המורשת של קובי

מבית משפחת איכלבום, שברחוב בן גוריון, אפשר לראות את הבית היפהפה והמטופח שברחוב גלבוע 12 – ‘בית קובי’. אמו אביבה אומרת שקובי רואה מחדרו את ‘בית קובי’

מאת: נעמי לבנון-קשת

kobi 4ב-10.3.2002 נפל סמ”ר קובי איכלבום- לוחם ומפקד מצטיין בחטיבת ‘גבעתי’ –  בעת פעילות מבצעית בנצרים. המשפחה האבלה, ובראשה אביבה הנחושה והנמרצת, לא שקעה לתוך האבל העמוק אלא פנתה, ברוח דבריו של הבן שנפל,  לעשייה מבורכת הנמשכת, בהצלחה אדירה, עד היום:  עמותת ‘בית קובי’.kobi 3

קובי אמר בשעתו: ‘זו לא חכמה לצאת חייל טוב מבית כמו שלי. החכמה היא לקחת מישהו שקשה לו ולהרים אותו’. והוא התכוון בעיקר לחיילים הבודדים בצה”ל בכלל ובחטיבת ‘גבעתי’ בפרט. עיריית גבעתיים, תרמה את הבית ברחוב גלבוע 12 שהפך ל’בית קובי’ – בית חם, דואג ועוטף לחיילים בודדים, למשך כל שירותם הצבאי. כאן בבית מצויות 2 דירות מאובזרות עד לפרט האחרון וכן אודיטוריום להרצאות וסדנאות של מפקדים. לזה נוספו עוד שתי דירות ברחוב שינקין המשמשות לאותה מטרה. אפי שטנצלר, שנרתם לרעיון עוד בהיותו ראש עיר, מקדיש מזמנו גם כיום, ולאחרונה פועל במרץ להקמת אגודות ידידים לעמותה.

בית קובי2

300 חילים בודדים בגבעתי

בצה”ל משרתים כיום כ-6000 חיילים בודדים, חלקם כאלה שהגיעו מחו”ל ללא משפחה ואחרים שגדלו במשפחות אומנות או פנימיות. כ-300 מכלל החיילים הללו משרתים ב’גבעתי’ – ולאלה דואגת העמותה, ואביבה איכלבום, מכל הלב.

אביבה, שעובדת בשיתוף פעולה מלא וצמוד עם החטיבה, מקבלת את החיילים ‘שלה’, לאחר שאלה אותרו וזוהו כבודדים ולאחר ראיונות הם מתקבלים לבית. “שיתוף הפעולה מאפשר ליווי צמוד, אישי וכזה התפור למידותיו של כל חייל וחייל על פי צרכיו”- מסבירה אביבה – “בסך הכל שוהים בדירות שלנו, בו זמנית, 9 חיילים, שאליהן צמודות תשע משפחות מלוות, והם שוהים כאן למשך כל שירותם בלי להוציא גרוש מהכיס. כאן יש להם מזון, והם מקבלים דירות נקיות ועם תחזוקה שוטפת”.

kobi 2הצוות המקצועי של המקום מכשיר את המשפחות המלוות ומבהיר להם מהו חייל בודד  ומה מצופה מהן. זה נותן למשפחות הללו את התחושה הברורה שיש להן ‘גב’ לכל סיטואציה שעשויה להתרחש, שהן לא לבד בתהליך. הליווי המשפחתי הזה כולל שיחות טלפון במשך השבוע, דבר המעניק לחייל מעטפת רגשית. המשפחות נוסעות לכל הטכסים והאירועים של החייל וכמובן מארחות אותו בחגים. לפעמים, כשמדובר בחייל בודד מחו”ל, שמגיע הורה לבקרו, לרוב אמא, העמותה מלינה אותה ב’בית קובי’ למשך כל זמן שהותה בארץ, “כי זה הבית של הבן, אז ברור שהוא יארח את אמו כאן”- אומרת אביבה- “החיילים הבודדים מהארץ הם סיפור אחר לגמרי. כאן צריך קודם כל לרכוש את אמונם בבני אדם ובמערכת”.

מערכת יחסים לחיים שלמים

היא מספרת גם כי במסגרת הזו נוצרים יחסים לכל החיים. היום יש חיילים שמגיעים עם משפחותיהם וילדיהם למשפחות שליוו אותם והילדים קוראים להם ‘סבא’ ו’סבתא’. זו מחוייבות משפחתית על כל המשתמע מכך. “אנחנו עוזרים להם גם לאחר השחרור, בין אם בסיוע בשכר דירה ראשוני, עד שיעבדו, בין אם בעצם מציאת הדירה או איתור מקום עבודה, בסיוע במימוש זכויות לימודים ועוד. לאחרונה פתחנו דירה לחותמי קבע מקרב ‘הבוגרים’ שלנו. אלה שעשו קורס קצינים ואנחנו מסייעים להם לעמוד על הרגליים”- היא מספרת.

נכון להיום יש להם כבר 34 ‘בוגרים’. העמותה שהקימה אביבה היא הראשונה שהביאה למודעות הציבור הרחב את מושג החיילים הבודדים וכיום הם מהווים מודל לחיקוי ואביבה כבר הספיקה לסייע בהקמת בתים דומים שיזמו משפחות שכולות. כך למשל בית בנג’י ברעננה, בית אלמוג במודיעין ועוד. “הצבא רואה בנו מודל נכון לטיפול בבודדים”- מסבירה אביבה- “אנחנו העמותה היחידה המטפלת בהם, כגוף עצמאי. כיחידה אזרחית שחתמה אמנה עם צה”ל”.

להיות ממוקדים

kobi 1 אביבה מאמינה במה שהיא מכנה ‘להיות ממוקדים’. לא להתפזר ולטפל בהרבה אנשים בו זמנית. היא מעדיפה מספר אופטימלי של חיילים ומשפחות מלוות ויצירת סיטואציה שאפשר לכנותה ‘משפחה’! “הם מקבלים פה את הכי טוב שאפשר לתת ואת נותנת להם כל מה שקובי קבל, כי אני רוצה שהם יתרכזו בלתת את המקסימום לצבא. זו המורשת של קובי”- היא מסבירה ומעירה: “מצד שני הם לא מפונקים. הם שומרים היטב על הציוד כמו גם על הניקיון – בדיוק כמו שעושים בכל בית. הם לומדים להתחשב בצרכי האחר ולהתנהל נכון בבית עצמו. כמו שלקובי שלנו היה ‘ארגז כלים’ שהפך אותו למצטיין, כך אנחנו מנסים, בכל כוחנו, להעניק להם את ארגז הכלים הזה, שילווה אותם אחר כך, בחיים.”

בית של נתינה

לא פשוט ללוות חייל בודד. יש גם מהמורות בדרך והיו גם מקרים שלא צלחו. קרה שחיילים לא סיימו את שהותם במקום, כמתוכנן. למשל כאלה שעברו עבירות משמעת ובחטיבה הוחלט שלא ראוי שיתגוררו ב’בית קובי’. גם כאלה שעשו ‘נפקדות’- אינם ראויים לחדר בבית הזה, שכולו ערכים ונתינה, משולבים זה בזה.

“הוצאה מהמקום אינה דבר שנעשה בהבל פה”- מבהירה אביבה – “זה תהליך מורכז, שנעשה עם החטיבה. יש התראה, ושיחות וכשזה כבר קורה, והחייל יוצא מפה  אני יודעת שמבחינתי: עשיתי כל מה שביכולתי. קרה גם שדברים לא עלו יפה כשחייל אמר שאינו רוצה משפחה מלווה אלא רק לגור ב’בית קובי’. זה לא עובד אצלנו. המגורים פה באים בשילוב משפחה מלווה לאורך כל הדרך”.

3

סדנת כבוד

באודיטוריום שבמקום מתקיימות, דרך קבע, סדנאות למפקדים, ומדובר בעשרות אלפי מפקדים שעברו בבית הזה! אביבה מספרת כי בסדנאות האלה מקבלים המפקדים כלים להתנהלות עם חיילים בכלל ועם חיילים בודדים בפרט. הם מקיימים פה שלוש סדנאות שהמובילה שבהן היא ‘סדנת כבוד’, אותה פיתחה אביבה ביחד עם צוות מקצועי. היא עצמה מכשירה את המנחים וזאת על ידי חיבורם לדמותו של קובי. הסדנה השנייה קרויה ‘אקלים של כבוד’ – העוסקת באווירה ביחידה, והשלישית היא ‘אתגרים בעיסוק ברוח צה”ל – המיועדת לקציני חינוך. הביקוש לסדנאות האלה הוא גדול ביותר והפעילויות הללו מתקיימות במקום כמעט מידי יום.

פרוייקט עם בית ספר כצנלסון

בנה הבכור של אביבה, מוטי, נשוי לקרן ולו ארבעה ילדים: שקד, בת ה-10, הקרויה על שם הגדוד של קובי ז”ל, אור בת 8, שחר בן 4.5 ואליה בת 2.5. המשפחה מתגוררת באותו רחוב, מרחק שני בניינים מ’בית קובי’  ומוטי משמש יו”ר הועד המנהל של ‘בית קובי’, כשאמו היא יו”ר העמותה. “בעלי, שלום, לא פעיל בעשייה אבל מעורה בכל העשייה שלנו”- היא אומרת. השנה, לראשונה, עשתה העמותה גם פרוייקט לבני נוער, עם בית הספר ‘כצנלסון’ ועם כיתה ה’ בה לומדת נכדתה של אביבה, שקד. “הבאנו את הילדים לכאן והסברנו להם על הערכים שאנו מאמינים בהם. לאחר מכן נערך ערב דומה להורי אותם ילדים”- מספרת אביבה – “חילקנו את הכיתה ל-3 קבוצות כשכל קבוצה מלווה דירה ודואגת לחיילים שבה בימי הולדת ובאירועים שונים של החייל. אחת לרבעון מגיע חייל לכיתה של שקד ומדבר על מורשת וערכים. בפורים האחרון הכינו הילדים 300 משלוחי מנות לכל החיילים הבודדים. בקרוב נתחיל לפעול עם החטיבה בקרב התיכוניסטים ונערוך להם סדנאות הכנה לצה”ל”.

העמותה, על כל הפעילות העניפה והמבורכת שלה, היא מפעל חייה של אביבה איכלבום, המעסיק אותה כל יום כל היום. היא אומרת בכנות: “אני ממשיכה להיות אמא של קובי גם בלכתו”. היא מכירה את האמירות, השחוקות משהו, בנוסח ‘הזמן מרפא’, ויודעת שהזמן אולי מרפא את האחרים, שמסביב למשפחה, אבל לא את הנפגעים הישירים. “אסון כזה הוא פיגוע והכאב נשאר כל הזמן והופך עמוק. זה כאב טהור. כל קימה בכל בוקר היא קשה אבל אני פה כדי לחיות את חייו של קובי ולא את מותו”- אומרת אביבה – “קובי נמצא בכל נשימה ונשימה שלי. אנחנו משפחה שמתמודדת עם המון כבוד וגאווה ומתוך עשייה ונתינה אינסופיים. כך היינו מאז ומתמיד וכזה היה קובי. זו צוואתו. לכן אנחנו נותנים לחברה ולא רוצים כלום בתמורה, ובוודאי שלא רחמים, כי אני רואה עצמי כבעלת זכות גדולה, על שהייתי אמא לילד כזה כמו קובי”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.