היא נולדה ביישוב מבועים, אי שם בנגב המערבי, שהוריה היו ממקימיו ולאחר מכן העבירה את שנות ילדותה ונעוריה ברמת גן – גבול גבעתיים יחד עם אחיה אורי, כיום חבר קבוץ אורטל, פובליציסט ואיש חינוך, ומי שכתב את הביוגרפיה של יהודה הראל, ואמיר שהיה איש הייטק והפך …מאמן ריצה! את לימודי התיכון שלה סיימה ב'בליך'. את שירותה הצבאי עשתה בבריאות הנפש.

אחרי הצבא היא עלתה לירושלים ועשתה תואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה. בסיומו המשיכה לתואר שני בפסיכולוגיה חברתית ארגונית, במחלקה לסוציולוגיה. בעשר השנים הבאות נשארה בבירה ועבדה במקצועה, ב'ג'וינט-ישראל', כעוזרת למנהל משאבי אנוש.

בגיל 30 הוכיחה שהיא לא חוששת משינויים כשעזבה מאחוריה, אחרי עשר שנים בבירה,  את העבודה ואת ירושלים והתיישבה בגבעתיים, שמאז לא עזבה אותה. היא החלה לעבוד בניהול משאבי אנוש בחברת הייטק. חמש שנים אחר כך הפכה ליועצת ארגונית חיצונית, לארגונים שונים.

"ואז, אחרי כמה שנים כיועצת עברתי לתחום השמת מנהלים, תחום שעסקתי בו במשך 20 שנה. תחילה במשך 8 שנים, כשכירה בחברה מובילה ואז הפכתי לעצמאית בתחום ולמעשה עוסקת בזה עד היום"- מסבירה אסתי את תחום עיסוקה: "אני מנהלת תהליכים של איתור וגיוס מנכ"לים וסמנכ"לים אבל מאז שאני עצמאית אני בררנית מאד ובוחרת את הפרוייקטים שלי בפינצטה".

והיא עושה זאת כדי שתוכל לפנות זמן לדברים האחרים בחייה, שחשובים לא פחות, ולעתים אף יותר.

'בחיים – אף פעם לא מאוחר לכלום'!

בגיל 37, מתוך החלטה צלולה ובחירה מודעת, הפכה לאם-יחידנית לנועה (24), כיום סטודנטית לסיעוד באוניברסיטת באר שבע. "גידלתי את נועה לגמרי לבד, מכל הבחינות ומתוך בחירה" – היא מסבירה את החלטתה זו, שמעשית לא הייתה פשוטה, במיוחד לא באותן שנים, כשתופעת האימהות-היחידניות לא הייתה נפוצה כמו היום.

המוטו שלה בחיים היה ונשאר: 'בחיים -אף פעם לא מאוחר לכלום'! והיא לא רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת: "בכולנו חבויים כישורים שאנחנו פשוט לא מודעים להם, או שהדחקנו אותם אבל הם ישנם ומשוועים לצאת".

כך למשל מצאה עצמה, בעשר השנים האחרונות, כותבת שירה לראשונה ולפני 3 שנים אף הוציאה ספר 'את לא מוותרת, שמעת?' (הוצאה מדיה 10) ששמו מבטא את המוטו שלה. המילה 'ויתור' לא קיימת במילון שלה. "לפני עשר שנים, בעקבות מיפגש בעבודה שצפיתי בו מהצד, החל לנקר לי בראש לכתוב ואז הלכתי לראשונה לסדנת כתיבת ספורים. כתבתי כמה וזהו. לא עשיתי עם זה כלום"- מספרת אסתי .