'סופרת' זה הטייטל

כאמור, עם פרישתה מכס השיפוט היא שבה לאקדמיה וסיימה תואר שני בהצטיינות, בניהול וישוב סכסוכים. בשנת 2021 זכתה בפרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים, בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2025 זכתה שוב בפרס זה הפעם בנושא שונה.

היא מסבירה כי לאחר הפרישה, האקדמיה היוותה עבורה עוגן ומנגד הכתיבה הייתה בבחינת גילוי מדהים. רעיון שצץ במוחה: סיפור עם שלוש משפחות, ישראלית, פלסטינית ושופט אוסטרלי צעיר שחי בארץ, הבשיל לספר 'לים אותו הריח', שיצא לאור בשנת 2022 (כנרת זמורה דביר).

"זהו סיפור רחב יריעה. בבחינת 'תיק גדול' כמו התיקים הגדולים שאהבתי לטפל בהם כשופטת"- היא מסבירה –"זה רומן ישראלי מקומי, אנושי, המתרחש במקביל בקום המדינה ובהווה. שלושה מקומות, שלוש משפחות ושתי תקופות, וכל זה בלי נקיטת עמדה מצידי – אם כי אין מה לעשות: מציאות החיים בישראל היא פוליטית".

מאז הספיקה לימור לכתוב רומן נוסף שעומד לצאת בקרוב בהוצאת כנרת-זמורה והפעם רומן פסיכולוגי-נפשי של דמות אחת, החל מגיל עשרים כשהיא מתאשפזת בגין הפרעות אכילה, ולאורך עשרים וחמש שנים של בנייתה וחייה המאד-מצליחים, עד משבר אישי נוסף שמאתגר אותה. בספר הזה יש פה ושם תחנות קטנות ברמת גן ובגבעתיים, כמו למשל 'סבא ביצים' – למי שעוד זוכר את האיש הזקן שהיה עובר מדלת לדלת ומנסה למכור ביצים טריות.

"מבחינתי 'סופרת' זה הטייטל בהא הידיעה. אני נמצאת בתהליך כתיבה של שתי נובלות, ספר ילדים העוסק בשני כלבים וילד עם צרכים מיוחדים, ומחזה 'בטיפול – גירסת 1205 לפנה"ס' – על היומיים האחרונים בחייו של שאול המלך. זה כבר נשלח לתיאטראות ואני מחכה".

אחת ממאה הנשים המובילות

משנת 1995 היא נשואה למוטי יחידי, מנהל פרויקטים בבל"ל, בתחום מערכות המידע. והיא מספרת כי מהרגע הראשון החיתה ביניהם חלוקת עבודה ועזרה והירתמות מלאה שלו לצד התקדמותה בעולם המשפט. "בתחילת דרכי השיפוטית הוא עשה במודע ויתורים כדי להיות יותר עם הילדים" – אומרת מי שנמנית עם מאה הנשים המובילות בתערוכה "100 שנים 100 נשים"- במסגרת חגיגות המאה של גבעתיים.

היא מצהירה מפורשות שהיום חייה מתמקדים ביצירה וכי תשוקתה היא לסקרן את קהל הקוראים לספריה ובעתיד גם למחזות שלה בתיאטרון. "במוקד שלי עומדת יצירה ספרותית פלוס. כל חיי התאפיינתי בין אנליטיות וקוהרנטיות לבין דמיון. כך למשל אני משתתפת בחוג תיאטרון של רות קנר ובשבילי זו חזרה לילדות. לשנות הטלויזיה החינוכית ולחוגי הדרמה בגבעתיים. "