גופייה מספר 9

גיל גדל ממש על הגבול שבין גבעתיים לרמת גן, אזור שהפך במהלך השנים למעין חממה של עולם הכדורסל הישראלי.

"גם הכדורסל ששיחקנו כילדים היה בשתי הערים השכנות. בשעורי התעמלות שיחקנו על הבלטות של המגרש בבית הספר היסודי הרמת-גני, ע"ש יאנוש קורצ'אק שבשכונת תל גנים, ובחוג הכדורסל של גבעתיים – במגרש הקטן ה"מרחף" של בית הספר 'אלון' או בשמו המקורי דאז, 'מצדה'.   

מאוחר יותר, באולם הקטן בבית ספר 'כצנלסון' ובמגרש המיתולוגי של "חברת חשמל", למעשה ננעל החיבור שלו לכדורסל. שם התאהב במשחק, שם למד מהי קבוצה ובעיקר, שם חלם. בהמשך הצטרף למחלקת הנוער של הפועל גבעתיים, ושיחק בתלבושת האדומה לבנה, עם הגופייה מספר 9.

הוא רואה קשר ישיר בין המשמעת של הספורט לבין המשמעת של הקריירה שלו: שעות ארוכות באולפנים, משחקים שצריך לסקר עד השעות הקטנות, והיכולת לשמור על קול יציב גם כשהאירועים מסעירים.

"היינו רציניים מאוד," הוא מספר בחיוך. “נעלנו נעלי גלי, אולסטאר ואדידס כמו של הגדולים, לבשנו את הטריינינג עם סמל הקבוצה, שמנו מנגבי זיעה, וירדנו להגנה אחרי כל סל שמחים כמו אחרי גול. למרות השכונתיות, שמנו רשתות לסלים בצבעי כחול לבן אדום כך שמבחינתנו שיחקנו ב- NBA."