השרקרק מגבעת רמב"ם

העולה החדש אפרים קישון התגורר בגבעת רמב"ם, גבעתיים בתחילת שנות החמישים. כמו כולם, התוודע מקרוב לאותה 'בריכה קצרת ידיים', 25 מטרים אורכה ו-12.5 מטרים רוחבה, ועומקה מתחיל ב-90 סנטימטרים ועד 2.5 מטרים.

ב-1957 הוא לא ממש התרחק מהעיר ומהבריכה – ויחד עם אשתו הראשונה חוה, הם ירדו במעלה הגבעה, חצו את הכביש, שלימים נקרא 'דרך השלום,' וקבעו משכנם בשכונת ביצרון. כאן נולד, כעבור שבועיים,  בנם הבכור רפי. סביר להניח שאבא קישון המשיך לפקוד את בריכת רמב"ם שבאותם ימים הייתה מקום מפגש שוקק חיים ופעילות.

רפי קישון, שבבקרים הוא וטרינר מוכר ומצליח ובשעות הערב הוא מופיע, בהצלחה רבה, במופע הומור על חייו וסרטיו של אביו יודע לספר שאביו היה שחיין בלתי נלאה שראה בשחייה את הספורט החשוב ביותר. "גם את אמא שלי, חוה, הוא פגש בבריכה בבודפשט. הוא פשוט אהב בריכות והקפיד לשחות יום יום עד יומו האחרון" – אומר רפי – "אבא שלי שחה בכל הסגנונות ובעיקר היה גאה בשחיית הפרפר שלו, שהיא הקשה ביותר, ובגיל 78 עוד התגאה שהוא עושה בריכה שלימה בשחיית פרפר".

ההומורסקה 'השרקרק' שכתב קישון לא מפתיעה את רפי, שכן כמו כל ההומורסקות של אביו, היא מעידה על העין החודרת והרואה-הכל של העולה החדש, היודע להבחין בכל נקודות החולשה והתורפה של החברה החדשה והארץ החדשה אליה הגיע. ועם כל השריקרוקים של המציל – קישון לא הפסיק להגיע לבריכה לשחייה היומית שלו.

"הן כשורד שואה והן כמי שחווה לאחריה, את השלטון הקומוניסטי, נזרעו באבא שלי יסודות אנרכיסטיים. הוא לא סבל, היה אלרגי ממש, לכל מיני 'בעלי תפקידים', חלקם לא חשובים בעליל, שניסו להגיד לאנשים מה עליהם לעשות ומה לא! הוא שנא ביורוקרטיה והתקומם נגדה בכל מאודו, וכמובן הקצין אותה, עד אבסורד, בהומורסקות שלו"- אומר רפי – "זה בדיוק מה שהוא עשה למציל ב'שרקרק', שמשגע אותו, וכנראה גם את האחרים, עם המשרוקית וההנחיות-הוראות הבלתי פוסקות". – מספר רפי – "בעת המעבר לגבעתיים כבר הועלתה בתיאטרון ההצגה שלו 'שמו הולך לפניו' (1953), וכשנתיים לאחר מכן, עדיין בגבעתיים, אבא כבר התחיל לעבוד עם להקת הנח"ל, וכבר החלה להיבנות דמותו של סלאח שבתי בהומורסקות שכתב להם".