צליל, קצב, משמעות

שנה וחצי של לימודי משפטים הספיקו לה כדי להבין שזה לא בשבילה ושיסלחו לה בני המשפחה המשפטנים. היא עזבה את הלימודים והגיעה ל-Y-NET והתקבלה כעורכת מדור במה ואמנות. "מצאתי את עצמי בעבודה שבה מעדכנים סביב השעון, 24 שעות. זה כל הזמן להיות ב'היכון' ליד הטלפון. זה עבודה עם אדרנלין גבוה מאד כל הזמן. אני זוכרת שכאשר נטע ברזילי זכתה באירוויזיון רעדו לי האצבעות וידעתי שאני חייבת להתעשת כי צריכה לעדכן מיד, ב'לייב'! וכל רגע צצו זוויות חדשות, ואני מעדכנת כשבעלי, שי, מגיש לי מים, בזהירות, כדי לא להפריע. עבדתי מהבית עד 4 בבוקר!"- משחזרת אורין.

ארבע שנים היא התמידה באותו תחום באותו מקום ועם אותו אדרנלין גבוה ועבודה סביב השעון. ובכל זאת היו לה נקודות אור: "עשיתי כתבה על התעללות בילדים על ידי ילדים – רעיון שעלה בראשי בעקבות ההצגה 'שחמט', שעסקה בילד שחווה זאת והתאבד כתוצאה מכך. חיפשתי זוויות עם ערך חברתי, עם ערך מוסף. רציתי לתת במה למה שנראה לי חשוב ואני מקווה שהצלחתי".

כיום היא עורכת את  המגזין הדיגיטלי 'הגיע זמן חינוך', של קרן טראמפ ושקועה בעיצומם בלימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב בספרות וכתיבה יוצרת.

ספר הילדים שלה, 'מילוליתא', נכתב במהלך נסיעותיה ברכבת מתל אביב לראשון לציון. "תוך כדי הנסיעות היומיות התחלתי לחשוב על מקומן של המילים בחיי ומהן עבורי, והיה ברור שזה הרבה מעבר לצירופי אותיות. בעיני מילים זה צליל, קצב, משמעות כשכל זה ביחד נותן חיים. זו משוואה פשוטה. גם תהיתי לעצמי אם כיום יש ילדים שיושבים בספריות ושומעים סיפורים, כמו שאני בילדותי. וכך המצאתי ילדה שקראתי לה 'מילוליתא', שאוהבת מילים. זו ילדה שהחדר שלה מאד מבולגן וכשאמא שלה דורשת ממנה לעשות סדר היא מתחילה לאסוף ספרים וניירות ומהר מאד מוצאת את עצמה מפליגה לעולמות אחרים. עולמות של מילים. המילים שהיא אוספת הן העוגן, ואיתן היא נודדת בדמיון ובדרך מוצאת מילים שהולכות ונעלמות כי לא משתמשים בהן".

בתקופה שבה ילדים קוראים פחות מבעבר ועיקר עניינים הוא בטיקטוק וברשתות למיניהן, מנסה אורין, באמצעות הספר שלה, לגרום להם להתאהב מחדש בשפת האם שלהם: העברית.