איך הסביבה הקרובה מגיבה להצלחה שלך?

"בתיכון שמעון בן צבי יש הרבה התעניינות ופירגון. צוות המורים תומך והחברים מפרגנים. אבל המשפחה שלי היא הכי מפרגנת בעולם. הם ליוו אותי לכל ימי הצילום הארוכים והם נמצאים איתי בפרימיירות ובהקרנות החשובות. הם מאוד גאים בי על הרצינות שלי בזמן ההכנות לתפקיד ובצילומים. הסרט צולם בקיץ והם קצת ריחמו עלי שאני צריך להיות חנוט בחליפה כשבחוץ חום אימים. שלא נדבר על זה שהלכתי כל החופש הגדול עם כובע מצחיה כדי שלא יצחקו על הגלחה והפיאות שלי" הוא אומר בחיוך.

האם אתה רואה את עצמך ממשיך בתחום המשחק בעתיד?

"תחום המשחק מאוד מעניין אותי ותמיד ארצה שהוא יהיה חלק מהחיים שלי. אני אוהב לחקור דמויות חדשות ו'להכנס לנעליים' שלהן. אני אשמח לקבל עוד פרויקטים מעניינים ומורכבים נוספים. זה תחום מאוד מרגש ומעניין. למרות שצריך הרבה סבלנות בתחום הזה. יכולות לעבור כמה שנים מזמן הצילומים עד שסרט יוצא החוצה. אני השתנתי פיזית מזמן צילום הסרט ועד יציאתו לאקרנים. הפכתי מילד לנער בתקופה הזו."

מה המסר שהיית רוצה שצופים צעירים יקחו מהסרט הזה?

"קודם כל הייתי שמח לראות צעירים הולכים לסרט כזה. בכל זאת, הוא נחשב לסרט שמעורר הרבה מחשבות ושאלות על החברה הישראלית והמורכבות שבה. זה לא סרט קלאסי קליל לצעירים. אני חושב שמעצם העובדה שחבר'ה צעירים חילונים יצפו בסרט על החברה החרדית, כך יכירו אותה יותר. ואולי מעצם ההתבוננות הזו, יהיה קשר יותר טוב בין שני המגזרים. הייתי אומר את זה גם לצעירים חרדים, אבל לא נראה לי שמותר להם ללכת לקולנוע. יהיה מעניין לשמוע מה חבר'ה צעירים חרדים אומרים על הסרט הזה."