שִׂבְעֵי שָׁנִים הֵם סְפוּנִים בְּבֵיתָם,
רֹב הַזְּמָן הֵם לְבַד, אֵין אִישׁ אִיתָּם,
קְמוּטָה חָזוּתָם, הַמַּרְאֶה לֹא נָעִים,
קְשִׁישִׁים וּזְקֵנִים – עֲצוּבֵי הַחַיִּים.

הַגּוֹרָל בָּם בָּגַד, הוֹתִירָם לְבַדָּם,
לֹא קָרוֹב מִשְׁפָּחָה, אַף לֹא שְׁאָר-דָּם,
מְדַדִּים לְאִטָּם בְּשׁוּלֵי הַחַיִּים,
מִתְכַּרְבְּלִים בַּיֵּאוּשׁ, לַיָּמִים הַבָּאִים.

צֵל שֶׁל עַצְמָם, רְכוּנִים עַל מִסְעַד,
פְּסִיעָתָם מְהֻסֶּסֶת, וְהַיָּד אַט תִּרְעַד,
הֶעָבָר עַל גַּבָּם, הַהוֹוֶה מְנֻכָּר,
הֶעָתִיד מִי יֵדַע? הוּא מֻשָּׂג לֹא מוּכָּר.

מְסַפְּרִים סִפּוּרִים, מַעֲלִים זִכְרוֹנוֹת,
מַבִּיטִים בָּתִקְרָה, מְבַקְּשִׁים פִּתְרוֹנוֹת,
מְגַשְּׁשִׁים אֲחִיזָה בִּבְרִיאוּתָם הָרוֹפֶפֶת,
אֵין שִׂמְחָה בְּלִיבָּם, רַק עַצְבוּת שֶׁאוֹפֶפֶת.

אַרְבָּעָה קִירוֹת אוֹתָם עוֹטְפִים,
זָרִים לְמַרְאוֹת אֲחֵרִים, אוֹ נוֹפִים,
מִתְקַשִּׁים בְּשְׁמִיעָה וּבָאוֹזֶן מַכְשִׁיר,
אֶת עוֹלָמָם הַשּׁוֹמֵם בִּמְעַט מַעֲשִׁיר.

צִלְצוּל פַּעֲמוֹן, נְקִישָׁה עַל הַדֶּלֶת,
הִגִּיעַ רוֹפֵא, אוֹ אוּלַי מְטַפֶּלֶת,
כִּי מִי יָבוֹא לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֻמְלָל?
נִשְׁכְּחוּ מֵאִיתָּנוּ מִי זוֹכֵר אוֹתָם כְּלָל…?

ראובן שרף
חוֹלוֹן 26.06.12