ב 7- באוקטובר, באותה שבת שחורה, נלקחו ירדן, אלון וגפן מבית משפחתו של אלון בבארי על ידי ארבעה מחבלים חמושים והועלו על טנדר שגנבו בקיבוץ ויצאו לכיוון עזה. בדרך, מעט לפני שהמחבלים הגיעו עם השלושה לגדר הגבול, התקרב אליהם טנק של צה"ל ממוצב סמוך לגדר. המחבלים החמושים קפצו מהרכב והתחילו לברוח. אלון וירדן, שהחזיקה את גפן על הידיים, זיהו שעת כושר, ניצלו את ההזדמנות, קפצו בתושייה מהרכב והחלו לברוח אל השדות. הם רצו לכיוון מוצב צה"לי קרוב, אבל כשהתקרבו הבינו שהוא נטוש, אז החליטו לא להתקרב. בשלב הזה המחבלים כבר הבחינו בהם והתחילו לרדוף אחריהם ולירות לעברם. לאחר כ־ 200 מטרים ירדן העבירה את גפן לידי אלון כדי שירוץ מהר יותר. השניים התפצלו. ירדן הסתתרה מאחורי עץ ואלון וגפן רצו מהר ומצאו מחבוא באחד מערוצי נחל סחף. אלון כיסה את המחבוא בשיחים וענפים והמחבלים לא מצאו אותם. לילה שלם נשארו אלון וגפן במחבוא השיחים, הם שמעו את המחבלים מסתובבים סביבם חיכו לרגע המתאים לברוח ובבוקר הצליחו להגיע חזרה לקיבוץ. אלון ראה שהקרבות עדיין נמשכים בין הבתים, עקף את הקיבוץ וחבר לחיילים.
במשך ארבעה ימים, בעזרת כוחות צבא מתנדבים מיחידות שונות, כולל מאבטחים ויחידת גששים, חיפש גילי, אחיה של ירדן, את אחותו במקום שבו נראתה לאחרונה על ידי אלון. לאחר שלא נמצאו סימני פציעה הגיעו בני המשפחה למסקנה שהחוטפים הצליחו לתפוס את ירדן ולקחת אותה לעזה.
"אני נשארתי עם גפן, שאמרה לי, 'אבא הולך לחפש את אמא, היא הלכה לאיבוד ואנחנו צריכים למצוא אותה'" מספרת רוני אחותה של ירדן.