
מיכל איתן היא יזמית ומחנכת בתחומי הקיימות, הטכנולוגיה, ניהול השינויים ותהליכי חשיבה שיטתיים פורצי דרך ● מרצה בכירה ומנהלת תוכנית ייחודית בבצלאל, אם לארבעה וותיקת ההייטק הישראלי, מובילה מהפכה שקטה בעיצוב חווית המטופל בבית החולים סורוקה
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
10/3/2025
שתפו:
לפני חמש שנים, בחגיגות שלושים שנות נישואיהם, כתבו ארבעת ילדיהם של מיכל ומנקי איתן שהוריהם הם "הדוגמא המושלמת לאיך אהבה, חברות ונישואין צריכים להיראות". מיכל מצידה מייחסת חלק גדול מהצלחתה לתמיכתו של בעלה: "יש לי פרטנר מדהים, שתומך בי כל הזמן, דוחף, מעודד ולוקח חלק פעיל מאוד בבית, מהיום הראשון שנישאנו".
ואכן, כשמסתכלים על שורת העיסוקים המרשימה של מיכל (59) – מבינים שכל זה אפשרי.
משורשי העמק לצמרת ההייטק
היא נולדה וגדלה במושב בלפוריה בעמק יזרעאל. גם אביה נולד שם והוריה עדיין מתגוררים במקום ומגדלים מטע שקדים. שם השורשים האמיתיים שלה, היא אומרת.
במקביל ללימודי סוציולוגיה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית, החלה את דרכה המקצועית בפוליטיקה הישראלית – כעוזרת פרלמנטרית של ח"כ דדי צוקר ממרצ, היא למדה את רזי החקיקה והפוליטיקה. "שנינו בעצם נכנסנו יחד לכנסת ובמשך שלוש שנים כתבתי וניסחתי הצעות חוק ושאילתות והיה לי מעניין מאד"- היא נזכרת.
בטרם סיימה את לימודיה, שינתה מודעת דרושים אחת את מסלול חייה והיא הצטרפה לחברת 'אופטרוטק', שהייתה החלוצה בפיתוח מערכות אופטיות אוטומטיות לבדיקת מעגלים מודפסים.
הפריצה הגדולה הגיעה כשהייתה בין שבעת העובדים הראשונים של חברת צ'ק פוינט, שם כיהנה כסמנכ"לית תפעול. "זה היה בתחילת האינטרנט, ואני הייתי בצוות המייסד של החברה. התגוררנו אז בגבעתיים והמשרד שלנו היה ברמת גן. עבדתי שם שמונה שנים וכשעזבתי היו בחברה 1200 עובדים!" היא מספרת בגאווה.
מחזון להגשמה
לאחר שעזבה את 'צ'ק פוינט', לקחה לעצמה 'שנה של שקט' כהגדרתה, והחלה לחפש התנדבויות מסוגים שונים כשתוך כדי כך, למרות ועל אף שאמרה לעצמה שהיא רוצה שנת-שקט, מצאה עצמה נוסעת יומיים בשבוע לטכניון, ללימודי תואר שני בתכנון עירוני ואזורי.
בהמשך דרכה העסקית, עבדה עם אלי הורביץ, מ'טבע', על פרויקט 'ישראל 2028' – שבמסגרתו בנו חזון לעשרים שנה – אליו צריכה ישראל להתכוונן. היא ניהלה את הפרויקט שבסיומו הוצג לממשלה בראשות אהוד אולמרט. בפרויקט השתתפו קבוצת מומחים, אנשי מקצוע שהיו אז השמות המובילים במשק ובכלכלה.
בעודה בסוף לימודי התואר השני בטכניון, קבלה הצעה מפתה שקשה היה לעמוד בפניה: ללמד במסלול 'ניהול עיצוב' בתואר השני ב'בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים'.
היא החלה לנסוע לבצלאל בירושלים, שם לימדה יזמות והייתה אחראית למיקוד בנושאי ניהול ואסטרטגיה. לאחר שלוש שנים נבחרה לתפקיד ראש התוכנית לתואר שני בעיצוב. "וכך מ-2012 נסעתי כמה פעמים בשבוע, מהבית בגבעתיים לירושלים, ואני עושה זאת עד היום"- מספרת מיכל – "כשהסתיימה הקדנציה שלי, חשבתי לעצמי 'מה הלאה', כי הראש שלי מחפש תמיד את ההזדמנות הבאה ליצור משהו חדש".
מהפכה שקטה בסורוקה
הפרק המרתק ביותר בקריירה של איתן מתרחש כעת בבית החולים סורוקה. כראש תוכנית ייחודית בבצלאל, היא מובילה פרויקט חדשני וייחודי: עשרה תלמידים ממחלקות העיצוב והאדריכלות מתגוררים בבאר שבע ועובדים מתוך סטודיו בבית החולים במשך סמסטר שלם. "המטרה היא להתמקד בחוויה האנושית בתוך בית החולים" – מסבירה מיכל את הפרויקט המיוחד הזה – "חשבתי שבעולם שמשתנה במהירות המעצב צריך לייצר לא סטנדרטי, המוני, אלא מכוונן לצרכים ספציפיים שמהם יוצאים לפיתוח. וכיום זו המומחיות שלי".
הפרויקט נקרא פלורנס (ע״ש האחות המיתולוגית פלורנס נייטינגייל, שפעלה במלחמת קרים) ומטרתו למצוא פתרונות מיטיבים לבית החולים סורוקה בבאר שבע – החל ממרחב מנוחה לצוותי החירום ועד לנוחות המלווים במחלקות האשפוז. המחלקות השונות מציעות אתגרים שונים, מיכל עוברת על כל ההצעות ובוחרת את המתאים ביותר לפי ראות עיניה והתוצאות מדברות בעד עצמן. כשחקרו את בעיית שביעות הרצון הנמוכה מהאוכל במחלקת הילדים, הם פיתחו פתרונות יצירתיים כמו שולחנות-דלפק מתקפלים.
"בדקנו בעולם, מיפינו נתונים, ראיינו כל מי שרק אפשר בשרשרת הנוגעת לחווית האוכל של הילדים וניסינו להבין מה הבעיה. כך למשל פיתחנו שולחנות-דלפק שנפתחים והילד יכול לרדת לאכול, ולא לאכול במיטה. הצגנו ששה עד שמונה פתרונות להיבטים שונים, ובית החולים אימץ כמה מהן. יישמנו דברים במחלקת ילדים אחת ושביעות הרצון עלתה פלאים לכ-80%. שינינו דברים בחוויה הכוללת של ההורים ושל הילדים המאושפזים"- מסבירה מיכל ומוסיפה: "מרגע שפרצה המלחמה באוקטובר 2023 הפכנו לחדר מיון של מעצבים ונתנו מענים מיידיים לכל מה שהיה צריך אז. כך למשל עיצבנו וייצרנו במהירות חיפויי אלונקות למעבר מההליקופטרים הנוחתים עם פצועים – עד לחדר המיון, מרחק של כ-300 מטרים. בנוסף עשינו 'חדרי צוות' וגג-ירוק – למנוחה, כי הצוותים עברו טראומה. בהמשך עשינו פרויקט התמודדות בית החולים עם מצבי חירום ולא מכבר סיימנו סמסטר שעסק בשיקום. בדקנו מה מייצר מוטיבציה לאנשים להתחיל בשיקום. בין אם אלה חיילים ובין אם אלה אזרחים – עבדנו עם שתי הקבוצות. וכך למשל פיתחנו סט אביזרי אימונים, בחדר, אישי לכל אחד, כשהכל צמוד לקיר ומאפשר לכל אחד לבחור מה שמתאים לו ולעשות בשעות שנוח לו. האביזרים שפיתחנו מתאימים מוגבלות של אחד לזו של השני וזה מאפשר לנכה לעבוד/להתאמן מול מישהו אחר."
מיכל גאה מאד בפרוייקט הזה, שעד כה היו חמישה סבבים שנתיים שלו, שבמהלכם הסטודנטים, המתגוררים בסמיכות לבית החולים, לומדים גם אמפתיה, מגיעים למקום בכל שעה ביממה, ולומדים להציג את מה שפיתחו – להנהלת בית החולים כמו גם להנהלת 'בצלאל'.
עכשיו הרעיון שלה הוא להרחיב את הפרויקט, כנראה לתואר שני בעיצוב ובריאות, וזה השלב שבו היא מנסה לגייס כספים להרחבת הנושא. "אני רוצה לקחת רעיון ולהפוך אותו למציאות. זה אפשרי" – היא אומרת בנחישות.

"השירה במקהלה ממלאת את ליבי ומאירה לי את הבוקר" מקהלת נשים גמלאיות של תושבות גבעתיים.

"צוואה היא לא רק מסמך משפטי ואנשים אינם מורישים רק כסף או דירה. הם מורישים גם סיפור, תחושה ומסר אחרון ליקיריהם ואהובי ליבם"

הריבית השתנתה, החיים השתנו וגם המשכנתה שלכם אולי כבר לא מתאימה. לפני שממשיכים לשלם כרגיל, כדאי לעצור ולבדוק כמה באמת עולה לכם המשכנתה לאורך השנים.

מצומת שבו כמעט איבדה את חייה ועד למוקד העתידי של המטרו וההתחדשות העירונית: הסיפור האישי שמחבר בין זיכרונות, בטיחות והעתיד של אחד הצירים המרכזיים בגבעתיים

הדירה החדשה היא רק חלק מהסיפור: האותיות הקטנות בהסכם עלולות להגביל אתכם במשך שנים, לייקר את העסקה ואף למנוע מכם למכור את הדירה כשתזדקקו לכך

"צוואה היא לא רק מסמך משפטי ואנשים אינם מורישים רק כסף או דירה. הם מורישים גם סיפור, תחושה ומסר אחרון ליקיריהם ואהובי ליבם"

הבדלי החיים בין שתי האחיות הלכו והעמיקו עם השנים, עד ששאלה אחת על כספי האם הפכה לקרע משפחתי

פרידה מיאיר גרבוז – האמן, הסופר, הסאטיריקן והפובליציסט

בין המלחמה בשטח לתרבות באולפן
הכירו את הצעירים מגבעתיים ומרמת גן – הדור הבא של התקשורת, ורדי שפר ועמרי לזרוב

לאחר כשנה וחצי של עבודות, הושלם פרויקט ההתחדשות המקיף באחד מצירי התנועה המרכזיים בעיר, שכלל שדרוג תשתיות, חידוש המרחב הציבורי והסדרת התנועה

"ברואנדה יש רוב מוחלט לנשים בממשלה, למעלה מ-80% הן נשים-שרות המקדמות אג'נדה נשית מובהקת שבראשה קידום הביטחון הנשי במדינה […] הצלחתן של הנשים בתחומים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים נתפסת ברואנדה כאסטרטגיה התורמת לקידומה הלאומי, החברתי והכלכלי של המדינה"
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


