23/04/2026
23/04/2026
יום חמישי, 23 באפריל 2026
לרגל יום העצמאות, בחרנו להעניק עשר משואות לנשים וגברים מעוררי השראה שמדליקים אור בלב הערים שלנו.
בין אם הם תושבי האזור ובין אם עשייתם היומיומית היא שהופכת את גבעתיים ורמת גן למקום טוב יותר – הם הפנים היפות של הקהילה שלנו, ומזכירים לנו שיש לנו על מי לסמוך.
ד"ר יורם קליין, מנהל היחידה לטראומה וכירורגיה קריטית במרכז הרפואי שיבא תל השומר, הוא מהמומחים המובילים בישראל בתחומו. עם ניסיון מקצועי עשיר של למעלה משלושה עשורים, ד"ר קליין מקדיש את חייו לטיפול בחבלות רב-מערכתיות מורכבות ובמצבים כירורגיים קריטיים, בהם כל שנייה היא גורלית להצלת חיים. עבודתו בחזית הרפואה הדחופה דורשת לא רק מיומנות כירורגית יוצאת דופן, אלא גם קור רוח ויכולת קבלת החלטות גורליות בתנאי לחץ קיצוניים.
לצד עבודתו הקלינית האינטנסיבית בחדר הטראומה, ד"ר קליין רואה שליחות עמוקה בהכשרת דור העתיד של הרפואה הישראלית. כמרצה קליני בכיר בכירורגיה כללית באוניברסיטת תל אביב, ובעבר באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מעניק לסטודנטים ולרופאים צעירים מהידע והניסיון שצבר לאורך עשורים. עבורו, הרפואה היא שילוב בלתי נפרד בין מדע, טכנולוגיה ואנושיות – ערכים אותם הוא מנחיל למנתחים הבאים של המדינה.
בחירתו כנושא משואת כוחות הרפואה היא הוקרה על עשרות שנים של עמידה בקו הראשון למען בריאות הציבור, ועל היותו דמות מפתח במערך שמבטיח שגם ברגעים הקשים ביותר יש לנו על מי לסמוך.
יליד קריית אתא, אבא של דנה, שי ותומר המופלאים, אח של מוטי – מנהל היחידה לטיפול נמרץ בסורוקה. מתגורר באור יהודה.
הישג שיא? כל הישג הוא לא שלי. הוא של כל הצוותים הרפואיים. החל מהחובש הלוחם בשטח ועד לצוותי מרכז השיקום! בתזמורת הזאת אני רק אחד הנגנים. ההישגים האמיתיים הם של החיילים שלנו!
הרגשתי הכי גאה להיות ישראלי בחתונה של אחד מלוחמינו האמיצים שנפצע קשה והייתה לי הזכות להיות בין מטפליו.
המניע החזק ביותר הוא המטופלים ומשפחותיהם. מי שאמר שכל אחד הוא עולם ומלואו – צדק…
כולם מתפללים ומבקשים ומאחלים לאחדות. אני רק רוצה לחדד: אין הכוונה לכך שהצד השני יתיישר על פי הדרך שלך. אני מאחל לעם שלנו שיתנער וייחלץ מהמערבולת הפנימית בה אנחנו נתונים.
צילום: שיבא
ליאור קינן (36) הכתבת הפוליטית ומגישת מהדורת 'שישי' של חדשות 13. בוגרת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. עיתונאית מזה כ-16 שנים, כולן במערכת חדשות 13 (ולשעבר חדשות 10). בשנים האחרונות מסקרת את התחום הפוליטי ומגישה את מהדורת 'שישי' לצד שי גולדן. העיתונות עבורה היא מחויבות מסביב לשעון על מנת להביא לצופים את העובדות והאמת, לשאול את השאלות החשובות, ולספק מהשטח ומהאולפן את התמונה הרחבה והמורכבת של מציאות חיינו כאן.
מתגוררת ברמת גן, נשואה לספי, אמא לתמר.
תפקידנו בתקשורת לחשוף לאור השמש את מה שלרוב נשאר נסתר מהציבור, השנה חשפתי את הקלטת השיחה של ראש הממשלה עם הרב הבכיר על חוק הפטור מגיוס שבה בין היתר התייחס נתניהו להזזת שר הביטחון והרמטכ״ל כ״הסרת מכשולים״ בדרך לפתרון המשבר. ההקלטה עוררה סערה ציבורית גדולה. זה אחד ההישגים העיתונאיים שאני גאה בהם ומשקפים את השליחות המקצועית כפי שאני רואה אותה.
כששבוע אחרי שבוע, רבבות ישראלים יצאו לדרוש את חזרתם של החטופות והחטופים, במאבק אזרחי מהמרשימים והנחושים שהיו בישראל, חשתי גאווה להיות חלק מעם שנאבק כך עבור הדבר המוסרי והחשוב ביותר.
אחד ממקורות ההשראה הגדולים בחיי הוא משפחתי, ובייחוד סבי זכרו לברכה, תא״ל גיורא רם פורמן, שטס ופיקד במלחמות ישראל וכל חייו לחם למען המדינה ודמותה. כיום כאמא, גם בתי הבכורה, תמר, בת השנתיים, היא מקור גדול של כוח ושל תחושת מחויבות לפעול למען העתיד שאליו תגדל במדינה.
מאחלת לנו שנחיה בביטחון, כמה שאפשר בשגרה ובשקט, ובחברה של סולידריות וערבות הדדית אמיתית.
צילום: ינאי יחיאל
זיו רובינשטיין (56) הוא מוזיקאי, אבא לשניים, החולק את חייו עם המלחינה הבינלאומית אנה סגל. הוא בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ומייצג שילוב בין מחשבה ויצירה. פרט לעיסוק המוזיקלי שלו, עולמו נפרש על פני מרחבים של שירה, פילוסופיה, פסיכואנליזה ואמנות, שהופכים אותו לקול ייחודי ומסקרן בקהילה שלנו.
בדצמבר 2023 פתח עמוד טלגרם בשם "זיו רובינשטיין – עד שהמלחמה תסתיים" ובו דיווחים שוטפים אודות המלחמה. החשבון הפך למקור ידע חשוב על המתרחש, שמקדים אתרי חדשות. המקורות שלו: עשרות קבוצות טלגרם איראניות וערביות. "אני מגלה שם שהמציאות שונה לפעמים מזו שמתארים הכתבים שלנו, שכפופים לצנזורה".
ההישג המשמעותי שלי השנה הוא לקדש את ההתעקשות על שמירת השיגרה עבורי ועבור אוהביי ועבור הרבה זרים שהחיים הפגישו אותנו בדרך לא דרך. להמשיך לעזור דרך ערוץ הטלגרם שלי, למי שרק אפשר ולראות איך לאנשים חוזר האור לעיניים. אין הישג משמעותי מלראות חיוך של ילד שמקבל את מה שאפילו לא העז לחלום עליו .
הרגע בו הרגשתי הכי גאה להיות ישראלי הוא כשהופעתי במיאמי, במסגרת סיבוב הופעות בארה״ב, מול מאות ישראלים. הסאונדמן שלנו היה אמריקאי שלא הבין מילה מהשירים אך ידע לומר: ״כשאתה והקהל שרים ביחד, אז הביחד שלכם הוא ביחד אמיתי״ עניתי לו ״הבנת מה זה להיות ישראלי!״
כשהופעתי במחלקות שיקום וראיתי ילדים בני 18 שאיבדו ידיים ורגליים צוחקים ומחייכים ומנצחים את נכותם הפיזית – אם זו לא השראה אז אין השראה בעולם.
סליחה אבל איני מאמין במשאלות – אני מאמין בעשייה, בפרגמטיות ובעבודה קשה. אדם יכול לעשות ולהגשים כל דבר שעולה בדעתו – הכל תלוי בכוח רצונו ואם אין לו מספיק רצון אז אין לו חלום אמיתי, יש לו גחמה. אם אין בכוחו להסתדר בחייו מסיבות פיזיות או נפשיות, זה כבר סיפור אחר. שיפנה אלי. יום עצמאות שמח!
שחר טביב (46) מנכ"ל קניון עזריאלי גבעתיים, הוא מנהיג עסקי המביא איתו לכל זירה ניהולית "שחר של יום חדש" – גישה של התחדשות מתמדת, הצבת יעדים שאפתניים ועמידה נחושה בהם. בתקופת כהונתו הוביל שחר מהפך משמעותי: הקניון עבר שיפוץ כללי מקיף ששינה את פניו, ורשתות מובילות ומשמעותיות הצטרפו לנבחרת החנויות שלו. בזכות ראייה אסטרטגית זו, הקניון ניצב כיום בחזית העסקים של האזור בכלל ושל העיר גבעתיים בפרט, כמרכז בילוי ומסחר תוסס ומוביל. "ההצלחה של הקניון היא תוצר ישיר של עבודה עם צוות מקצועי ומסור שמפגין מוטיבציה יוצאת דופן. אנחנו פועלים יחד מתוך מחויבות לעמידה ביעדים, אך תמיד עם הפנים קדימה – במחשבה מתמדת על הדרך הבאה לחדש, להפתיע ולהעניק ערך מוסף לקהל המבקרים שלנו."
ההישג המשמעותי מבחינתי השנה, הכנסת רשתות חדשות ומשמעותיות לקניון (אורבניקה, בורגרס בר, סוהו, קסטרו, טוונטי, צבאן, רשת יוליה, דינמיקה), שדרוג מתחם המזון, כחלק מהמהלך שתרם להובלת הקניון בעיר גבעתיים וסובב לה.
הרגע שבו התחברתי להיותי ישראלי, הינו הרגע שבו היה לי את הזכות לארח את אלי שרעבי בטקס הענקת אות ספר פלטינה על ספרו "החטוף" בקניון במעמד משתתפים ומכובדים רבים.
מי שמניע אותי ביום יום ומעניק לי גב והשראה הם המשפחה הגרעינית שלי שתומכים בי ומבינים את ההקרבה שלי לעבודה וכמובן הצוות המנצח שלי שמגיע עם מוטיבציה, מקצועיות ורצון לרוץ איתי קדימה .
המשאלה שלי למדינת ישראל בימים אלו לאחר שהשלמנו את משימת החטופים, שנחזור לשגרה שקטה ובטוחה, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום – אמן!
יעל ארגוב חכמון, מנהלת מרכז סחל"ב למחוננים ולמצטיינים בגבעתיים מאמינה כי חינוך הוא השליחות החשובה ביותר לעיצוב פני החברה, והוא המפתח לצמיחתם של מבוגרים יצירתיים, סקרנים ומיטיבים. יעל מביאה איתה ניסיון רב-תחומי ורקע אקדמי הכולל תואר M.Teach בהוראת אמנויות ועיצוב בסמינר הקיבוצים, BA בכלכלה ומדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב ולימודי אמנות התמחות בצילום מהמדרשה לאמנות בית ברל.
נשואה לעמוס, אמא לנדב ולאיתן, ומתגוררת ביפו.
השנה הייתה עבורי בסימן של התחלה מחדש עם כניסתי לתפקיד ניהולי בגבעתיים תוך הבנת הצרכים והאופי הייחודי של הקהילה המקומית. מבחינתי, הישג אינו רגע בודד אלא אוסף של רגעים שהופכים את סחל"ב לקהילה – האקתון פיתוח משחקים, פרויקט TED של התלמידים וערב קהילה שבו ההורים לקחו חלק משמעותי. זכיתי בצוות נפלא ושיתוף פעולה. רגעי האור האמיתיים הם אלו שבהם תלמיד מבין שרואים אותו, שהוא שייך ושיש לו מה לתרום.
רגע משמח במיוחד השנה היה כשהספקנו לחגוג את פורים רגע לפני המלחמה, תחפושות, תהלוכות, שמחה. הפעם זה היה חשוב במיוחד. הרגשתי שציידנו אותם לקראת התקופה הקשה.
הרגע שבו התחברתי להיותי ישראלי, הינו הרגע שבו היה לי את הזכות לארח את אלי שרעבי בטקס הענקת אות ספר פלטינה על ספרו "החטוף" בקניון במעמד משתתפים ומכובדים רבים.
מי שמניע אותי ביום יום ומעניק לי גב והשראה הם המשפחה הגרעינית שלי שתומכים בי ומבינים את ההקרבה שלי לעבודה וכמובן הצוות המנצח שלי שמגיע עם מוטיבציה, מקצועיות ורצון לרוץ איתי קדימה .
המשאלה שלי למדינת ישראל בימים אלו לאחר שהשלמנו את משימת החטופים, שנחזור לשגרה שקטה ובטוחה, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום – אמן!
רב רשף אלברט מוניס (49) מפקד משמרת וחוקר דליקות בתחנת כיבוי והצלה רמת גן. הוא עובד כ-28 שנים בהן השתתף באירועים מבצעיים משמעותיים, בפעולות מהירות להצלת חיים תחת אש ואירועי חירום ביטחוניים. בעל תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון ומרצה לתואר ראשון בנושא. בנוסף הוא מורה במגמת כבאות והצלה בבית ספר תיכון 'אורה מודיעים' ברמת גן.
נשוי לכרמית ואב גאה לאיתי, יונתן ונויה.
ההישג המשמעותי ביותר שלי השנה ובכלל הוא היכולת להשפיע על אנשים ועל לוחמי האש לא רק בשטח בזמן אמת, אלא גם דרך הדרכה, דוגמא אישית העברת ידע, ניסיון וערכים. גם לכבאים וגם לבני הנוער – התלמידים שלי והמתנדבים בתחנה. לראות אותם מתפתחים לתפקידי פיקוד, בני הנוער הלומדים על משמעת ואחריות ובסוף מגיעים לצבא ומממשים את זה – לראות את זה קורה, זה כיף גדול. וליוויתי עשרות מהם לאורך השנים.
הרגעים שבהם אני מרגיש הכי גאה להיות ישראלי הם בזמן אירועי חירום גדולים, כשאני רואה את הערבות ההדדית, את האנשים שמגיעים לעזור אחד לשני, בלי לשאול שאלות ותוך סיכון עצמי. אזרחים לצד כוחות הצלה, כולם יחד למען מטרה אחת.
המשפחה שלי היא מקור הכוח המרכזי שלי, לצד תחושת השליחות בעבודה. הידיעה שאני יכול להציל חיים, להשפיע ולעשות משהו משמעותי, היא מה שמניע אותי להמשיך, גם ברגעים הקשים.
המשאלה שלי למדינה ולתושבי העיר שלי היא שנדע לשמור על אחדות, כבוד הדדי וחוסן חברתי. שנמשיך לפתח את תחושת האחריות האישית והקהילתית, ונזכור שבסוף בלי קלישאות הכוח שלנו הוא ביחד.
רוני סומק (74) משורר מוערך, צייר מוכשר, מנחה סדנאות שירה ודמות מוכרת ואהובה בעולם התרבות הישראלי, לאחרונה, הוציא ספר שירה חדש 'חותמת בדרכון הגוף', שבו הוא עוסק בין היתר בשוליים הפחות מדוברים, בלשון המעטה, של החברה הישראלית. זהו ספרו ה-17 וההתרגשות גדולה.
"לכל ספר חדש יש ריח של חדר לידה, וחדר לידה הוא מקום של מחיאות כפיים לכבוד הבריאה החדשה. הפעם מדובר בספר חברתי יותר מספרי הקודמים, ולא במקרה ציירתי על כריכתו את מוחמד עלי מכניע את סוני ליסטון. יצא ספר עם אגרופים, ספר שיש בו מונולוגים מפי נשים מוכות, מונולוגים של חיילות מכלא צבאי, נערי חבורת רחוב, שירים בהם יש אזכור של המלחמה המתמשכת, וגם שבע קריאות פמיניסטיות בתנ"ך. אבל יש גם הרבה שירי אהבה. אני לא שוכח שלעור כפפת האגרוף יש גם ביטנה רכה."
השירים שנכתבו בספרי החדש הם לפעמים סייסמוגרף של זמן. מלחמת אוקטובר 23' נכנסה לשירים בדיוק כמו שנכנסה לחיינו. לשירה יש חשיבות בימי מלחמה קשים במיוחד. הנייר עליו אני כותב דומה לסדין על ספרת הפסיכיאטר. ואני פעם המטפל ופעם המטופל. אני 'מספר' לעצמי בצורה רגשית, מה שלפעמים אני לא יכול לקלוט בהיגיון
לפני כמה שנים קיבלתי בעיר מסטריך שבהולנד את פרס הנס ברגהאוס, זהו פרס שירה יוקרתי מאד וידעתי שאחד ממליצי היה המשורר שיימוס הייני – חתן פרס נובל. מיד לאחר שהוכרז שמי בטקס נאמרה המילה ישראל. התרגשתי מאוד וחשבתי על כך שהנה הילד שנולד בבגדד, שהיה עולה חדש ובילה כמה שנים במעברה, עומד עכשיו על הבמה ומיד אחר הכרזת שמו מונף מטאפורית דגל ישראל.
החלום שלי הוא שקו העוני לא יעבור מעל לראשם של כמיליון ילדים. אני מחכה ליום שנבין שכל שקל שנחסך היום מתקציב התרבות יהיה עוד כמה שנים מאה שקלים בתקציב ביעור הבערות. ובסופו של דבר אני אופטימי חסר תקנה.
צילום: ליאורה סומק
גלי בהרב-מיארה (66), היועצת המשפטית לממשלה ושומרת הסף של מדינת ישראל, היא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד רם זה. היא גדלה והתחנכה בעיר גבעתיים, למדה בבית הספר היסודי מצדה (כיום אלון) ובתיכון שמעון בן צבי, הייתה פעילה ומדריכה בשכבת אלונים בשבט צופי גבעתיים. בתם של שלומית, ציירת, ועמנואל, מלוחמי הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הייתה נשואה לציון מיארה, איש שירות הביטחון הכללי ולהם שלושה בנים.
היא מביאה עמה לתפקיד ניסיון עשיר כפרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי) ועמוד שדרה מקצועי איתן. תפיסת עולמה והמחויבות העמוקה שלה לשלטון החוק באות לידי ביטוי בעשייתה היומיומית ובהגנה על המדינה בערכאות המשפטיות המורכבות ביותר.
בכנס של לשכת עורכי הדין באילת (26.5.25) נשאה נאום ובו הזהירה מהשפעת ההפיכה המשטרית.
מתוך נאומה של היועצת המשפטית לממשלה באותו כנס:
ההתגייסות המרשימה של מערכת המשפט הציבורית מאז פרוץ המלחמה. אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה עושים לילות כימים כדי לגבש פתרונות משפטיים למען צרכי מערכת הביטחון, שיקום היישובים. היכולת של המשפט לשמש תשתית חיונית להגנה על המדינה, הן בערכאות הבינלאומיות והן בזירה הביתית, היא מקור לעוצמה לאומית.
הרוח הישראלית מתמצה ב'ערבות ההדדית' המופלאה שנתגלתה בשנים האחרונות. הגבורה העילאית של הלוחמים וההקרבה של אזרחי המדינה הם אות ומופת לכולנו.
המשאלה הכי גדולה היא שמדינת ישראל היקרה תדע ימים טובים מאלה בקרוב. עלינו לזכור שגם בעת חירום, 'טוהר הנשק' ושלטון החוק אינם חולשה אלא עוצמה מוסרית של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מאחלת לכולנו שנשמור על ערנות דמוקרטית ונמשיך להגן על הבית תוך כיבוד החוק והערכים שבבסיס קיומנו.
צילום: לשכת עורכי הדין
לרגל יום העצמאות, בחרנו להעניק עשר משואות לנשים וגברים מעוררי השראה שמדליקים אור בלב הערים שלנו.
בין אם הם תושבי האזור ובין אם עשייתם היומיומית היא שהופכת את גבעתיים ורמת גן למקום טוב יותר – הם הפנים היפות של הקהילה שלנו, ומזכירים לנו שיש לנו על מי לסמוך.
ד"ר יורם קליין, מנהל היחידה לטראומה וכירורגיה קריטית במרכז הרפואי שיבא תל השומר, הוא מהמומחים המובילים בישראל בתחומו. עם ניסיון מקצועי עשיר של למעלה משלושה עשורים, ד"ר קליין מקדיש את חייו לטיפול בחבלות רב-מערכתיות מורכבות ובמצבים כירורגיים קריטיים, בהם כל שנייה היא גורלית להצלת חיים. עבודתו בחזית הרפואה הדחופה דורשת לא רק מיומנות כירורגית יוצאת דופן, אלא גם קור רוח ויכולת קבלת החלטות גורליות בתנאי לחץ קיצוניים.
לצד עבודתו הקלינית האינטנסיבית בחדר הטראומה, ד"ר קליין רואה שליחות עמוקה בהכשרת דור העתיד של הרפואה הישראלית. כמרצה קליני בכיר בכירורגיה כללית באוניברסיטת תל אביב, ובעבר באוניברסיטה העברית בירושלים, הוא מעניק לסטודנטים ולרופאים צעירים מהידע והניסיון שצבר לאורך עשורים. עבורו, הרפואה היא שילוב בלתי נפרד בין מדע, טכנולוגיה ואנושיות – ערכים אותם הוא מנחיל למנתחים הבאים של המדינה.
בחירתו כנושא משואת כוחות הרפואה היא הוקרה על עשרות שנים של עמידה בקו הראשון למען בריאות הציבור, ועל היותו דמות מפתח במערך שמבטיח שגם ברגעים הקשים ביותר יש לנו על מי לסמוך.
יליד קריית אתא, אבא של דנה, שי ותומר המופלאים, אח של מוטי – מנהל היחידה לטיפול נמרץ בסורוקה. מתגורר באור יהודה.
ליאור קינן (36) הכתבת הפוליטית ומגישת מהדורת 'שישי' של חדשות 13. בוגרת תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. עיתונאית מזה כ-16 שנים, כולן במערכת חדשות 13 (ולשעבר חדשות 10). בשנים האחרונות מסקרת את התחום הפוליטי ומגישה את מהדורת 'שישי' לצד שי גולדן. העיתונות עבורה היא מחויבות מסביב לשעון על מנת להביא לצופים את העובדות והאמת, לשאול את השאלות החשובות, ולספק מהשטח ומהאולפן את התמונה הרחבה והמורכבת של מציאות חיינו כאן.
מתגוררת ברמת גן, נשואה לספי, אמא לתמר.
תפקידנו בתקשורת לחשוף לאור השמש את מה שלרוב נשאר נסתר מהציבור, השנה חשפתי את הקלטת השיחה של ראש הממשלה עם הרב הבכיר על חוק הפטור מגיוס שבה בין היתר התייחס נתניהו להזזת שר הביטחון והרמטכ״ל כ״הסרת מכשולים״ בדרך לפתרון המשבר. ההקלטה עוררה סערה ציבורית גדולה. זה אחד ההישגים העיתונאיים שאני גאה בהם ומשקפים את השליחות המקצועית כפי שאני רואה אותה.
כששבוע אחרי שבוע, רבבות ישראלים יצאו לדרוש את חזרתם של החטופות והחטופים, במאבק אזרחי מהמרשימים והנחושים שהיו בישראל, חשתי גאווה להיות חלק מעם שנאבק כך עבור הדבר המוסרי והחשוב ביותר.
אחד ממקורות ההשראה הגדולים בחיי הוא משפחתי, ובייחוד סבי זכרו לברכה, תא״ל גיורא רם פורמן, שטס ופיקד במלחמות ישראל וכל חייו לחם למען המדינה ודמותה. כיום כאמא, גם בתי הבכורה, תמר, בת השנתיים, היא מקור גדול של כוח ושל תחושת מחויבות לפעול למען העתיד שאליו תגדל במדינה.
מאחלת לנו שנחיה בביטחון, כמה שאפשר בשגרה ובשקט, ובחברה של סולידריות וערבות הדדית אמיתית.
צילום: ינאי יחיאל
זיו רובינשטיין (56) הוא מוזיקאי, אבא לשניים, החולק את חייו עם המלחינה הבינלאומית אנה סגל. הוא בוגר החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב ומייצג שילוב בין מחשבה ויצירה. פרט לעיסוק המוזיקלי שלו, עולמו נפרש על פני מרחבים של שירה, פילוסופיה, פסיכואנליזה ואמנות, שהופכים אותו לקול ייחודי ומסקרן בקהילה שלנו.
בדצמבר 2023 פתח עמוד טלגרם בשם "זיו רובינשטיין – עד שהמלחמה תסתיים" ובו דיווחים שוטפים אודות המלחמה. החשבון הפך למקור ידע חשוב על המתרחש, שמקדים אתרי חדשות. המקורות שלו: עשרות קבוצות טלגרם איראניות וערביות. "אני מגלה שם שהמציאות שונה לפעמים מזו שמתארים הכתבים שלנו, שכפופים לצנזורה".
ההישג המשמעותי שלי השנה הוא לקדש את ההתעקשות על שמירת השיגרה עבורי ועבור אוהביי ועבור הרבה זרים שהחיים הפגישו אותנו בדרך לא דרך. להמשיך לעזור דרך ערוץ הטלגרם שלי, למי שרק אפשר ולראות איך לאנשים חוזר האור לעיניים. אין הישג משמעותי מלראות חיוך של ילד שמקבל את מה שאפילו לא העז לחלום עליו .
הרגע בו הרגשתי הכי גאה להיות ישראלי הוא כשהופעתי במיאמי, במסגרת סיבוב הופעות בארה״ב, מול מאות ישראלים. הסאונדמן שלנו היה אמריקאי שלא הבין מילה מהשירים אך ידע לומר: ״כשאתה והקהל שרים ביחד, אז הביחד שלכם הוא ביחד אמיתי״ עניתי לו ״הבנת מה זה להיות ישראלי!״
כשהופעתי במחלקות שיקום וראיתי ילדים בני 18 שאיבדו ידיים ורגליים צוחקים ומחייכים ומנצחים את נכותם הפיזית – אם זו לא השראה אז אין השראה בעולם.
סליחה אבל איני מאמין במשאלות – אני מאמין בעשייה, בפרגמטיות ובעבודה קשה. אדם יכול לעשות ולהגשים כל דבר שעולה בדעתו – הכל תלוי בכוח רצונו ואם אין לו מספיק רצון אז אין לו חלום אמיתי, יש לו גחמה. אם אין בכוחו להסתדר בחייו מסיבות פיזיות או נפשיות, זה כבר סיפור אחר. שיפנה אלי. יום עצמאות שמח!
כששבוע אחרי שבוע, רבבות ישראלים יצאו לדרוש את חזרתם של החטופות והחטופים, במאבק אזרחי מהמרשימים והנחושים שהיו בישראל, חשתי גאווה להיות חלק מעם שנאבק כך עבור הדבר המוסרי והחשוב ביותר.
שחר טביב (46) מנכ"ל קניון עזריאלי גבעתיים, הוא מנהיג עסקי המביא איתו לכל זירה ניהולית "שחר של יום חדש" – גישה של התחדשות מתמדת, הצבת יעדים שאפתניים ועמידה נחושה בהם. בתקופת כהונתו הוביל שחר מהפך משמעותי: הקניון עבר שיפוץ כללי מקיף ששינה את פניו, ורשתות מובילות ומשמעותיות הצטרפו לנבחרת החנויות שלו. בזכות ראייה אסטרטגית זו, הקניון ניצב כיום בחזית העסקים של האזור בכלל ושל העיר גבעתיים בפרט, כמרכז בילוי ומסחר תוסס ומוביל. "ההצלחה של הקניון היא תוצר ישיר של עבודה עם צוות מקצועי ומסור שמפגין מוטיבציה יוצאת דופן. אנחנו פועלים יחד מתוך מחויבות לעמידה ביעדים, אך תמיד עם הפנים קדימה – במחשבה מתמדת על הדרך הבאה לחדש, להפתיע ולהעניק ערך מוסף לקהל המבקרים שלנו."
ההישג המשמעותי מבחינתי השנה, הכנסת רשתות חדשות ומשמעותיות לקניון (אורבניקה, בורגרס בר, סוהו, קסטרו, טוונטי, צבאן, רשת יוליה, דינמיקה), שדרוג מתחם המזון, כחלק מהמהלך שתרם להובלת הקניון בעיר גבעתיים וסובב לה.
הרגע שבו התחברתי להיותי ישראלי, הינו הרגע שבו היה לי את הזכות לארח את אלי שרעבי בטקס הענקת אות ספר פלטינה על ספרו "החטוף" בקניון במעמד משתתפים ומכובדים רבים.
מי שמניע אותי ביום יום ומעניק לי גב והשראה הם המשפחה הגרעינית שלי שתומכים בי ומבינים את ההקרבה שלי לעבודה וכמובן הצוות המנצח שלי שמגיע עם מוטיבציה, מקצועיות ורצון לרוץ איתי קדימה .
המשאלה שלי למדינת ישראל בימים אלו לאחר שהשלמנו את משימת החטופים, שנחזור לשגרה שקטה ובטוחה, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום – אמן!
יעל ארגוב חכמון, מנהלת מרכז סחל"ב למחוננים ולמצטיינים בגבעתיים מאמינה כי חינוך הוא השליחות החשובה ביותר לעיצוב פני החברה, והוא המפתח לצמיחתם של מבוגרים יצירתיים, סקרנים ומיטיבים. יעל מביאה איתה ניסיון רב-תחומי ורקע אקדמי הכולל תואר M.Teach בהוראת אמנויות ועיצוב בסמינר הקיבוצים, BA בכלכלה ומדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב ולימודי אמנות התמחות בצילום מהמדרשה לאמנות בית ברל.
נשואה לעמוס, אמא לנדב ולאיתן, ומתגוררת ביפו.
השנה הייתה עבורי בסימן של התחלה מחדש עם כניסתי לתפקיד ניהולי בגבעתיים תוך הבנת הצרכים והאופי הייחודי של הקהילה המקומית. מבחינתי, הישג אינו רגע בודד אלא אוסף של רגעים שהופכים את סחל"ב לקהילה – האקתון פיתוח משחקים, פרויקט TED של התלמידים וערב קהילה שבו ההורים לקחו חלק משמעותי. זכיתי בצוות נפלא ושיתוף פעולה. רגעי האור האמיתיים הם אלו שבהם תלמיד מבין שרואים אותו, שהוא שייך ושיש לו מה לתרום.
רגע משמח במיוחד השנה היה כשהספקנו לחגוג את פורים רגע לפני המלחמה, תחפושות, תהלוכות, שמחה. הפעם זה היה חשוב במיוחד. הרגשתי שציידנו אותם לקראת התקופה הקשה.
הרגע שבו התחברתי להיותי ישראלי, הינו הרגע שבו היה לי את הזכות לארח את אלי שרעבי בטקס הענקת אות ספר פלטינה על ספרו "החטוף" בקניון במעמד משתתפים ומכובדים רבים.
מי שמניע אותי ביום יום ומעניק לי גב והשראה הם המשפחה הגרעינית שלי שתומכים בי ומבינים את ההקרבה שלי לעבודה וכמובן הצוות המנצח שלי שמגיע עם מוטיבציה, מקצועיות ורצון לרוץ איתי קדימה .
המשאלה שלי למדינת ישראל בימים אלו לאחר שהשלמנו את משימת החטופים, שנחזור לשגרה שקטה ובטוחה, ושחיילינו ישובו במהרה ובשלום – אמן!
רב רשף אלברט מוניס (49) מפקד משמרת וחוקר דליקות בתחנת כיבוי והצלה רמת גן. הוא עובד כ-28 שנים בהן השתתף באירועים מבצעיים משמעותיים, בפעולות מהירות להצלת חיים תחת אש ואירועי חירום ביטחוניים. בעל תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון ומרצה לתואר ראשון בנושא. בנוסף הוא מורה במגמת כבאות והצלה בבית ספר תיכון 'אורה מודיעים' ברמת גן.
נשוי לכרמית ואב גאה לאיתי, יונתן ונויה.
ההישג המשמעותי ביותר שלי השנה ובכלל הוא היכולת להשפיע על אנשים ועל לוחמי האש לא רק בשטח בזמן אמת, אלא גם דרך הדרכה, דוגמא אישית העברת ידע, ניסיון וערכים. גם לכבאים וגם לבני הנוער – התלמידים שלי והמתנדבים בתחנה. לראות אותם מתפתחים לתפקידי פיקוד, בני הנוער הלומדים על משמעת ואחריות ובסוף מגיעים לצבא ומממשים את זה – לראות את זה קורה, זה כיף גדול. וליוויתי עשרות מהם לאורך השנים.
הרגעים שבהם אני מרגיש הכי גאה להיות ישראלי הם בזמן אירועי חירום גדולים, כשאני רואה את הערבות ההדדית, את האנשים שמגיעים לעזור אחד לשני, בלי לשאול שאלות ותוך סיכון עצמי. אזרחים לצד כוחות הצלה, כולם יחד למען מטרה אחת.
המשפחה שלי היא מקור הכוח המרכזי שלי, לצד תחושת השליחות בעבודה. הידיעה שאני יכול להציל חיים, להשפיע ולעשות משהו משמעותי, היא מה שמניע אותי להמשיך, גם ברגעים הקשים.
המשאלה שלי למדינה ולתושבי העיר שלי היא שנדע לשמור על אחדות, כבוד הדדי וחוסן חברתי. שנמשיך לפתח את תחושת האחריות האישית והקהילתית, ונזכור שבסוף בלי קלישאות הכוח שלנו הוא ביחד.
רוני סומק (74) משורר מוערך, צייר מוכשר, מנחה סדנאות שירה ודמות מוכרת ואהובה בעולם התרבות הישראלי, לאחרונה, הוציא ספר שירה חדש 'חותמת בדרכון הגוף', שבו הוא עוסק בין היתר בשוליים הפחות מדוברים, בלשון המעטה, של החברה הישראלית. זהו ספרו ה-17 וההתרגשות גדולה.
"לכל ספר חדש יש ריח של חדר לידה, וחדר לידה הוא מקום של מחיאות כפיים לכבוד הבריאה החדשה. הפעם מדובר בספר חברתי יותר מספרי הקודמים, ולא במקרה ציירתי על כריכתו את מוחמד עלי מכניע את סוני ליסטון. יצא ספר עם אגרופים, ספר שיש בו מונולוגים מפי נשים מוכות, מונולוגים של חיילות מכלא צבאי, נערי חבורת רחוב, שירים בהם יש אזכור של המלחמה המתמשכת, וגם שבע קריאות פמיניסטיות בתנ"ך. אבל יש גם הרבה שירי אהבה. אני לא שוכח שלעור כפפת האגרוף יש גם ביטנה רכה."
השירים שנכתבו בספרי החדש הם לפעמים סייסמוגרף של זמן. מלחמת אוקטובר 23' נכנסה לשירים בדיוק כמו שנכנסה לחיינו. לשירה יש חשיבות בימי מלחמה קשים במיוחד. הנייר עליו אני כותב דומה לסדין על ספרת הפסיכיאטר. ואני פעם המטפל ופעם המטופל. אני 'מספר' לעצמי בצורה רגשית, מה שלפעמים אני לא יכול לקלוט בהיגיון
לפני כמה שנים קיבלתי בעיר מסטריך שבהולנד את פרס הנס ברגהאוס, זהו פרס שירה יוקרתי מאד וידעתי שאחד ממליצי היה המשורר שיימוס הייני – חתן פרס נובל. מיד לאחר שהוכרז שמי בטקס נאמרה המילה ישראל. התרגשתי מאוד וחשבתי על כך שהנה הילד שנולד בבגדד, שהיה עולה חדש ובילה כמה שנים במעברה, עומד עכשיו על הבמה ומיד אחר הכרזת שמו מונף מטאפורית דגל ישראל.
החלום שלי הוא שקו העוני לא יעבור מעל לראשם של כמיליון ילדים. אני מחכה ליום שנבין שכל שקל שנחסך היום מתקציב התרבות יהיה עוד כמה שנים מאה שקלים בתקציב ביעור הבערות. ובסופו של דבר אני אופטימי חסר תקנה.
צילום: ליאורה סומק
איתי שני (27) נולד וגדל בגבעתיים, בוגר בית הספר כצנלסון ותיכון אורט והוא הרבה יותר מספורטאי הישגי; הוא פורץ דרך שהפך לקשת הישראלי הראשון שייצג את המדינה במשחקים האולימפיים (טוקיו 2020), שם רשם הישג מרשים והגיע עד לשלב שמינית הגמר. איתי הוא אלוף הארץ בקשתות לבוגרים קיץ 2025, חורף 2026, זכה עם נבחרת ישראל בקשתות במדליית הזהב הקבוצתית הראשונה של ישראל באליפות אירופה חורף 2026 שהתקיימה בבולגריה. הוא משלב בין קריירה תחרותית לבין הדרכת דור העתיד – ספורטאי האקדמיה למצוינות בספורט בווינגייט, תוך כדי הוא מתכונן לאולימפיאדה הבאה ב-LA 2028.
הישג משמעותי שסיפק לי גאווה רבה השנה היה הזכייה במקום הראשון הקבוצתי באליפות אירופה (חורף) שהתקיימה בבולגריה בפברואר האחרון. לעמוד יחד כנבחרת על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום זה רגע של זיקוק העבודה הקשה והמסירות של כולנו.
עבורי, הרוח הישראלית מתמצה ברגע שבו אני עומד על הפודיום בתחרות בינלאומית ושומע את 'התקווה' מתנגנת ברקע. זהו רגע של חיבור עמוק למדינה, שמעניק משמעות נוספת לכל המאמץ הפיזי והמנטלי.
ההשראה הגדולה ביותר שלי היא הספורטאים הצעירים שאני מלווה ומאמן באקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט. לראות את ההתמדה שלהם בעיניים מזכיר לי למה התחלתי, והרצון להוות עבורם דוגמה אישית דוחף אותי להמשיך להשתפר ולהיות ספורטאי ומנטור טוב יותר עבורם.
המשאלה הכי גדולה שלי היא שנדע כולנו ימים ולילות שקטים יותר. אני מאחל לנו שנזכה לשלווה אמיתית, ושנוכל לחגוג את העצמאות שלנו יחד, בביטחון מלא ומחוץ לממ"דים.
צילום: גלעד קוולרצ'יק
דותן ביילי בקר (17), תלמיד כיתה י"ב בתיכון שמעון בן צבי, הוא דמות מופת למנהיגות צעירה שצומחת מתוך הקהילה. דותן, בנם הבכור של אלון וסיון ואח לעידן וירדן, משלב בין לימודים אינטנסיביים לבין עשייה חברתית ענפה: הוא מתנדב מזה חמש שנים בתנועת 'כנפיים של קרמבו' (כחונך וכמדריך), מנהל את תנועת המש"צים (מדריך של"ח צעיר) בבית ספרו, ומשמש כאחד ממנהלי קורס 'סיוון' (סיור וניווט) ברמה המחוזית. בנוסף, דותן יוזם ומקדם שיתופי פעולה התנדבותיים בין בתי הספר בעיר, מתוך תפיסה שהכוח לשינוי נמצא בידי הנוער.
באוגוסט האחרון הגשמתי חלום של שלוש שנים וסיימתי את 'קורס הישרדות' – הקורס הרביעי והמסכם של המש"צים. אלו היו שבועיים מאתגרים של חיי שטח, ללא טלפון או קשר עם החוץ, שדרשו ממני תעצומות נפש. את המסע המפרך הזה הקדשתי לסבתי ז"ל, וכשהגעתי לפסגת המוח'רקה – בכיתי מאושר "הצלחתי, סיימתי קורס הישרדות!
הרגע שבו הרגשתי את שיא הגאווה להיות ישראלי היה במהלך המסע לפולין. עמדנו בגשם זלעפות על אדמת מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, והבנו לעומק את המשמעות של היותנו עם חופשי בארצו. כששרנו שם את 'התקווה', הרגשתי עוצמה פנימית אדירה וחיבור בלתי ניתן להפרדה למדינת ישראל.
מקור ההשראה שלי הוא סבתי, דינה ביילי ז"ל, שאני קרוי על שמה ונושא בגאווה את שם משפחתה. סבתא הייתה עובדת סוציאלית ויקירת העיר, שהקימה גנים ודירות יום לאנשים עם צרכים מיוחדים. ערך הנתינה שלה הנחה אותה עד ימיה האחרונים; גם כשביקרתי אותה בסוף ימיה, הדבר הראשון שעניין אותה היה לשמוע איך היה ב'קרמבו'. היא לימדה אותי מהי נתינה ללא תמורה.
אחרי שנים של טלטלות, מהקורונה ועד המלחמה הממושכת, אני מאחל לנו שנזכה סוף סוף לשגרה של שקט ורוגע. המשאלה שלי היא שנדע לחיות באחדות ובהרמוניה, ושכל חיילי צה"ל יחזרו הביתה בשלום. שנלמד להעריך את השלווה המשותפת שלנו.
צילום: איציק רובין
גלי בהרב-מיארה (66), היועצת המשפטית לממשלה ושומרת הסף של מדינת ישראל, היא האישה הראשונה המכהנת בתפקיד רם זה. היא גדלה והתחנכה בעיר גבעתיים, למדה בבית הספר היסודי מצדה (כיום אלון) ובתיכון שמעון בן צבי, הייתה פעילה ומדריכה בשכבת אלונים בשבט צופי גבעתיים. בתם של שלומית, ציירת, ועמנואל, מלוחמי הפלמ"ח במלחמת העצמאות, הייתה נשואה לציון מיארה, איש שירות הביטחון הכללי ולהם שלושה בנים.
היא מביאה עמה לתפקיד ניסיון עשיר כפרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי) ועמוד שדרה מקצועי איתן. תפיסת עולמה והמחויבות העמוקה שלה לשלטון החוק באות לידי ביטוי בעשייתה היומיומית ובהגנה על המדינה בערכאות המשפטיות המורכבות ביותר.
בכנס של לשכת עורכי הדין באילת (26.5.25) נשאה נאום ובו הזהירה מהשפעת ההפיכה המשטרית.
מתוך נאומה של היועצת המשפטית לממשלה באותו כנס:
ההתגייסות המרשימה של מערכת המשפט הציבורית מאז פרוץ המלחמה. אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה עושים לילות כימים כדי לגבש פתרונות משפטיים למען צרכי מערכת הביטחון, שיקום היישובים. היכולת של המשפט לשמש תשתית חיונית להגנה על המדינה, הן בערכאות הבינלאומיות והן בזירה הביתית, היא מקור לעוצמה לאומית.
הרוח הישראלית מתמצה ב'ערבות ההדדית' המופלאה שנתגלתה בשנים האחרונות. הגבורה העילאית של הלוחמים וההקרבה של אזרחי המדינה הם אות ומופת לכולנו.
המשאלה הכי גדולה היא שמדינת ישראל היקרה תדע ימים טובים מאלה בקרוב. עלינו לזכור שגם בעת חירום, 'טוהר הנשק' ושלטון החוק אינם חולשה אלא עוצמה מוסרית של מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מאחלת לכולנו שנשמור על ערנות דמוקרטית ונמשיך להגן על הבית תוך כיבוד החוק והערכים שבבסיס קיומנו.
צילום: לשכת עורכי הדין
חודש מאי 1948, בגבעת החלמה, נחתמה הפקודה שהפכה את ההגנה ממחתרת לצבא ריבוני
כשחברותיה של צאלה, שטיפלו בהוריהן המבוגרים, אמרו לה עד כמה היא בת-מזל, צאלה התמלאה בגאווה והזכירה להן את המוטו שאמה נהגה לשנן באוזניה בכל הזדמנות, עוד מאז שהייתה ילדה קטנה: "לעולם אל תהיי תלויה באף אחד"
"החלל הוא המפתח לעתיד של כולנו"
טל ענבר הוא מומחה בינלאומי למדיניות חלל וטכנולוגיית טילים
חודש מאי 1948, בגבעת החלמה, נחתמה הפקודה שהפכה את ההגנה ממחתרת לצבא ריבוני
נורית ואורי חשבו שהם מכוסים מכל כיוון, אבל אחרי עשור של זוגיות מאושרת התגלה החור השחור: למה הסכם ממון לא באמת קובע מי יירש אתכם
מה אם הדירה שחיפשתם חודשים נמצאת בעיר שאפילו לא חשבתם עליה?
אחרי כמעט שמונה עשורים מאז הוקמה, אחרי שהוכרזה כמבנה לשימור ואחרי שלפני כשמונה שנים ננעלה וננטשה – הבריכה המיתולוגית מתעוררת לחיים
נבחרת של מותגים ומוצרים שיהפכו את שולחן חג הפסח ואת הבית לחגיגיים במיוחד, בר פנזור
סיכום פעילות 'יעד' בשנת 2025: עשייה, פיתוח ושיפור איכות החיים
אורי שפיר מספר על הקסם המשפחתי שמאחורי המשחקים שכולנו אוהבים
ליל הסדר הוא אחד הערבים החגיגיים והעמוסים ביותר בשנה
קבלו את נבחרת החלומות של אזני ההמן, מהקלאסיקה ועד לחידושים המפתיעים. הצטרפו למסע בין בצקים פריכים ומילויים טרנדיים כי משנכנס אדר מרבין באכילת אוזני המן
סקר חדש לקראת יום הפיצה הבינלאומי החל ב-9/2: פיצה – המאכל האהוב והמשתלם ביותר בהזמנת אוכל הביתה
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
