מנת הסביח שמחברת בין שתי ערים

צבי (סביח) חלבי ויעקב ששון עלו לארץ מבגדד בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים ונפגשו במעברה. לימים (1961) קנה צבי בדמי מפתח קיוסק קטן בגינת בר־אילן ברחוב עוזיאל 60 ברמת גן, יעקב הצטרף אליו כשותף והם הפעילו אותו יחד. הם מכרו בורקסים, וופלים, סיגריות, כריכים וגזוז לנהגי האוטובוס של קו 63 שזו הייתה תחנתו הסופית ובשעות הערב לכל מי שהגיע לבלות באיזור מרכז רמת-גן.

כשצבי ויעקב פתחו את הקיוסק במוצ”ש, בעיקר עבור צופי קולנוע לילי, הם נהגו להביא עבור עצמם פיתה עם ביצה וחציל שנשארה מתבשילי השבת. הלקוחות שפקדו את הקיוסק ביקשו לקנות גם לעצמם ולאט לאט התגבשה הפיתה שהכילה ביצים קשות חומות שבושלו על פתיליה, חצילים מטוגנים, סלט ירקות, עמבה וחמוצים. הבקשה “תעשה לי גם, סביח” נתנה למנה את שמה – מנת סביח. לאורך כל השנים, רינה אשתו של צבי ואהובה אשתו של יעקב היו העזר כנגדם ובראשית הדרך קילפו את הביצים וטיגנו את החצילים בבית.

בין צבי ויעקב הייתה דינאמיקה מצויינת והמחשבה העיקרית הייתה “העיקר שתהיה פרנסה” מסביר לי גיא ששון בנו של יעקב שעובד במקום למעלה מ-30 שנה.

“כשהייתי בן 15 הצעתי לאבי שנוסיף עוד פריטים לתפריט. ‘לכאן לא מוסיפים כלום! רק סביח וסמבוסק עיראקיים’ אמר לי בכעס, נתן לי מטבע ושלח אותי הביתה על שהעזתי להציע את זה”.

לאט לאט יצא שמו של הסביח המצוין למרחוק ושפע של מפורסמים פקדו את הדוכן הקטן ביניהם אף משה דיין שהיה יושב באוטו ושולח את הנהגת להביא לו מנה. גם ראשי עיריית רמת-גן היו באים לאכול במקום.

בתחילת שנות ה-80, ובעקבות סכסוך עם העירייה, שהתנגדה לבישול בקיוסק הקטן בצומת מרכזית ולא חידשה להם את הרישיון, העתיקו בני משפחת חלבי וששון את מקומו של הדוכן לצומת דרך נגבה 16 פינת הרא”ה ברמת גן, שם הוא שוכן עד היום. לאחר שהאבות נפטרו מתוחזק הסביח בשותפות על ידי שרון בנו של סביח והתאומים גיא וכפיר בניו של יעקב.

בשנות ה–90 ניסו להגן על המנה שזכתה לשמו של סביח ורשמו אותה כסימן רשום אבל כתוצאה מכך ששכחו לשלם את האגרה הדרושה לרשם החברות איבדו את הבלעדיות עליה, וכך החלה מנת הסביח להופיע במקומות נוספים.