בעבורי קו 63 של דן היה הרבה יותר מעוד קו אוטובוס – הוא היה תוואי התחבורה המרכזי של נעורי ובהמשך במהלך שירותי הצבאי. הנסיעות הרבות בין ר"ג דרך נחלת יצחק אל חוף הים בת"א, כך הלוך-חזור בכל עונה בשנה. והמעבר על פני נחל איילון היה בדרך קבע.
ואדי מוסררה הוא שמו הקודם של נחל איילון. עבור תושבי גוש דן, ובמיוחד עבור מי שגר בקרבת מקום השם הזה אינו רק ציון גיאוגרפי. הוא היה שם נרדף להצפות חוזרות ונשנות בימי גשם, אירועים ששיבשו את התנועה וסיכנו חיים, עד להסדרתו המלאה של הנחל.
ב-26 באוקטובר 1958 התרחש אחד האסונות הקשים בתולדות התחבורה בישראל: אוטובוס עמוס של קו 63 סטה ממסלולו על גשר נחלת יצחק ונפל אל תוך ערוץ הנחל הרדוד. האירוע הותיר צלקת עמוקה בזיכרון הקולקטיבי והאיץ את ההבנה, שיש צורך בפתרון מערכתי לבעיית השיטפונות בנחל איילון.
יוסי עוז משחזר את אותו אסון: "לילה, אני יושב להכין שעורים, החלונות פתוחים לרווחה, גבעתיים דוממת, אחרי 22:30 מתחילות להישמע סירנות של רכבי כיבוי ואמבולנסים , אנשים יוצאים לרחוב להתעדכן, אין טלוויזיה וגם לא טלפון, חרושת השמועות עובדת ואז מגיעה הידיעה הנוראה אוטובוס בקו 63 עמוס בלמעלה מ-50 נוסעים, רובם מגבעתיים, שיצא מת"א נפל מהגשר לואדי לאחר שסטה מנתיבו ופרץ את המעקה.
בכתבתו של אלי אלון (2017, (NEWS1 צוטט ראש העיר דאז, שמעון בן צבי, שספד ואמר : "… פקד אותנו הלילה אסון גדול… אולי ימריץ האסון את כל האוחזים בהגה למחשבה וכל אחד מהם ירסן את מכוניתו הדוהרת …" הוסיף ואמר יוסי: "חלפו שנים הוקם גשר חדש, המוסררה הפך לאיילון והואדי לנתיבי איילון".
אנו עדים לכך, שנושא השיטפונות נותר אקטואלי, הן במישור המקומי והן במישור העולמי. עם הגשם הראשון, מתרחשים אירועים המעלים חשש כבד לפגיעה באדם ובטבע. במקביל, בעת כתיבת טור זה, בדרום אסיה מתרחש אסון טבע בהיקף עצום: שיטפונות עזים, שנגרמו על ידי סופת ציקלון גבו את חייהם של מאות בני אדם. אירועים אלו מזכירים לנו שוב ושוב, מהאסון ההיסטורי בואדי מוסררה ועד לאסונות הטבע העכשוויים, את כוחו העצום של הטבע ואת החשיבות הקריטית של תכנון סביבתי נכון ואחריות אישית ואקולוגית.