מכס השיפוט לכס הספרות -

13/06/2025

יום שישי, 13 ביוני 2025

מכס השיפוט לכס הספרות

לימור מרגולין-יחידי היא שופטת בדימוס, סופרת, מחזאית ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה ● זוכת פרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים ● נבחרה לפרויקט "מאה שנים, מאה נשים" ● בוגרת תיכון 'שמעון בן צבי', נשואה למוטי ואם לשלושה

נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין

10/04/2025

שתפו:

מרגע שהשופטת לימור מרגולין-יחידי החליטה לפרוש מכס השיפוט, החלטה לא קלה כדבריה, שכן אהבה את מה שעשתה – היא הורידה במודע מסך על העבר המשפטי והפנתה את הפנים קדימה, לדרך חדשה לחלוטין.

"ממש ערב הפרישה היה לי חלום שבו ניצב מולי שדה זוהר ירוק מג'לי. לא ידעתי מה מחכה לי" – היא מספרת – "ידעתי שאני רוצה לחזור לאקדמיה ולעשות משהו שקשור ליהודים-ערבים. נרשמתי לאוניברסיטת תל אביב וכרגע אני דוקטורנטית לאנתרופולוגיה באמצע הדרך, ומראיינת אנשים שאני חוקרת".

במקביל לפרישתה (2019) היא החליטה לשלוח ידה בתחום נוסף שקרץ לה ונרשמה לקורס כתיבה בסיסי וראשוני, ואז גילתה שהיא…אוהבת לכתוב. עד אז הייתה מנוסה מאד בכתיבה משפטית, שהיא כתיבה קוהרנטית ולוגית ומנומקת ופתאום פרץ ממנה משהו חדש לגמרי והיא אהבה את זה מאד.

"עד היום זכורה לי חוויית הספריה בבית שז"ר. למדתי משפטים בהנחה שיש בזה הרבה מחשבה, דיבור והופעה. כשהגיע שלב הפרקטיקה העדפתי את התחום הפלילי – כי פה העניין הוא הסיפור! ואהבתי להרכיב סיפור"

'שופטת או סופרת'

לימור מרגולין-יחידי גדלה בגבעתיים, למדה בבית הספר היסודי 'מצדה', ובתיכון שמעון בן צבי. הייתה חניכה ומדריכה בצופים, ובגיל 17 וחצי יצאה עם משלחת לארה"ב. בין לבין הייתה מעין 'ילדה כוכבת' שכן מכיתה ד' ועד כיתה ח' השתתפה בתוכנית 'חשבון פשוט' בטלוויזיה החינוכית ופניה היו מוכרות מאד לכל הילדים, והוריהם, שצפו בתכנית הפופולרית.

בצבא שירתה כמשק"ית חינוך וקצינת חינוך ב'גולני' ומיד בתום השירות נרשמה ללימודי משפטים. "עוד כילדה אני זוכרת שתמיד כששאלו מה אני רוצה להיות עניתי ספונטנית: 'שופטת או סופרת', עם העדפה לסופרת" אומרת בחיוך מי שהגשימה את שתי המשאלות האלה – "למדתי משפטים בהנחה שיש בזה הרבה מחשבה, דיבור והופעה. כשהגיע שלב הפרקטיקה העדפתי את התחום הפלילי – כי פה העניין הוא הסיפור! ואהבתי להרכיב סיפור. ההתחלה הייתה בסנגוריה לצד יהודה ויינשטיין."

עבודה קשה ותובענית

כשלמדה משפטים לתואר שני, אחד ממוריה היה יעקב ויינרוט ואז עברה לעבוד במשרדו, תוך שהיא משתלבת בתיקים כמו זה של מאיר שטרית וזה של אלי הורביץ – 'פרומדיקו'.

אחרי לידת בנה הבכור, יותם, (27), רצתה להיות אמא ככל שניתן, וחשבה שעבודה בפרקליטות תאפשר לה זאת. היא עברה לפרקליטות מחוז תל אביב, מיסוי וכלכלה – קרי: עבירות צווארון לבן. כאן שעות העבודה 'הרשמיות' איפשרו למצות גם את הצד האימהי.

"העבודה אצל ויינרוט היתה עם שעות ללא גבול. זה חלק מהענין במשרד כזה, אבל זה היה קשה ותובעני, בעיקר לאמא טריה"- אומרת לימור שבמהלך העבודה הקשה והתובענית הזו ניסתה לעשות משהו גם בשביל 'הנפש' כדבריה, ונרשמה לסדנת קרמיקה – "אבל זה לא הלך ביחד"- היא מודה.

במהלך שנות עבודתה בפרקליטות נולדו גם שירה (24) ונדב (21). ואז, כשהיא בת 39 בסך הכל – מונתה לימור לשופטת שלום, תפקיד שעשתה במשך תשע השנים הבאות עד שקבלה מינוי זמני לשמש שופטת במחוזי. "המנוי היה זמני ומשלא הפך לקבוע, בשל מאבקים בין גורמים חזקים ממני – החלטתי לפרוש. הייתי בת 51 וזו לא הייתה החלטה קלה אבל החלטתי ו ב-2019 פרשתי".

"במוקד שלי עומדת יצירה ספרותית פלוס. כל חיי התאפיינתי בין אנליטיות וקוהרנטיות לבין דמיון"

הנאשם בנימין נתניהו

במהלך שנות השיפוט שלה הופיעו בפניה כמה וכמה 'שמות' שכנראה היו מעדיפים שלא להתפרסם דווקא בהקשרים משפטיים. בין השמות: הזמר קובי פרץ, שעליו גזרה שנתיים מאסר בעקבות עבירות מס, הזמרים משה פרץ ואייל גולן – שעליהם לא גזרה מאסר בפועל, איש העסקים אבנר קופל, יו"ר איגוד הכדורסל לשעבר – עליו גזרה שלוש שנות מאסר, ויעקב דיין שארגן השתלות כליה בתשלום באמצעות חברות זרות בקפריסין ובפיליפינים ונדון ל-75 חודשי מאסר בגין עבירות מס.

ביומה האחרון בתפקיד, ערב פרישתה, הקריאה מרגולין-יחידי את הכרעות הדין שלה במשפטם של מנכ"לי קופת חולים מאוחדת, שהואשמו בתרמית גיוס מבוטחים, ובמשפטו של ראש עיריית אשקלון לשעבר, איתמר שמעוני. בהכרעת השין שלה ייחדה פרק לשאלה האם השפעה על אמצעי תקשורת עשויה להוות שוחד, והציעה שורת מבחנים כדי לענות על שאלה זו. אף שפסיקתה לא היוותה תקדים מחייב – היא חיזקה את עמדת הפרקליטות בתיקים שזו ניהלה כנגד בנימין נתניהו.

על הפארסה של תיקי הנאשם בנימין נתניהו היא אומרת: "הייתי שם. אני מדברת מתוך ניסיון אישי. ניהלתי מאות דיונים בעניינם של נאשמי צווארון לבן. רבים מהם נשואי פנים, ולהם סניגורים בעלי שם וברוכי כשרון, בהם בין היתר סנגורו של הנאשם בנימין נתניהו. נכון, באף אחד מהתיקים הללו לא היה הנאשם ראש ממשלה, אבל כשאדם נאשם בשוחד ובמרמה והפרת אמונים, במספר אישומים – הוא בראש ובראשונה, וגם בסופו של דבר – נאשם במשפט פלילי ואין זה מעלה או מוריד מיהו הנאשם מחוץ לכתלי בית המשפט ומהם האילוצים והמחויבויות החיצוניים המוטלים עליו. הוא נאשם במשפט פלילי. לא קל, בלשון המעטה, לשבת על כס השיפוט בעניינם של אנשי ציבור בכירים, בטח שלא בעניינו של נאשם שהוא ראש ממשלה, בוודאי שלא בימים הבלתי אפשריים האלה. אינני מקנאה בשלושת שופטי ההרכב, הנדרשים להתמודד עם הנאשם בנימין נתניהו, ובמשך זמן רב אני מתבוננת בהם מהצד וחושבת עד כמה מאתגרת מלאכתם בניהול הדיון המשפטי בעניינו".

"לא קל, בלשון המעטה, לשבת על כס השיפוט בעניינם של אנשי ציבור בכירים, בטח שלא בעניינו של נאשם שהוא ראש ממשלה, בוודאי שלא בימים הבלתי אפשריים האלה. אינני מקנאה בשלושת שופטי ההרכב, הנדרשים להתמודד עם הנאשם בנימין נתניהו"

'סופרת' זה הטייטל

כאמור, עם פרישתה מכס השיפוט היא שבה לאקדמיה וסיימה תואר שני בהצטיינות, בניהול וישוב סכסוכים. בשנת 2021 זכתה בפרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2025 זכתה שוב בפרס זה הפעם בנושא שונה.

היא מסבירה כי לאחר הפרישה, האקדמיה היוותה עבורה עוגן ומנגד הכתיבה הייתה בבחינת גילוי מדהים. רעיון שצץ במוחה: סיפור עם שלוש משפחות, ישראלית, פלסטינית ושופט אוסטרלי צעיר שחי בארץ, הבשיל לספר 'לים אותו הריח', שיצא לאור בשנת 2022 (כנרת זמורה דביר).

"זהו סיפור רחב יריעה. בבחינת 'תיק גדול' כמו התיקים הגדולים שאהבתי לטפל בהם כשופטת"- היא מסבירה –"זה רומן ישראלי מקומי, אנושי, המתרחש במקביל בקום המדינה ובהווה. שלושה מקומות, שלוש משפחות ושתי תקופות, וכל זה בלי נקיטת עמדה מצידי – אם כי אין מה לעשות: מציאות החיים בישראל היא פוליטית".

מאז הספיקה לימור לכתוב רומן נוסף שעומד לצאת בקרוב בהוצאת כנרת-זמורה והפעם רומן פסיכולוגי-נפשי של דמות אחת, החל מגיל עשרים כשהיא מתאשפזת בגין הפרעות אכילה, ולאורך עשרים וחמש שנים של בנייתה וחייה המאד-מצליחים, עד משבר אישי נוסף שמאתגר אותה. בספר הזה יש פה ושם תחנות קטנות ברמת גן ובגבעתיים, כמו למשל 'סבא ביצים' – למי שעוד זוכר את האיש הזקן שהיה עובר מדלת לדלת ומנסה למכור ביצים טריות.

"מבחינתי 'סופרת' זה הטייטל בהא הידיעה. אני נמצאת בתהליך כתיבה של שתי נובלות, ספר ילדים העוסק בשני כלבים וילד עם צרכים מיוחדים, ומחזה 'בטיפול – גירסת 1205 לפנה"ס' – על היומיים האחרונים בחייו של שאול המלך. זה כבר נשלח לתיאטראות ואני מחכה".

אחת ממאה הנשים המובילות

משנת 1995 היא נשואה למוטי יחידי, מנהל פרויקטים בבל"ל, בתחום מערכות המידע. והיא מספרת כי מהרגע הראשון החיתה ביניהם חלוקת עבודה ועזרה והירתמות מלאה שלו לצד התקדמותה בעולם המשפט. "בתחילת דרכי השיפוטית הוא עשה במודע ויתורים כדי להיות יותר עם הילדים" – אומרת מי שנמנית עם מאה הנשים המובילות בתערוכה "100 שנים 100 נשים"- במסגרת חגיגות המאה של גבעתיים.

היא מצהירה מפורשות שהיום חייה מתמקדים ביצירה וכי תשוקתה היא לסקרן את קהל הקוראים לספריה ובעתיד גם למחזות שלה בתיאטרון. "במוקד שלי עומדת יצירה ספרותית פלוס. כל חיי התאפיינתי בין אנליטיות וקוהרנטיות לבין דמיון. כך למשל אני משתתפת בחוג תיאטרון של רות קנר ובשבילי זו חזרה לילדות. לשנות הטלויזיה החינוכית ולחוגי הדרמה בגבעתיים. "

הכתבה התפרסמה גם במגזינים 'גבעתיים פלוס ו-'רמת גן פלוס' מס' 130

ואי אפשר לסיים בלי לשאול אותה, כאזרחית, כשופטת בדימוס וכסופרת ומחזאית בהווה- מה דעתה על המתרחש בכנסת לנגד עינינו בימים אלה?

"אני מאד מודאגת מהמצב ומפחדת מתהליך מתמשך של הדרדרות בתפישה ובהבנה של מה זאת דמוקרטיה ומה החשיבות העצומה של ערכים אנושיים הומניים מצד אחד, ושל בלמים ואיזונים שישמרו על ריסון בשימוש בכח של השלטון, מצד שני. התהליך המדאיג התחיל בהפיכה המשטרית ואז גם יצאתי למחות עם הטייטל של שופטת, ואפשר לראות תמונות בפייסבוק שלי. מאז השבעה באוקטובר נפרצו כל הגבולות והחסמים, נפתחה תיבת פנדורה, כשהתחושה היא של תחרות מי יוכיח שהוא יותר חזק ופחות מכבד את הכללים ואת הרשויות המרסנות והמאזנות".