשבתי שהחלומות שלו יגרמו לו להיהרג. זה מה שהכי כואב לי" אומר ביטראן "הוא אהב כל רגע. הוא היה במקום שבו רצה להיות, ועשה דברים שהוא מעוניין לעשות. הוא היה לקראת סיום שירותו כאשר פרצה המלחמה, והוא תכנן לחזור לארצות הברית בינואר כדי להמשיך את לימודיו. לצערי, הטרגדיה הזו קטעה את חייו", מוסיף הרב.

אמו, גרייס דין, כתבה בפייסבוק: "נוח על משכבך בשלום יונתן. אי אפשר היה לאהוב אותך יותר ממה שאהבתי". היא ורבים אחרים שהכירו אותו ייחסו לו את הציטוט הבא: "לעולם אל תפסיק לאהוב. אנחנו לא נלחמים בגלל שאנחנו שונאים, אלא בגלל שיש לנו אהבה כזו בלב לכל החיים".

יומיים לאחר מכן, נערך הטקס השלישי שערכה משפחתו בכנסייה המקומית בעיר.

אר ג'יי אחיו ספד לו: "הוא הגן על המדינה שלו ועל העם שלו, הוא ייזכר בהיסטוריה כמישהו שמת למען מה שהוא האמין בו. יונתן תמיד אמר 'אני לא אנוח עד שהדבר הזה יסתיים, זוהי המשימה שלי, זו הדרך שלי, וזה מה שנקראתי לעשות". רנדי אחיו הוסיף בהספדו: "הוא מת תוך כדי שהוא מסייע לאנשים, מגן עליהם, ואוהב אותם. מגן דוד שוכן כעת מעליך כדי להאיר לך את הדרך".

"פשוט התאהב במדינה הזו"

חברו ניר רייכמן כתב: "יוני היה אחד האנשים הכי טובי לב שהכרתי. בחור שהתגייר ועשה עליה למרות שלא היה לו שום קשר אלינו. פשוט התאהב במדינה הזו. שינה את כל החיים שלו ובא לבד. והתגייס לצבא למרות שלא היה חייב. ולשירות מלא. ולהנדסה קרבית…מי עושה דבר כזה??? עוד שלושה שבועות היה אמור להשתחרר ….כבר התחיל לספור לאחור. לתכנן למצוא עבודה. להתחיל את החיים שוב מחדש….זה לא יקרה יותר יוני…..הייתה לי הזכות להכיר אותך. תמיד אוהב אותך."

סם טרגה, חבר ילדות קרוב של יונתן, כתב עבור ערוץ חדשות 8 ברוצ'סטר: "ג'ונתן היה אחד האנשים החשובים בחיי מאז שאני זוכר את עצמי. הוא היה אחד האנשים הכי אוהבים, אינטליגנטים, רהוטים וחרוצים שיצא לי לפגוש אי פעם. הוא תמיד היה שם בשבילי. גם אחרי שעבר לישראל, הוא תמיד התאמץ לשמור על קשר, לא רק איתי, אלא עם כל מי שהיה קרוב אליו. אני תמיד אזכור את השיחות שלנו בהן היינו פשוט מתבדחים ומדברים על החיים, היינו דנים בהרפתקאותיו המדהימות שלו ובתוכניות העתידיות שלנו. הוא היה אמור לחזור לארה"ב ברגע ששירותו הצבאי יסתיים. אני אתגעגע לצחוק ולחיוך המדבקים והייחודיים שלו, ליכולת שלו לומר את דעתו וליכולת שלו להציב מטרה שאפתנית ותמיד להשיג אותה".

"באחת משיחות הטלפון האחרונות שלנו, הוא ביקש ממני לשתול פרחי צבעונים כתומים בגינה של הבית. הוא כבר חיכה לחזור הבייתה לחדר החדש והגדול שלו, אבל הוא הבהיר לאחיו ולי שהוא לא יחזור עד שהמלחמה הזו תסתיים. הוא נחרד מהאירועים שהתרחשו בארץ שלמד לאהוב והיה מודאג מאוד מהחטופים. אחרי מותו, שתלנו צבעונים כתומים לכבודו, וחילקנו אותם בטקסי הקבורה שלו, בבית הכנסת ובכנסיה. הוא כל כך חסר לנו ואנחנו כל כך מתגעגעים אליו. ליבי יוצא לכל ההורים שילדיהם חטופים והם אינם יודעים מה עולה בגורל יקירם. אני יודעת איפה יונתן ועוזר לי לחשוב שהוא מת כגיבור" אומרת גרייס.

הדי המלחמה בעזה הגיעו הכי רחוק שאפשר. בבית הקברות המקומי ברוצ'סטר בולט מעתה קבר צה"לי יחיד, שעליו נחרט השם יונתן דין חיים, חייל שאימץ לעצמו דת ומדינה.

הקליקו כאן למעבר לגרסה באנגלית