אז מה סוד הקסם? מה משאיר את המשתתפות למשך שנים?

קודם כל: ההנאה שבשירה ביחד. מספרת יפה: "בהתחלה מאד התלבטתי. אמרתי שאין מצב שאני קמה בשעות האלה כי זה מאוד מאוד קשה לי. אבל אחרי שבאתי ושרתי אמרתי: אין מצב שאני מוותרת על זה! המקהלה מביאה לי שמחת חיים." דברים אלו משתלבים באופן מושלם עם מה שמוסיפה לאה: "השירה במקהלה ממלאת את ליבי ומאירה לי את הבוקר."

תרומה נוספת וחשובה ביותר היא היות המקהלה גם רשת חברתית תומכת. החברות בה מעודדות ואף מסייעות זו לזו בזמני קושי ומחלה. חברות שיש להן בעיית ניידות זוכות להסעה על ידי חברות אחרות, כדי שתוכלנה להמשיך ולהשתתף במקהלה.

המקהלה מקיימת ימי הולדת חגיגיים, טקס הדלקת נרות חנוכה וסדר ט"ו בשבט חגיגי שבו ניתנת הזדמנות לביטוי אישי של החברות בקריאה ובשיר. יש קבוצת ווטסאפ שבה החברות מעדכנות זו את זו באופן שוטף, משתפות בדברים מעניינים ובהמלצות לפעילויות שונות.

אחת מחברות המקהלה מתקשרת באופן קבוע, כל שנה, לכל אחת מהחברות ביום הולדתה ומברכת אותה בשירת "היום יום הולדת". תחושת הביחד הזו עולה מכל עבר; כפי שמסבירה עמליה: "בשבילי המקהלה זו קבוצת השתייכות, עם ציון חגים ואירועים אישיים ביחסי אחווה רבה." אל תחושה זו מצטרפת כרמלה ומסכמת במשפט אחד את כל המהות: "באתי כי אני אוהבת לשיר, ונשארתי כי אנחנו משפחה."

נגה, מצידה, מדגישה את העוגן שהמסגרת מעניקה לה: "אני מאוד אוהבת את המסגרת הקבועה. נרקמים קשרים חדשים והמסגרת הזו ממלאת את הבוקר. נכנסים לחזרה עם חיוך ויוצאים עם הנאה מזוקקת. כחברה במקהלה זה כעשרים שנה, אני גאה לספר שכל יום שלישי בבוקר זה סיפתח עבורי להמשך שבוע טוב."

המשפחתיות הזו אינה רק מילים יפות, כשחליתי בסרטן לפני כמה שנים שיתפתי מייד את חברותי למקהלה. הן סיפרו על ניסיונן האישי, עודדו, כתבו, התקשרו וביקרו בתקופת הטיפולים שעברתי, וליוו אותי עד שהחלמתי וחזרתי לשיר במקהלה.

מעבר לתועלות שמנינו, שירה במקהלה גם מועילה לגוף ולמוח. הוכח במחקרים כי היא משפרת תפקודים קוגניטיביים, תורמת לחיזוק הזיכרון ומפחיתה לחצים גופניים ונפשיים. כפי שמתארת נגה: "המסגרת הקבועה נותנת לי ביטחון עצמי וגירוי לאימון המוח."