גבעתיים החלה את דרכה משש שכונות וארבע גבעות. במהלך השנים נוספו לה שכונות נוספות. הוגה שמה של העיר עדיין לא נמצא, אולם ידוע שדוד שניידרמן, ממייסדי שכונת בורוכוב, סיפר בשנת 1942 לבנו, כי באחד מדיוני המועצה הועלה השם בראשית כהצעה לשם העיר. ועל שום מה?  ב' – לבורכוב, ר' – לרמב"ם, א'– לשכונת ארלוזורוב, ש'– לשינקין, י' -לקריית יוסף, ת' – האות האחרונה של שכונת פועלי הרכבת. מן הסתם , זה לא שמה של העיר, אלא חלק משם הספר.

הצרכניה הראשונה

לגבעתיים זכות ראשונים היסטורית בהיותה הסנונית החלוצה, לזכותה נצרבו אירועים רבים. הבריכה הציבורית הראשונה בארץ, נחנכה בגבעתיים, הלא היא בריכת רמב"ם, חינוך חינם הונהג בעיר לפני כל מקום אחר על פני ארצנו הקטנטונת, בגבעתיים נבנה הסליק הראשון של ההגנה. בגבעתיים הוקם משק הפועלות הראשון , הצרכניה הראשונה, תעשיית הקולנוע הראשונה "אולפני גבע" . בריכת רמב"ם חיה ונושמת עד היום, החינוך הינו שם דבר בעיר, מושך אליה תושבים מערים אחרות בזכות מה שהינו. והסליק ? נמצא ברחוב אחדות העבודה, פינת רחוב בורוכוב , ניתן לאתר את המקום באמצעות שלט המוצב בו.

בספר סיפורים מרתקים על הימים והאנשים של אז, מאיר קוזלובסקי עלה מקישינב לארץ בשנת 1911 , ציוני, חדור אידיאולוגיה אוהב הארץ. נמנה על מייסדי אגודת השומר וכפר גלעדי, לחם בתל חי ואף ישב בכלא הסורי. בשנת 1933 עזב את עטרות ועלה לגבעה הגבוהה ביותר בגבעתיים, עם רעייתו שלשת ילדיו, הסוסה והפרדה. הוא שמר על משקו, עם נשקו – "צבא של איש אחד" אשר האמין כי דבר לא ירתיע אותו. לא תנים, ערבים או שועלים. הסיפור על נח נפתולסקי , איש העלייה השנייה, מחזיר אותנו לקבוצת כנרת, למשוררת רחל אותה אהב ולמחקריו המדעיים בתחום החקלאות . היה חלוץ רב פעלים, יישם את ההשקייה בשיטת השלחין , גילה את ה"שושן הצחור" , לימד בבית ספר "כדורי" ובשנת 1936 הגיע לשכונת בורוכוב. הוא זה שאליו למשתלה,  נשלחה תלמידת בית הספר בורוכוב , תמר רופופורט , כדי לקרא לו על מנת שיגיע בדחיפות לגינת בית הספר כדי לבחון מה באמת קרה לבצל ולאפונה אשר איבדו את צבעם. בדרכה היא מעדה בדרך, אך הספיקה להגיע ולספר לנפתולסקי אודות חיוורונם של הבצלים הירוקים. נפתולסקי טיפל בברכיים שלה והשיב לבצלים ולאפונה את צבעם וחיוניותם. על קברו בקבוצת כנרת נכתב "מראשוני העלייה השנייה, ידיד לצמחים וחלוץ חקלאות השלחין".