איזה סוג של קשר יש בינך לבין הילדים הקוראים את ספרי 'כראמל'? תני דוגמאות.
"אני משתדלת ליצור כמה שיותר הזדמנויות למפגשים עם הילדים ולשיחות איתם. בבקרים אני נוסעת לבתי ספר בכל רחבי הארץ למפגשי סופרת, אחר הצהריים אני מגיעה לספריות, לחנויות ספרים ולאירועי תרבות רבים, כל מקום שבו אפשר לפגוש את הקוראים פנים אל פנים.

ברשתות החברתיות אני בעיקר בקשר עם ההורים, והם אלו שמגשרים בינינו. אני מקבלת מאות מכתבים בחודש ומשתדלת לענות לכולם באופן אישי. יש כמה מאות ילדים שמגיעים באופן קבוע לאירועים כבר שנים, אני מזהה אותם, מכירה אותם ואת המשפחות שלהם, לפעמים אפילו מגיעה לימי הולדת ואירועים משפחתיים.

בתקופות קשות, כמו הסגרים בתקופת הקורונה או בזמן מלחמות, אני שולחת פעילויות וסרטונים לקבוצות ההורים של ילדי כראמל, כדי לשמח ולעודד. אני באמת משתדלת להיות נגישה ולשמור על קשר קרוב עם הילדים שקוראים את הספרים שלי."

מהי גישתך ליצירה מתמשכת והצלחה, וכיצד את מתמודדת עם הלחץ והציפיות הנלוות לכך?

"לכל ספר אני מתייחסת כאילו הוא הספר הראשון שלי. אני שוכחת את כל ההצלחות שהיו עד עכשיו ומתלבטת בנוגע אליו ברמות הכי גבוהות שאפשר, כי הצלחה היא לא דבר מובן מאליו. זה שהמו"ל נותן לי הזדמנות זה נראה לי הגיוני כי בינתיים אני מצליחה, אבל הקהל, עבורו אני יודעת שאני צריכה להיות הכי טובה תמיד, ובזה אני אף פעם לא בטוחה. בכל פעם אני צריכה להוכיח את עצמי מהתחלה, ובגלל זה אני גם ממשיכה עם הביקורים בחנויות, עם ההרצאות, מפגשי הזום והמפגשים הפיזיים – הכל. אני חושבת שסוד ההצלחה מקורו בתחושה שלי שבכל רגע זה יכול להיפסק, אז אני בלחץ ותמיד במקסימום של עשייה. אני רואה מה קורה כשמורידים רגל מהגז ולי יש תוכנית לטווח ארוך שעוד לא הגעתי אפילו לאמצע שלה. כרגע אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להגיע לשם. זה קשה, אבל אין תלונות. זו העבודה שלי ואני אוהבת אותה. החרדות שלי מושכות אותי קדימה