בשעות היום, כל ימות השבוע, עסוק אבי לוי (52) בעבודתו כמהנדס בצוות מחקר רשתות, העוסק בפיתוח פתרונות תקשורת בסיבים אופטיים. בין לבין הוא משורר פורה ומוכר ברשתות ובמעגלי השירה למיניהם
מאת: נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
אבי לוי התחיל לכתוב שירה בתיכון 'אורט בת ים', שם גדל והתחנך אחרי שמשפחתו עברה מיפו. משפחה קטנה וצנועה. אבא בולגרי אמא מתוניס, שני בנים והוא הבכור מביניהם. אמנם בית הגידול שלו בתיכון היה טכני לגמרי, אבל הייתה שם מורה לספרות ששמה לב לרגישות שלו. לעין הבוחנת שלו, ועודדה אותו לכתוב. שם נבטו השירים הראשונים, ואז התגייס לצה"ל ושירת במודיעין. השירה נדחקה קצת הצידה. היו דברים יותר חשובים. "גדלתי בבית שאמר וחזר ואמר: קודם כל פרנסה" הוא מספר "בתקופה הזו של היותי חייל וקצת לאחר מכן, עוד הספקתי ללכת לכמה סדנאות כתיבה, אבל בהמשך זה נדחק הצידה מכורח הנסיבות."
באותה תקופה, הכיר את מי שהפכה להיות אשתו הראשונה ואם שני ילדיו. בשנה הראשונה שלאחר השחרור מצה"ל עברו לגור ביחד וב-93', נישאו וזמן קצר לאחר מכן הפכו הורים ללירי בת ה-26 ולירין בן ה-23.
הרקע הטכני מהלמודים ב'אורט', והניסיון הטכני הצבאי במודיעין, איפשרו לו להתקבל ולהתברג במקום טוב בהיי-טק שבשנות ה-90 פרח בארץ. "ממש בסוף השירות הצבאי הוא הספקתי לעבור, כחייל, את מלחמת המפרץ ומאז 1991 אני ב-ECI , כבר 30 שנה, למרות שהחברה עברה שינויים. תוך כדי עבודה למדתי במשך שנתיים, הנדסאות, ובהמשך אזרתי עוד אומץ, בעידוד החברה, וסיימתי לימודי הנדסת אלקטרוניקה, והוספתי שנת לימודי הוראה – כי אני מאד אוהב ללמד, ואכן עשיתי זאת, במשך כמה שנים, במסגרת פרוייקט 'שיעור אחר', בו מתנדבים מתחומים שונים מעבירים שעורי העשרה לגילאי חטיבת הביניים. נהניתי מכל רגע" – אומר אבי.
'אל תשוב לבלי שיר'
אחרי עשר שנות נישואין התגרשו בני הזוג והוא נישא בשנית לדפנה. מנישואין אלה נולדו לירן בן ה-18 שהתגייס לא מכבר ואופיר בן ה-15. מאז, זה עשרים שנה, הוא חי עם משפחתו ברמת גן ויוצר בה.
במשך שנים החיים, המציאות, השיגרה, החובה לפרנס את המשפחה – אמנם דחקו את השירה שלו לשוליים אבל בהחלט לא כיבו אותה – "כיון שאני 'מת' על רוני סומק חיפשתי ומצאתי סדנה שלו וזה אחד הדברים היותר טובים שעשיתי בחיי. מכל סדנה שעשיתי קיבלתי יותר כלים ו…פחות בטחון בעצמי! קורה בהן משהו שגורם לי לחדד דברים, להזיז את הריהוט. ואני גם מעריך שהיה בזה סוג של ריפוי. נחמה".
הוא מסביר שדווקא הגיל שלו, המבוגר יחסית, סייע לנכונות שלו לחשוף את עצמו. את שירתו. הוא נכנס לרשתות החברתיות, והחל לפרסם את שיריו בפייסבוק. וזה עבד. הוא קבל תגובות חמות שעודדו אותו. ואז באה טבילת האש שלו ב'נורמן בר' – המקום המפורסם של המשורר יחזקאל נפשי, הנותן במה למשוררים בתחילת דרכם, לקרוא משיריהם בפני הקהל הפוקד את המקום דרך קבע וממלא אותו עד אפס מקום.
בהמשך שלח משיריו ל'במה פתוחה' והוזמן לקרוא אותם בפסטיבל המשוררים במטולה. שנה לאחר מכן, הגיע לשם שוב וקרא שיר מספר הביכורים שלו 'אל תשוב לבלי שיר' – "זה היה ספר בתולי שהיה לי חשוב להוציאו לאור".
"אני מתייחס לשירה כאל שותפה"
ב-2020 בסוף הסגר השני, יצא לאור ספרו השני, 'צא לי מבין הרגלים', שעליו הוא אומר שנכתב ונעשה כהוא עצמו כבר חש בשל יותר. מחושב יותר, לא ממהר לשום מקום ולוקח את הזמן כדי לבחור בקפידה כל שיר שהוא רוצה שייכנס לספר. וכדי שלא יהיו אי הבנות באשר לשם הספר, שהוא כשם שיר המופיע בו: מדובר בשיר ארס-פואטי, כזה העוסק בשירה עצמה, המבקשת-דורשת לצאת לה מבין הרגלים. אני מתייחס לשירה כאל שותפה, מאהבת. יש קשר אירוטי, אינטימי, רגשי – ביני לשירה. זו מין תימה שלי, גם אם פחות אנשים מתחברים לשירה ארס-פואטית.
בשירים רבים בספר הזה יש, בכותרת, ציטוט משיר של משורר אחר והייתי צריך לקבל אישור מכל אחד מהם. אחדים סירבו לאשר לי או לחילופין, באו בדרישות מוגזמות! אבל רובם נתנו את הסכמתם בלי בעיות"- מספר אבי ומוסיף: "בספר הזה אני מעמיק את יחסי עם השירה, עם אהובתי, עם ליבי ועם עידן הקורונה".
בעבודה שלו יודעים שיש להם מהנדס-משורר ומפרגנים מאד. לפני שנתיים, בשבוע הספר, נתנו לו דוכן במקום. בשבוע הספר האחרון אפשר היה לראותו ב'מתחם יוצרים' שהקצתה העיריה בשיתוף עם אגודת הסופרים, שהוא חבר בה. אבי ישב ליד דוכן משלו והחמיא לו שדווקא צעירים גילו ענין ורכשו כמה ספרים שלו.
שירה
אֵינִי מַרְבֶּה לִקְרֹא
אַךְ מַרְבֶּה לְהַקְשִׁיב
מַרְבֶּה לִשְׁאֹל
אַךְ אֵינִי מַרְבֶּה לְהָשִׁיב
לֹא מַרְבֶּה חֲלִיפוֹת
אַךְ מַשִּׁיל דַּף עוֹרִי לְכָל זְקִיקֵי שׁוּרוֹתַי
לֹא כּוֹתֵב עַל עַצְמִי
כִּי אִם עַצְמִי הוֹלֵךְ עַל מֵי מִלּוֹתַי.
מתוך "אל תשוב לבלי שיר" הוצאה עצמית 2019
אהובתי
מַשְׁאִירָה מָקוֹם
לָשִׂים בֵּינֵינוּ יָם
לָתֵת לְגַעְגּוּעַי
לְמַלֵּא רֵאוֹת בְּמֶלַח הָאֲוִיר.
לָתֵת לִתְשׁוּקָתִי
לִשְׂרֹף כַּפּוֹת בְּחוֹל לוֹהֵט
לָתֵת לִבְדִידוּתִי
לַחֲפֹף רֹאשׁ בְּמַכַּת שֶׁמֶשׁ קַלָּה
אַךְ אַל לָהּ לְהִכָּנֵס לַמַּיִם
פֶּן תִּצָּרֵב מִמֵּדוּזוֹת הַשִּׁירָה.
מתוך "צא לי מבין הרגליים" הוצאה עצמית 2020
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין 87
לאחרונה הורה בית המשפט לגננת לפנות את חצר הבניין ולשלם הוצאות משפט לדיירים שתבעו אותה
ב 15 במאי יפתחו את שעריהם ללא עלות 22 מוזאונים ברמת גן ובתל אביב כמו גם עשרות ברחבי הארץ
נפגשנו לראיון מיוחד ליום העצמאות עם מושיק גולדשטיין, המשנה לראש העיר ויו"ר 'יעד' – החברה הכלכלית של גבעתיים
״כשאני נשאל למה רצחתי גם ילדים, אני יכול רק להשיב ב-'אני לא כזה פחדן שאשאיר לילדים שלי עבודה שאני יכול לעשות בעצמי'.״ (מתוך הקלטות הנאצים)
עמדת פרחים ללא תשלום למשפחות שכולות בקניון עזריאלי גבעתיים
העיר גבעתיים נערכת לעצרות, טקסים ואירועים חגיגיים עבור תושבי ותושבות העיר. רן קוניק: "השנה יותר מתמיד אנו חווים את המשמעות העמוקה של הזיכרון – וגם של העצמאות"
א|ע|ולם המשפט התביעה נגד בנק דיסקונט מסתבכת, עשרות לקוחות מצטרפים לתביעת הענק טענות חמורות לניהול לקוי של חשבונות נאמנות. 70 תובעים נוספים נגד דיסקונט בטענה שאיפשר היעלמותם לכאורה של מאות מיליוני ש"ח מכספי המשקיעים בקבוצת
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה נערכת העיר גבעתיים לעצרות וטקסים
מה קורה במקרים בהם ישנו מיעוט שמרגיש שהוא קופח?
תיק המוגנות העירוני הוא תיק חדש בעיריית גבעתיים והוא נבנה במטרה להתמודד עם אתגרי התקופה
לימור מרגולין-יחידי היא שופטת בדימוס, סופרת, מחזאית ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה ● זוכת פרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים ● נבחרה לפרויקט "מאה שנים, מאה נשים"
העתיד כבר כאן: האם הרכב שלכם חכם – או חכם מדי?
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!