25/07/2026
25/07/2026
שבת, 25 ביולי 2026
כתבות השער
חגית אדלר בבית הקפה שבו העבירה שיחות ספרות עם ישראלים

האור בסטודיו כבה

פרידה מיאיר גרבוז - האמן, הסופר, הסאטיריקן והפובליציסט

ד"ר נגה רוזנפרב

30/6/2026

שתפו:

מילדותו בגבעתיים ועד להובלת 'המדרשה', גרבוז הותיר חותם עמוק כקול ביקורתי וחריף, המשלב בין דלות החומר לגודש של מילים וצבעים. רגע לאחר לכתו, אנו משרטטים קווים לדמותו של איש הרוח הסוער, מביאים את פרידת השכן אהוד בנאי, אנקדוטה של רוני סומק ומפרסמים מחדש את השאלון האישי שמספק הצצה לעולמו הספרותי

יאיר גרבוז (1945–2026) היה אחת הדמויות המרכזיות, המורכבות והמשפיעות ביותר בתרבות הישראלית – צייר, מורה לאמנות, עיתונאי, סופר, פובליציסט וסאטיריקן. יצירתו של גרבוז, החל מסוף שנות ה-60, שילבה השפעות של אמנות הפופ האמריקאית עם סממנים מקומיים מובהקים. ציוריו, המזוהים עם סגנון "דלות החומר", נבנו כקולאז'ים עמוסים ואינטנסיביים המשלבים סממנים ארס-פואטיים וביקורת חברתית חריפה. האוצרת שרה בריטברג-סמל הגדירה את סגנונו כ"פופ אגרסיבי" ובהמשך כ"פופ ציורי", האוצרת אלן גינתון תיארה את עבודותיו כתיאטרליות, מעין מופע של ליצנות שבו המודעות לקהל ברורה והפנייה אליו נעשית לא רק במחוות חזותיות אלא גם במילים. בקטלוג התערוכה 'אני ציירים' במוזיאון תל אביב כתב "מעולם לא המצאתי דבר. תמיד פרצתי לבתי זרים והזזתי שם את הרהיטים ופרעתי את הסדרים ואיימתי על שלוות הבעלים. את גנבותיי ביצעתי בתחפושת, בעיקר בעיניים מכוסות. אני לא מחפש, אני מתחפש…" בשיחה שערך עם מיכאל חי במלון ג'ורג' בתל אביב, הסביר את הפילוסופיה הפרובינציאלית שלו: "הבנתי שמה שאני לא אעשה אני אהיה בפיגור אחרי שאר העולם. לכן הבנתי שאם אתה רוצה לעשות אמנות בפרובינציה אתה נמצא במאסף לא בחוד. החוד זה בעולם. אם אתה במאסף אתה צריך תמיד לפרש את מה שעשו לפניך. זה מה שאני עושה. לכן ציור שלי תמיד מתחיל ממשהו מועתק, מועבר מצייר אחר…" על תרומתו העצומה כאמן יוצר ומשפיע זכה בפרסים יוקרתיים רבים, בהם פרס א.מ.ת (2004) ופרס רפפורט(2017) .

"במסגרת הפרויקט שודרגו מערכות הניקוז, בוצעו עבודות בתשתיות התת קרקעיות, חודשו המדרכות והותאמו לנגישות, בוצע קרצוף וריבוד מחדש של הכביש הקיים, הוקמו רמזורים חדשים, הותקנה תאורת רחוב חדשה והוקמו איי תנועה כחלק מהסדרת התנועה ושיפור הבטיחות"

מגבעתיים ועד ראשות המדרשה

גרבוז נולד וגדל בשכונת בורוכוב בגבעתיים להוריו, שמחה ובלה, שעלו מפולין בשנות ה-30. אחיו הם חבר הכנסת לשעבר אהרן הראל ז"ל ואלון גרבוז, שניהל בעבר את הסינמטק בתל אביב. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים ונכדים.

בין השנים 1962 ל-1967 היה חבר קיבוץ כפר החורש ולמד ציור אצל רפי לביא, שנחשב למורה הדרך העיקרי שלו וחברו הטוב. בה בעת למד אצל הציירים משה פרופס ויחיאל קריזה במכון אבני לאמנות בתל אביב. את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג בשנת 1967 בגלריה מסדה, אירוע שנדחה קלות בשל מלחמת ששת הימים. מאז ערך עשרות תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, כאשר ציוריו מצויים כיום באוספי מוזיאונים מובילים ובאוספים פרטיים רבים.

לצד העשייה הפלסטית, גרבוז היה מחנך נפלא שהוביל במשך עשרות שנים את בית הספר לאמנות 'המדרשה' (במכללת בית ברל) ושימש כראשו עד שנת 2008. האוצרת ד"ר איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות, סיפרה עליו כי נהג להעביר הרצאות כסוג של שליחות, ודיבר בלהט נגד השכחה של ההיסטוריה והמחיקה של האמנות.

העט החריף והסערות הפוליטיות

כישרונו של גרבוז לא הצטמצם לצבע ולקו; הוא היה איש מילים, סאטיריקן ופובליציסט מחונן. הוא היה מכותבי המוסף הסאטירי המיתולוגי 'דבר אחר' של העיתון 'דבר', תחת שם העט 'י. פולני' שהתפתח לספר 'תמיד פולני' – לקט הומוריסטי המבוסס על חייו האישיים, משפחתו וזיכרונות מהקיבוץ. בספרו האחרון, 'יפה נורא', שנכתב במתכונת של שאלות ותשובות, כתב: "כל חיי אני מהלך, מקווה שבאומץ, בין בדיחה מטומטמת לעומק עצוב ובין עמקות טיפשית לבדיחה מבריקה. אני קודח וצוחק. הכול מתחיל מפליאה וממשיך בניד ראש של רחמים והשתתפות בצער".

גרבוז נודע כקול ייחודי וביקורתי בשיח התרבותי והפוליטי בישראל, ובשנת 2008 אף הצטרף למפלגת 'אור' ובשנת 2015 עמד במרכזה של סערה פוליטית חריפה בעקבות נאומו בעצרת בכיכר רבין שגרר ביקורת עזה מימין ומשמאל.

על האקטיביזם החברתי שלו סיפר לנו המשורר רוני סומק: "יאיר גרבוז היה צייר שקרא שירה. הוא חלק סטודיו לזמן מה עם המשורר מאיר ויזלטיר ואני בטוח שרוח ויזלטירית ריחפה על מכחולו של גרבוז. לפני כמה שנים גרבוז היה ממשתתפיה הפעילים של התערוכה 'לחם ושושנים' בה הוצגו עבודות שנתרמו על ידי האמנים לטובת פועלות ערביות מצפון הארץ. הוא דאג שיזמינו אותי, כל שנה, על תקן של צייר. ההשתתפות בתערוכה הזו הייתה דוגמה לרצון של גרבוז לצאת מסטודיו הצייר ולהניף שלט מטאפורי בהפגנה חברתית'."

 

"ברואנדה יש רוב מוחלט לנשים בממשלה, למעלה מ-80% הן נשים-שרות המקדמות אג'נדה נשית מובהקת שבראשה קידום הביטחון הנשי במדינה [...] הצלחתן של הנשים בתחומים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים נתפסת ברואנדה כאסטרטגיה התורמת לקידומה הלאומי, החברתי והכלכלי של המדינה"

יום הלימודים האחרון, קבלת תעודות השתתפות בקורס מודרניזם
מרכז הקונגרסים לב קיגאלי convention center

"...לאחר זמן מה חזרתי אל הכתיבה והתחלתי לשלב את טבח השבעה באוקטובר בתיאורים בתוך ספר העדות שכתבתי על רואנדה. במבט האישי שלי, ישראל ורואנדה התערבבו לחלוטין וגיליתי כי הכאב הנפשי, הטראומה והאבל על המתים, הן של הרואנדים, הן שלי הפרטי, הן הישראלי הלאומי - הינם כאבים חסרי תאריך תפוגה, ולנצח יהפכו להיות חלק מתעודת הזהות האישית והחברתית"

נוח בשלום, שכן יקר

לאחר פרישתו לגמלאות מהמדרשה, עבר גרבוז עם רעייתו מרגלית לחיות לסירוגין בצפת וברמת גן, מעבר לכביש מביתו של המוזיקאי אהוד בנאי. לאחר מותו, ספד לו בנאי במילים מרגשות:

"יאיר גרבוז ואשתו מרגלית שכנים שלנו, כבר שלושים שנה, בסימטה קטנה וצרה נחבאת ברמת גן, בשכונת פועלים ישנה ושקטה, בתים דו קומתיים עם חצרות שופעות צמחייה, אני במספר 5 והוא במספר 8 מעבר לכביש הצר. שכנים טובים. מאירי פנים. נפגשים הרבה בהליכה ברחוב, עם הכלבים. תמיד עומדים ומשוחחים. הם מספרים על המסע האחרון לפאריז, אנחנו על כרתים. הוא בא אלינו עם כל ספר חדש שהוא מוציא. אני גומל לו עם הספר שלי. במהלך ימי הקורונה הופעתי בחצר ביתו לפני כעשרה אנשים. ההופעה הכי קרובה לבית שאי פעם הייתה ותהיה לי. הוא פתח בקבוק יין משובח. חזרתי הביתה מהלך דקותיים קצת שתוי וטוב לב.

תמיד עשה לי טוב לראות את האור דולק בסטודיו שלו ולדעת שהוא שם, יוצר, מצייר, כותב וחושב. ועכשיו כבה האור.

נוח בשלום על משכבך שכן יקר."

הצצה לעולמו הספרותי של יאיר גרבוז

חלק נבחר מהראיון המיוחד שהעניק יאיר גרבוז לירין כץ ב'קורא בספרים' (18.9.2014) ובו חשף באמצעות 'השאלון' את יחסו המשעשע, העמוק והמפוכח לספרות, לקריאה ולהשראה:

מהו הספר האהוב עליך?

"לו הייתי יכול להגיד איזה ספר אהוב עלי מכולם הייתי צריך לחדול מקריאה, לקחת את הספר, לעבור לגור יחד איתו ולקרוא בו יומם ולילה. במקרה כזה הוא היה נעשה ספר הספרים וכבר יש אחד כזה. אני יכול רק להגיד שהספר האהוב עלי הוא זה שמעורר בי הכי הרבה רצון לעבוד ולנוע. העבודה שלי בנויה מציור, מכתיבה וממחשבה, לספרים שמאיצים בי את אלה אני אסיר תודה."

מהו ספר הילדים האהוב עליך?

"למה אף פעם לא ישאלו ילד: איזהו ספר הזקנים האהוב עליך!? אף פעם לא אהבתי את הילדות ולא את הנעורים ותפקידם של הספרים באותה עת היה רק להעביר את הזמן בדרך לבגרות ועצמאות. אינני שייך לאלה שחושבים שספרי ילדים יש לשפוט באותם כלים כמו ספרי מבוגרים. אני לא סובל את המשפט: אין דבר כזה ספרי ילדים וספרי מבוגרים יש רק ספרות טובה. אהבתי מאוד את 'אמיל והבלשים', כי ל'חסמבה' לא קיבלו אותי."

איזה ספר לא זכה למספיק הערכה לדעתך?

"זו שאלה שטמון בה מוקש, כי היא מניחה שההערכה לספר מתקיימת בתקשורת והיא נמדדת באמצעות רשימות מחמיאות ובאמצעות רשימות רבי המכר. כל אלה אינם מדדים שכדאי לסמוך עליהם, הם משפיעים על מצב רוחו ומצב כיסו של המחבר, אבל לא על הצלחתו. ההצלחה נמדדת על-ידי אותם ששת הקוראים, כהגדרתו של דן בן אמוץ, שקריאתם הפולשנית היא מעשה של צילום רנטגן שמפענח את הספר, יודע אותו ומוצא בו את השביל הנסתר אל הספר הבא. במובן הזה רוב היוצרים מוצאים לעצמם את אותם ששת מורשי החתימה שלהם."

מיהו הסופר האהוב עליך?

"בין חברי האהובים והקרובים יש כמה סופרים חשובים לי במיוחד: חיים באר, שמעון אדף, יגאל שוורץ. יש לי חברים משמעותיים מאוד בקרב המשוררים אבל מכיוון שלא נשאלתי על כך שמם ישאר עמי שמור לשאלון אחר."

ספר שנתן לך השראה?

"יום אחד הלכתי ברחוב ומצאתי דוכן ספרים משומשים. בין הספרים נח לו הספר שהיינו מכנים בזמנו; 'ספר בר-מצווה': 'מגלים וממציאים יהודים' ואני לא ידעתי שעדיין מגלים יהודים ועדיין ממציאים יהודים. קניתי את הספר והדבקתי אותו בציור והוספתי בכתב יד תמה: ע ד י י ן !!? יוצא מהסיפור הזה שהספר הזה נתן לי השראה."

איזה ספר גרם לך לתהות על מה המהומה?

"דו"ח מבקר המדינה."

ספר עיון מומלץ?

"אני שמח במיוחד על השאלה האחרונה הזו. קראתי בהנאה בלתי רגילה את שני ספריו של מיכה גודמן "סודותיו של מורה הנבוכים" על הרמב"ם ו"חלומו של הכוזרי" על ספרו של רבי יהודה הלוי. כמעט לא נתקלתי בשילוב כזה של מחשבה בהירה פשוטה ועמוקה, בכתיבה כה מסבירה מפענחת ומדוייקת ובצורת הרצאה ובעצם הוראה כה פתוחה דינמית וגמישה. לו הייתי נתקל בצעירותי במורה נבוכים שכמוהו אין ספק שחיי היו טובים יותר וחיי מורי האחרים אפשריים יותר."

הכתבה התפרסמה גם במגזינים 'גבעתיים פלוס' ו-'רמת גן פלוס' מס' 144

שתפו:

הכתבות האהובות

ממראות יבשת ממוקפת, מסעה של חגית אדלר ללב של רואנדה

"ברואנדה יש רוב מוחלט לנשים בממשלה, למעלה מ-80% הן נשים-שרות המקדמות אג'נדה נשית מובהקת שבראשה קידום הביטחון הנשי במדינה […] הצלחתן של הנשים בתחומים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים נתפסת ברואנדה כאסטרטגיה התורמת לקידומה הלאומי, החברתי והכלכלי של המדינה"

קראו עוד »

גלי בהרב-מיארה היא אחת מהפנים היפות של הקהילה שלנו בגבעתיים ורמת גן

עשר המשואות של גבעתיים ורמת גן
לרגל יום העצמאות, בחרנו להעניק עשר משואות לנשים וגברים מעוררי השראה שמדליקים אור בלב הערים שלנו.

בין אם הם תושבי האזור ובין אם עשייתם היומיומית היא שהופכת את גבעתיים ורמת גן למקום טוב יותר – הם הפנים היפות של הקהילה שלנו, ומזכירים לנו שיש לנו על מי לסמוך.

קראו עוד »

האור בסטודיו כבה – פרידה מיאיר גרבוז

"ברואנדה יש רוב מוחלט לנשים בממשלה, למעלה מ-80% הן נשים-שרות המקדמות אג'נדה נשית מובהקת שבראשה קידום הביטחון הנשי במדינה […] הצלחתן של הנשים בתחומים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים נתפסת ברואנדה כאסטרטגיה התורמת לקידומה הלאומי, החברתי והכלכלי של המדינה"

קראו עוד »
המגינים

עשו מנוי למגזין
'גבעתיים פלוס'

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס'

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
חדש בגבעתיים
חדש ברמת גן
כתבות השער

שישה בעקבות אחת

לאחר מסע כתיבה ארוך, מרתק ומשותף, עשרים תלמידי קורס הכתיבה "כאן מגשימים חלומות!" בשכבת ה' מציגים את ספרם החדש והמסקרן שנכתב בהנחיית ד"ר נגה רוזנפרב. הפעם, העלילה עוברת בין יקומים: 'המטאור – שישה בעקבות אחת'

קראו עוד »

נחלת יצחק: בין התרת עגונות להחלפת רשויות

"קהילה זקוקה לשייכות וגבולות גיאוגרפיים המעצבים את המרחב, אך לא את תושביו. התחדשות אמיתית מתרחשת, כשאנחנו מצליחים להפוך את זירות הבנייה והצפיפות למרחב חי, נושם ומלכד. המרחב צריך לשרת את הציבור ולא להתאים את התושבים לתכנון"

קראו עוד »

ד"ר יורם קליין משיבא תל השומר הוא אחד מהפנים היפות של הקהילה שלנו בגבעתיים ורמת גן

עשר המשואות של גבעתיים ורמת גן
לרגל יום העצמאות, בחרנו להעניק עשר משואות לנשים וגברים מעוררי השראה שמדליקים אור בלב הערים שלנו.

בין אם הם תושבי האזור ובין אם עשייתם היומיומית היא שהופכת את גבעתיים ורמת גן למקום טוב יותר – הם הפנים היפות של הקהילה שלנו, ומזכירים לנו שיש לנו על מי לסמוך.

קראו עוד »

מצטרפים למגזין מעורר מחשבה ומהנה

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'גבעתיים פלוס'

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'רמת גן פלוס'

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן