שורשיו של הריאיון הזה נטועים בשנות השמונים, כאשר למדתי ספרות בתיכון 'קלעי' אצל המורה והמחנכת דליה שפר, בתו של המנהל המיתולוגי יונה (יואל) גייזלר. דליה הייתה עבורי חולייה נוספת בשרשרת הדמויות שטיפחו אצלי את האהבה לספרות ולקריאה. במהלך שנות ההוראה שלי זכיתי ללמד את נכדתה וֶרֶדִּי במרכז המחוננים סחל"ב בגבעתיים וכעת, נפגשתי עם ערגה (כלתה) לראיון מסקרן ומעניין.

ערגה הלר נולדה וגדלה בתל אביב למשפחה של אוהבי אמנות וספרות. אביה ז'אק  היה מחנך ואומן ושאף לימד אותה ציור וטכניקות הדפס. "כשהגרמנים פלשו לפריז, אבי היה תלמיד בית ספר כללי ובן למשפחה מאמינה. עם בני משפחתו הוא עזב את ביתו שבפריז, ועד מהרה נפרדו אבי ואחיו הבכור מהוריהם, שהסתתרו בבתי גויים בכפרים צדדיים. סבי וסבתי עבדו במשק החי, לבשו את בגדי הגויים ואכלו את מאכלי הגויים, בשנות המלחמה הם ויתרו על צביונם היהודי פשוט כדי לשרוד." היא מספרת. "אבי הפך להיות המדריך והמגונן של יתומים יהודים מכל רחבי אירופה, בני שלוש עד חמש, שהסתתרו בבית במואסק, שבדרום צרפת. בין לבין הוא למד אומנות באקדמיה תחת שם בדוי, ז'אק שולֶה, ואת שלמד יישם כ'קֹוקֹו', כינויו המחתרתי כזייפן תעודות ומסמכים גרמניים, במחלקה השישית של המחתרת הצרפתית. בלילות היה יוצא לפעולות נגד הגסטפו, חיילי הרייך וקציני אס. אס. מצד אמא שלי, המשפחה ברובה ניצלה מאושוויץ – כך שנושא מלחמת העולם השנייה מאוד משמעותי בשבילי. מבחינה מחקרית, יש לי משיכה לנושא ורתיעה ממנו בו זמנית."

"נקודת מפנה בעיסוק שלי"

היא למדה באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בחוג לתורת הספרות (1990) לתואר שני בלימודי תרגום (1991) ואת התואר השלישי עשתה בלימודי תרבות (1995). "בגיל 24 כבר הייתי ד"ר" היא מספרת בחיוך. "הדוקטורט שלי עוסק בסופרים ואומנים שהמציאו לעצמם ביוגרפיות ואף חיברו או יצרו אותן כאוטוביוגרפיות בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחריה."

תוך כדי לימודי הדוקטורט הכירה את נדב וכשנולדה בתה ורדי עברו להתגורר בגבעתיים בבית משפחת שפר. משנת 2000 היא עוסקת בהוראה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, באר שבע, היא מרצה בכירה ועורכת את כתב העת המקוון 'לקסי-קיי' – לקסיקון לקסיקון בתחומי החינוך, ההוראה והכשרת המורים.

בשנת 2019 הצטרפה לצוות חוקרים בינלאומי (CoHLit-21' 'Comparative Holocaust Literature in the 21st Century) ובו בחנה את ספרות השואה הנכתבת כיום בלשונות רבות.

 "זו הייתה מבחינתי נקודת מפנה בעיסוק שלי – המחקר בספרות השואה הפך להיות אחת מנקודות המרכזיות בחיי, גם מבחינת הזמן וגם מבחינת ההיקף. מה שהתחלתי בדוקטורט שלי מצא את המקום האמיתי שלו בחיי. מאחר ואני חוקרת תרבות ישראלית, הכל נעשה בפריזמה הישראלית."