"בדקנו בעולם, מיפינו נתונים, ראיינו כל מי שרק אפשר בשרשרת הנוגעת לחווית האוכל של הילדים וניסינו להבין מה הבעיה. כך למשל פיתחנו שולחנות-דלפק שנפתחים והילד יכול לרדת לאכול, ולא לאכול במיטה. הצגנו ששה עד שמונה פתרונות להיבטים שונים, ובית החולים אימץ כמה מהן. יישמנו דברים במחלקת ילדים אחת ושביעות הרצון עלתה פלאים לכ-80%. שינינו דברים בחוויה הכוללת של ההורים ושל הילדים המאושפזים"- מסבירה מיכל ומוסיפה: "מרגע שפרצה המלחמה באוקטובר 2023 הפכנו לחדר מיון של מעצבים ונתנו מענים מיידיים לכל מה שהיה צריך אז. כך למשל עיצבנו וייצרנו במהירות חיפויי אלונקות למעבר מההליקופטרים הנוחתים עם פצועים – עד לחדר המיון, מרחק של כ-300 מטרים. בנוסף עשינו 'חדרי צוות' וגג-ירוק – למנוחה, כי הצוותים עברו טראומה. בהמשך עשינו פרויקט התמודדות בית החולים עם מצבי חירום ולא מכבר סיימנו סמסטר שעסק בשיקום. בדקנו מה מייצר מוטיבציה לאנשים להתחיל בשיקום. בין אם אלה חיילים ובין אם אלה אזרחים – עבדנו עם שתי הקבוצות. וכך למשל פיתחנו סט אביזרי אימונים, בחדר, אישי לכל אחד, כשהכל צמוד לקיר ומאפשר לכל אחד לבחור מה שמתאים לו ולעשות בשעות שנוח לו. האביזרים שפיתחנו מתאימים מוגבלות של אחד לזו של השני וזה מאפשר לנכה לעבוד/להתאמן מול מישהו אחר."

מיכל גאה מאד בפרוייקט הזה, שעד כה היו חמישה סבבים שנתיים שלו, שבמהלכם הסטודנטים, המתגוררים בסמיכות לבית החולים, לומדים גם אמפתיה, מגיעים למקום בכל שעה ביממה, ולומדים להציג את מה שפיתחו – להנהלת בית החולים כמו גם להנהלת 'בצלאל'.

עכשיו הרעיון שלה הוא להרחיב את הפרויקט, כנראה לתואר שני בעיצוב ובריאות, וזה השלב שבו היא מנסה לגייס כספים להרחבת הנושא. "אני רוצה לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות. זה אפשרי" – היא אומרת בנחישות.