מודלי דיור: אתמול, היום ומחר

המודל של שיכון עובדי קופת חולים, המשלב תכנון איכותי של המרחב, דגש על קהילה וביטחון תעסוקתי (עובדים מאוגדים), שונה ממדיניות הדיור בשנות השמונים והתשעים, שנתנה דגש על מרחב אישי גדול יותר עם מרחבים משותפים מצומצמים. לעומת זאת, בשנים האחרונות אנו רואים מבני מגורים רבי קומות, המקפידים על מרחבים משותפים כגון: פטיו, מחסן, חדר כושר ואירועים.

לצד זה, בעשור האחרון אנו עדים להתעוררות מחודשת סביב שאלת השייכות במרחב העירוני. יוזמות מקומיות ברחבי הארץ מחזירות את המרחב הציבורי למרכז השיח הקהילתי – מגינות קהילתיות ובתי קפה שיתופיים, דרך שווקים קהילתיים ועד התחדשות עירונית הכוללת שימור זיכרון המקום. נדמה שדווקא בעידן הדיגיטלי, מבקשים רבים מאיתנו לחזור לנוכחות פיזית, למפגשים בלתי-אמצעיים ולמרחבים הנותנים מקום לקול ולפנים של השכונה.

שימור והסתגלות: מה הלאה?

שיכון קופת חולים בגבעתיים נבחר לשימור ויותאם לצרכים המשתנים, כגון מרחב מוגן. נשאלת השאלה: האם נכון להשאיר זאת רק כעדות היסטורית לתכנון אורבני וחברתי בעבר, או גם כמקור השראה למודלים אפשריים של דיור קהילתי איכותי ובטוח? מודל כזה עשוי לספק מענה טוב יותר לצרכים החברתיים והכלכליים של חלקים באוכלוסייה, בהקשר של אתגרי הדיור העכשוויים בישראל – למשל דיור לבני הגיל השלישי, בשונה מדיור מוגן.

לא ידוע לי האם האווירה הקהילתית, המזכירה 'קיבוץ קטן' או 'משפחה אחת גדולה', נשמרת על ידי הדיירים עד היום, ושהשיכון הצליח לשמר לאורך זמן את הערכים שעמדו בבסיס הקמתו. מה שבטוח הוא שאם יזדמן לכם להגיע לטייל באזור, זו תהיה חוויה נפלאה.