“מה שמעניין אותי באמת זה ‘הדרמה של האמצע’, שם נמצאים כל היצרים ושם מתרחשים הדברים האמיתיים. רוב השירים עוסקים בקצוות של הקשר- ההתחלה המתוקה או הסוף המר – אומרת יעל קידר, זמרת, מוזיקאית, יוצרת ומבצעת, ובצד כל אלה , עוסקת שנים רבות בטיפול זוגי ומשפחתי.
היא נולדה וגדלה בחיפה, אחות בכורה לשלושה אחים. כל השנים, עד הגיוס לצה”ל, היא עסקה במוזיקה. כבר כנערה כתבה, הלחינה וניגנה בפסנתר, ונמנתה עם קבוצה מצומצמת ונבחרת של בני נוער, שכתבו שירים ועסקו במוזיקה.
“התמזל מזלנו ופעם בשבוע הגיע אלינו, לחיפה – פרופ’ יצחק סדאי, אז מנהל האקדמיה למוזיקה בת”א” – היא מספרת – “הוא הגיע במיוחד ללמד אותנו. בעיקר הקשיב לשירים שכתבנו: לחנים וטקסטים, ונתן פידבקים בונים. בגיל 14 זו הייתה בשבילנו הרפתקה מופלאה”.
ההרפתקה הזו כנראה התוותה את המשך הדרך ללהקת חיל האויר, אותה ביימו אז אלדד זיו וצדי צרפתי. עם חבריה ללהקה באותן שנים נמנו: דין-דין אביב, יחזקאל לזרוב ועוד.
בתום השירות הצבאי, המשיכה לכתוב, להופיע וללמד, ועבדה ב”פאנץ’ ליין”,
שם גם פגשה את בעלה, שמוליק, מהנדס, יליד גבעתיים. עם נישואיהם, עבר הזוג להתגורר בגבעתיים ויעל למדה מהר מאד לאהוב את העיר ולהפוך אותה לביתה. כאן נולדו שתי בנותיהן, מאיה ושירה.
במקביל לעיסוק במוזיקה, למדה יעל פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, והמשיכה לתואר שני, עם התמחות בטיפול משפחתי וזוגי.
“הלימודים היו אינטנסיביים, ובאותן שנים המוזיקה וההופעות היו על אש קטנה, בעיקר הופעות אקוסטיות, אני והפסנתר, כך שאין לאן לברוח” – מחייכת יעל ומסבירה – “אני מאמינה שזמרות צריכות ללמוד מוזיקה. כדי שיבינו את השפה, שידעו מה לומר למוזיקאי, כדי להרגיש הכי נוח ולתת את המיטב שלהן”.
ואז חלה תפנית בעלילה: אחרי כשהיא אם לשתי בנות קטנות, אחיה הצעיר יונתן, שאך זה השתחרר מהצבא, הלך ללמוד ב”רימון-בית ספר למוזיקה”, וזה דירבן גם אותה להחלטה: ללכת ללמוד ב’רימון’!
“אלה היו שנים מסחררות”- אומרת בחיוך מי שמצאה עצמה לומדת עם מוזיקאים צעירים ומוכשרים, ועם אחיה. “”בשלוש שנותיי ב”רימון”, למדתי עם מיטב היוצרים, בהם: שמרית אור, שאיתה אני מופיעה עד היום, ערן צור, יהודה עדר, שם-טוב לוי, איריס פורטוגלי ואחרים. באותן שנים בנוסף ללימודים, עבדתי עם דניאל סלומון על חומרים שלי. זה לא היה פשוט אבל בהחלט מרתק”.
ה”דרמה של האמצע” (בתחילת הקשר יש פרפרים, אבל כמה זמן חי פרפר?)
כשהיא כותבת שירים, פחות מעניינים אותה ה’פרפרים’ שבתחילת האהבה, וגם לא שברונות הלב שבסיומה של כל מערכת יחסים. על זה כותבים כולם, כבר שנים. אותה מסקרן מה קורה באמצע, שם מתרחשת הדרמה האמיתית שהרי שם מתנהלים החיים האמיתיים, על יופיים ואפרוריותם היומיומית.
“אלה דברים שפגשתי גם בקליניקה שלי, עם המטופלים: הדברים המושתקים, שלא מדברים עליהם. למשל: שלא לכל אמא יש רגש מיידי לילד שלה, ונשים חשות אשם בשל כך”- מסבירה יעל את העניין שלה ב’דרמה של האמצע’ – “זה הפעיל אותי וראיתי שדווקא על זה נכתבים פחות שירים ואולי כדאי להפנות לשם את הזרקור”.
בשנת 2012 יצא לבמות המופע “משבר כביסה”, שאיתו הופיעה במשך שנתיים, בין השאר, גם בתיאטרון גבעתיים. את המופע כתבה ביחד עם הסופרת, תושבת גבעתיים, עדי גבאי-לב, ובו היו משובצים שיריה של יעל, כשלצידה על הבמה השחקנית אפרת כהן (“מיכאלה”) וכן אנסמבל נגנים ורקדנים. במופע הן שרו ודיברו על נושאים כמו: מונוגמיה, אהבה למרחקים ארוכים, החשבונאות בזוגיות, בין אימהות לאי-מהות ושאלת השאלות- מתי סוף סוף נראה את תחתית סל הכביסה. ב-2017 הוציאה יעל את אלבומה ‘רמזים’, עם טקסטים ולחנים פרי עטה. היא המשיכה להופיע עם הרכבים מוזיקליים ועם החומרים שלה ברחבי הארץ, בעיקר במקומות אינטימיים, שיש בהם קירבה לקהל, – מה שלדעתה מאפשר לה לבטא טוב יותר את החומרים שלה.
