לזכרו של לוחם דובדבן סמ”ר שחר סטרוג, בן 20 מגבעתיים, בנם האהוב של מיכל וקובי ואחיה של עדי שנהרג מפליטת כדור של חברו ליחידה
שחר היקר, אחי האהוב
מה כבר נותר לי להגיד לך שלא אמרו… היית לוחם בגוף ובנפש, תמיד דאגת לכולם ותמיד דאגת שנהיה יחד. שמחת החיים שלך חיברה את כולם והחיוך שלך תמיד שידר לכולם שהכל טוב, שצריך להיות אופטימיים, חיוך כזה שמסוגל להאיר את כל העולם.
יש לנו אינספור חוויות, כולן מלוות באושר וחיוכים, חיוכים כאלה שאף פעם לא יחזרו באותה צורה. תמיד הזכרתי לכל מי שאני מכיר כמה אני גאה בך וכמה אני גאה להיות חבר שלך, סיפרתי לכולם שיש לי חבר לוחם בדובדבן וכל פעם שהיית חוזר הביתה ומספר לי את הסיפורים מהצבא, אפילו אם זה רק חלק קטן ממה שעשית ותרמת ידעתי כמה אתה מאושר וכמה זה חשוב לך לעשות טוב בשביל המדינה. אתה בן אדם מדהים הייתה לי הזכות להיות איתך. אני כל כך אוהב אותך, הדמעות לא מפסיקות לרדת, הזיכרונות לא מפסיקים לרוץ בראש, הגעגוע יישאר לעד. נוח בשלום חבר יקר.
תומר בודנהיימר
סטרוג אח שלנו היקר
אין שום מילים שיכולות להסביר כמה אתה חסר לנו וכמה אנחנו נתגעגע אלייך. הדבר היחיד שעוד יכול להקל על הכאב זה להסתכל בתמונות ובסרטונים הרבים מאוד שהשארת ולהיזכר בכל הרגעים המצחיקים והנדירים שהיו איתך. אי אפשר לפספס בכל תמונה איך תמיד חייכת כי באמת תמיד נהנית. הדבר היחיד שעניין אותך זה שנהנה ונהייה כולנו ביחד ועכשיו נצטרך להמשיך חזקים בייחד כמו שרצית.
מלך. גבר שבגברים.
יהיה זכרך ברוך
רון רשף
שחר לוי ושחר סטרוג
לשחר שלי, לחבר הכי טוב שלי, לזה שנמצא איתי מאז הגן ולשכן הכי מושלם בעולם
איך אפשר לכתוב עליך בזמן עבר או בכלל להתחיל לכתוב עליך ועל מי ומה שהיית בשבילי???
אני מחכה שיעירו אותי מהסיוט הזה ושיגידו לי שזה עוד אחת מהבדיחות שלך ושאתה מחר חוזר הביתה.
הלב מתרסק והדמעות לא מפסיקות לרדת…
…איך מטעות אחת קטנה הכל התהפך, איך אתה כבר לא נמצא איתנו. איך הצבא איבד חייל עם כח רצון שואף ל200% ואיך אנחנו איבדנו אותך.
רק לפני כמה חודשים היינו בטקס סיום מסלול שלך והייתי כל כך גאה בך, כל כך רצית את זה וכל כך הגיע לך.
מי יבוא להעיר אותי בשבת בבוקר, עם מי אני אחזור הביתה, מי יבוא לאסוף אותי מארוחות בשישי, על מי אני אתעצבן שהוא מעלה את התמונות הכי מכוערות שלי לסטורי כי הוא אוהב לצלם הכל, אני עוד מחכה שתדפוק לי על הדלת ותגיד לי חמש דקות באוטו הולכים למלבי, פשוט לא נקלט איך אין ספור חוויות
קובי עדי ושחר סטרוג
ורגעים איתך הופכים למילות פרידה.
ביסודי התעצבנתי עליך שלקחת לי את השם אז עכשיו אני מתעצבנת כי לקחת לי חלק מהלב. חלק שאף פעם כבר לא יהיה שלם.
תודה על כל רגע איתך שכל כולו היה אושר גדול. תודה על מי שאתה, על הקסם שלך. אתה אחד ויחיד. זכיתי ברגעים איתך ללא ספק.
אני אוהבת אותך אהבת אמת, לא יכלתי לבקש חבר יותר טוב ממך, חבר שהוא כבר ממזמן משפחה, מתגעגעת אליך כל כך ולא מעכלת.
שחר לוי
שחר,
איך ניתן לדבר עליך בלשון עבר? אתה שהיית מלא חיות, וחום, וצחוק, וערכים…
אתה שהיית חבר אמיתי שמושיט יד, אתה שהחיוך היה נסוך תמיד על פניך.
אתה שהיית מלא חן, אהוב על כולם… שנגעת בכל כך הרבה אנשים ברגישות ובאהבה…
אתה שהיית מורעל צבא שדברת בכל כך התלהבות על שירות משמעותי הכי קרבי שיש… כי כמו שכולם יודעים אם לתת אז את הכל… אתה שזכית ביושר להיות בדובדבן ולא היה מאושר ממך…
בן אהוב למיכל וקובי היקרים, אח לעדי, תלמיד אהוב בתיכון שמעון בן צבי ומדריך נערץ בצופים מנטור לרבים, חבר אמת, מלח הארץ… חיים קצרים ומלאים… הדמעות לא מפסיקות לזלוג…
הייתה לי הזכות הגדולה להיות חלק מחייך בתקופת התיכון, אני נוצרת את הרגעים המיוחדים שלנו לעד.
