מאמין בנתינה

איציק רובין עוסק בהתנדבות בכל שעות היממה, בקרוב הוא ימונה בפעם השנייה לנשיא “ליונס גור אריה”, הוא מוכר בגבעתיים בזכות המצלמה איתה הוא מקפיד לתעד ארועים ובזכות המעורבות הקהילתית המופלאה שלו

חביבה רוטשילד

פגשתי אותו בבית קפה שכונתי בגבעתיים והטלפון שלו לא חדל מלקבל שיחות והודעות, אף לרגע.בדומה לאיציק, גם הוא נמרץ ובלתי מתפשר, מבקש תשובות באופן מיידי לצורך קידום פרוייקטים ומשימות.

בסוף חודש יוני שנה זו, ימונה איציק בפעם השנייה לנשיא “ליונס גור-אריה” גבעתיים ונראה כי מוחו הקודח לא נח לשנייה, מה גם שמקומות ההתנדבות בהם הוא נוטל חלק באופן פעיל רבים ומגוונים. זה אצלו בנשמה כנראה, אחרת אין הסבר הגיוני לכך כיצד הוא מעביר ימים ולילות בפעילות ענפה , אינטנסיבית ומשמעותית והכל ברוחב לב וללא תשלום. איציק מקדיש את כל כולו לעשייה התנדבותית רחבה, הוא מעניק ואין ספק שהוא מקבל חזרה.

רקע אישי

איציק נולד ברמת גן, עם נישואיו בשנת 1974 עבר לגבעתיים, התאהב בעיר ונשאר בה, כי זו עיר  “שנעים לגור בה”. הוא כיהן כמנכ”ל חברה משפחתית לאבנים משתלבות בראשון לציון. החברה שעמד בראש רצפה בפעם הראשונה את רחוב ויצמן מפינת כצנלסון עד רחוב הל”ה בגבעתיים –באבנים אלו, כן בצעה עבודות ברמת גן, בני ברק ומקומות נוספים בגבעתיים.

חיידק ההתנדבות

עם פרישתו בשנת 1999, החל להתנדב במקומות רבים מתוך רצון לתרום ולהועיל, לשנות ולסייע. בשנת 2005 נבחר לנשיא “ליונס גור אריה”, כיום מונה המועדון 54 מתנדבים.

המועדון אשר הוקם ב-1999 פועל על פי תפיסת עולם לפיה מערך ההתנדבות בו מסייע ותורם בתחום העיוורון.

בהשראת פרוייקט “עין עצלה” אשר יובא מארה”ב, מופעל פרוייקט דומה בגבעתיים, בהובלת הוגה הרעיון, ישראל לאופר. מזה ארבע שנים, בשיתוף עם עיריית גבעתיים, נבדקים בעיר כ- 2500 ילדים בגילאי 6-4  מידי שנה, על מנת לזהות או לשלול קיומה של “עין עצלה” ולטפל בה כבר בגיל צעיר.

איציק מסביר, “אי גילוי ה”עין העצלה” במועד עלול לגרום לעיוורון” בהמשך, הוא מציין, כי 10% מן הילדים הנבדקים מופנים לרופא להמשך טיפול, בין 3% ל- 4% עוברים טיפול בפועל ובכך אחת מעיניהם ניצלת מעיוורון בעתיד.

קפה אירופה
כבן להורים ניצולי שואה, התוודע איציק לקיומו של מועדון חברים בשם “קפה אירופה”, המיועד לניצולי שואה החיים בעיר. אמו נהגה לאמר לו שהיא רוצה שהוא יעזור לאנשים שעברו את הטראומה ואיציק לקח זאת כמשאלת לב שיש להגשים.

מקור השם הינו בבית הקפה הידוע בשטוקהולם , אשר שימש מקום מפגש לשורדי השואה שעברו את מלחמת העולם השנייה והגיעו לשם כדי לחפש את קרוביהם שנשארו בחיים. בית הקפה נקרא בשמו המקורי “קפה אירופה”.

מכאן, קצרה הדרך למימוש הרעיון גם בגבעתיים ובשנת 2007 הוקם במשען מקום המפגש לשורדי השואה בעיר. המפגשים נערכים אחת לשבועיים וכוללים מופע אמן והרקדה. ברבות הימים יצר איציק מערכת של אמון עם הבאים והוא מתעד אותם באהבה ורגישות במצלמה. הוא נוהג לפתח עבורם תמונות על חשבונות כמובן והוא מחלק אותם באהבה כדי שישמרו למזכרת או יתנו לנכדים.

איציק והמצלמה

לקראת סוף שירות הסדיר של איציק, החל לתעד את מלחמת יום כיפור במצלמה. הוא למד צילום ויותר מכל הוא אוהב לביים את האנשים המצולמים בתמונות שלו. “אני אוהב להוציא אנשים יפים”, אומר איציק ומדגיש שהצילום בעיניו הוא אמנות לכל דבר. במפגשים החברתיים ובטיולים הוא מצלם  ובכלל אי אפשר לתפוס אותו ללא מצלמה בכיסו. לכל מקרה שלא יהיה.

איציק מצלם בהתנדבות את ארועי הגמלאים הגבעתיים, את פרוייקט סחלב של בתי הספר בעיר, משמש כצלם הבית של “ליונס ישראל” במסגרת זו הוא מצלם ימי ספורט, צעדות, ערבי הוקרה ועוד.

התנדבות שאין לה סוף

במהלך שיחתנו נזכר איציק ומונה מקומות נוספים בהם הינו מתנדב, עמותת הספורט של גבעתיים, עמותת ניצולי השואה “ברגן בלזן”. גם לשם מגיע ומצלם, התמונות נשלחות לגרמניה על מנת להראות את הפעילות בארץ. במלאת 70 שנים לשחרור השתתף איציק במסע שנערך בגרמניה בו צעדו בני הדור הראשון והשני יחד עם נשיא גרמניה, איציק כמובן תיעד את המסע. בנוסף, במעט הזמן שנותר לו, הוא מתנדב במשמר האזרחי בגבעתיים מזה 15 שנים והינו אחראי על למעלה משישים מתנדבים נוספים, הינו גם חבר בעמותת התותחנים אליה הגיע במקרה ומאז נשאר.

להשיג את איציק בטלפון קצת קשה, קל יותר למצא אותו עם אנשים , בניידת המשטרה או בעת אירוע אותו הוא מצלם.

איציק נשוי ואב לשלשה ילדים, סב לחמישה נכדים ובעיקר מצהיר כי “יש לי הנאה מלעשות טוב לאנשים”.

אז ביננו…מי צריך יותר מזה.