לפני כשבועיים סיימתי קורס גישור מורכב ומעשיר בבר אילן. קורס פלוגתא, שבו נפגשים יחד חרדים ולא חרדים, המרחב מאפשר להתאמן על סימולציות מורכבות, שממש רלוונטיות בימינו בחברה הישראלית. אני הייתי אמונה על רכישת המתנה למנחה הנפלאה שלנו, ד"ר רויטל חמי-זינימן.

כך מצאתי את עצמי נוסעת לרחוב נגבה, חציתי את מפתן הדלת של 'פוטו נגבה', חנות שלא דרכתי בה למעלה מעשרים שנה. וברגע אחד, הזמן כאילו עמד מלכת. שם, בדיוק כפי שהיה מאז ומעולם, מצאתי את הדבר הנכון. המקום, שהוקם במקור על ידי ההורים, מנוהל כיום על ידי הבן בחינניות ובמקצועיות. גם הופתעתי לגלות, שהחנות נסגרת בתוך כמה דקות, כשהשעה רק חמש אחה"צ, אבל כנראה, שזה חלק מאיזון בית-עבודה דבר שכבר כמעט ולא ממש רואים בסביבה.

הסיבוב ברחוב נגבה זימן לי מפגש עם עוד אנשי מקצוע נהדרים של פעם, כמו מיכה הזגג, הסביח המקורי, שגם מונצח בכיכר בראש הרחוב. הכניסה לחנויות האלה מרגישה כמו חזרה חמימה אל שנות התשעים, תקופה בה המסחר היה אנושי, אישי, ומבוסס על קשר עין ולחיצת יד. רחוב נגבה, באופיו המקורי, הוא רחוב עם בניינים נמוכים. ברחוב תמיד היו החנויות המאוד מוצלחות וגם החנויות, שלא היה להן מזל, כל פעם התחלף העסק בם וכל פעם לא צלח.

הדיסוננס המרחבי בצל המגדלים

הדילמה הכי רגישה של ההתחדשות העירונית היא איך משמרים את ה-Genius Loci (בלטינית: רוח המקום) זהו מושג המתאר את האווירה, האופי הייחודי, והזהות התרבותית או ההיסטורית של מיקום מסוים. המונח משמש רבות באדריכלות, עיצוב עירוני, ואמנות, כדי לתאר את הנשמה של המקום.

"תנופת הקמת המגדלים ברמת גן באמצעות פרויקטי התחדשות עירונית נמשכת, והפעם היא מגיעה לשיכון מזרחי. תוכנית פינוי בינוי רחבת היקף ברחוב דרך נגבה 60–70 ממשיכה להתקדם וצפויה לשנות את פני אחד מצירי התנועה המרכזיים בעיר". (מערכת Gplus)

בסקרנות הטבעית שלי הלכתי לקרוא באגף התכנון העירוני ומצאתי, שהרחוב הולך להשתנות ולהיות מרובה במגדלים גבוהים וכמוהו גם שד' ירושלים. אני תוהה איך יתגברו על כך עם התחבורה, שכבר היום עמוסה. נכון לציין, שהתוואי של הרכבת הקלה הוא חלק מהתכנון באזור זה.