מהמעברה לקריירה משגשגת

יוסי נולד בבצרה בעיראק ועלה לארץ עם סבתו בגיל 4 ורק אחרי שנה פגש שוב את הוריו וחלק מאחיו ואחיותיו, שעלו אף הם, ועשו את צעדיהם הראשונים במעברה.

תחילת הקריירה הבימתית שלו בלהקת גייסות השיריון ובסיום השירות נסע ללמוד משחק באקדמיית לונדון למוסיקה ולאמנויות דרמטיות. הוא שיחק הרבה בתיאטרון, בין היתר בקאמרי ובחאן הירושלמי ובהמשך החל לביים מחזות תיאטרון ומחזות לילדים שהופקו מספריו.

ב-1972 הקים את התנועה לתיאטרון קהילתי בישראל, במסגרתה ייסד תיאטראות קהילתיים בשכונות רבות בהן: שכונת התקווה, רמת עמידר, רמת שקמה, פרדס כץ, יפו ובישובים נוספים, ובמקביל יזם והקים מסלולים אקדמיים התחומי האמנויות הקהילתיות. החל משנות ה-80 השתלב אלפי גם בתכניות הרדיו של קול ישראל. הוא כתב את סדרת הטלוויזיה 'הילדים משכונת חיים'. מאז שנות ה-80' הוא מופיע בכל רחבי הארץ כמנחה ומספר סיפורים.

ב-1997 כתב אלפי אופרה למספר סיפורים ולתזמורת קאמרית שמשולבים בה נגנים עיראקיים, בשם 'חלום ציוני', שבכורתה הועלתה בפסטיבל ישראל ועד היום הוא ממשיך להופיע איתה ברחבי הארץ.

ומעבר לכל  אלה עיקר העיקרים מבחינתו: נישואיו המאושרים  לסו, שעלתה מאנגליה בשנת 1970 , שלושת ילדיו: בן, טייס, נשוי ואב לשלושה, גורי, נשוי ואב לארבע, ושרי, נשואה ואם לשלושה.

"אני אב גאה וסבא מאד מאד גאה. זה מה שמחזיק אותי חי" – הוא אומר בחיוך רחב של נחת – "איך יש זמן לכל? יש לי אשה טובה. אשה נפלאה שכל השנים עבדה איתי ולצידי. הסוד שלי הוא שאני קם בבוקר ויש לי את מי לחבק ומי שיחבק אותי – שזה יותר חשוב!" ב-2014 הוא הקדיש לה ספר 'שירים לסו'.

הם מתגוררים כבר עשרות שנים באותו בית בשיכון הצנחנים ברמת חן. למזלו ולשמחתו ילדיו גרים עם משפחותיהם ממש לידו, באותה שכונה. "זה כיף אדיר שכולם סביבי ולידי וככה רואים כל הזמן אחד את השני" – הוא אומר.

אמן יוצר, חושב ומתסיס

במגירה יש לו עשרות שירים של 'סבא יוסי לנכדים' ואף שירים למבוגרים. לאחרונה הוציא לאור את ספר השירה 'ערמוניה – שירים מסרטן הערמונית'.

הוא נשמר מפוליטיקה ואף מכל נגיעה ישירה בה ונמנע מכל שיתופי פעולה פוליטיים. מבחינתו, הוא אמן יוצר, אמן חושב, אמן מתסיס – וזה בעיניו חשוב פי כמה מפוליטיקה. "חובתו של אדם לחשוב פוליטית ואצלי זה מתבטא בפעילותי האמנותית שבה אני  מאמין ובאמצעותה אני משפיע" – הוא מסביר בנימה רצינית- "אני מאד דואג לעתיד נכדי – לאור מצב המדינה. מה, לא מבינים שזה הצ'אנס האחרון?! שאחרי המדינה הזו כבר לא תהיה יותר תקומה לעם היהודי?! פעמיים חרב הבית ושילמנו במספרי ענק של חיי אדם, פעם בגלל פנטיות דתית ופעם בגלל המרידות ברומאים. המדינה הזאת היא קרש ההצלה האחרון שלנו – אבל היא חייבת להיות נקייה"