הניצחון של איתי

אבל לרופא בלשכת הגיוס היו מסקנות אחרות. פגיעת הראש הקשה של איתי חייבה הורדת פרופיל ל-64 ויחד עם זה הלך והתרחק החלום לשרת ביחידה קרבית. הייתה זו חבטה נוספת שאיימה להחשיך את חייו בפעם השניה.

אבל הוא לא ויתר. תוך שהוא מתמיין למודיעין, החל לשלוח עשרות מיילים למיטב (היחידה הצבאית המופקדת על ביצוע הליכי המיון והשיבוץ של כלל המיועדים לשירות ביטחון) ביקש ועדה רפואית בניסיון להוכיח שהוא השתקם מהתאונה, ראוי לפרופיל גבוה יותר וכשיר לשירות קרבי.

בד בבד הוא סיים את לימודיו בתיכון, הצליח בבחינות הבגרות ובחר לצאת לשנת שירות בצופים בעיר נתניה, שם ריכז שבט והתנדב בבתי ספר בעיר. השנה הזו נתנה לו זמן ואיפשרה לו להמשיך להיאבק להעלאת הפרופיל שלו. אבל זה לא היה פשוט. הוא לא זכה למענה מ'מיטב' והרגיש חוסר אונים!".

ביום הגיוס התייצב איתי עם תיקייה עבת כרס שהכילה מסמכים שהעידו על כשירותו ואחרי שיחה עם קצין הרפואה של הבסיס, הוא העלה לו את הפרופיל ל-82 ולא היה מאושר ממנו!

הוא שלח מיד הודעה להורים ולחברים הקרובים שלו שכבר חשבו שזה לא יקרה וביקש להתגייס לגולני מפני שאבא שלו שירת שם. אחרי חודש וחצי הוא קיבל שיבוץ לגולני.

אחרי שהתגייס לחטיבה עבר גם את הגיבוש לסיירת גולני ובחודש אוגוסט אחרי מסע מפרך קיבל את כומתת החטיבה עליה חלם כשעוד היה בשיקום. המעגל נסגר כשאת הכומתה החומה העניק לו אביו אבי, בעצמו לוחם גולני בעברו.

"כל כך התרגשתי כשצפיתי בסרטון של ההשבעה שלו" מספרת שלומית "קשה לי לתאר במילים את התחושה שלי, הילד הזה כל כך יקר לליבי ואני כל-כך שמחה בשבילו" היא מוסיפה.

מה התכניות לעתיד? אני שואלת את איתי

"על התוכניות לעתיד אני עדיין לא סגור. כרגע אני בקורס מכים שמסתיים עוד שבוע והמסלול נמשך עד חודש מרץ. משם אני רוצה לצאת לפיקוד. אחרי השירות הצבאי אני רוצה לטייל, לגור בחו"ל, וללמוד בעתיד הרחוק משהו שקשור לפסיכולוגיה, טיפול כלשהו, אולי עבודה עם מוזיקה."