מגבעתיים ועד ראשות המדרשה

גרבוז נולד וגדל בשכונת בורוכוב בגבעתיים להוריו, שמחה ובלה, שעלו מפולין בשנות ה-30. אחיו הם חבר הכנסת לשעבר אהרן הראל ז"ל ואלון גרבוז, שניהל בעבר את הסינמטק בתל אביב. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים ונכדים.

בין השנים 1962 ל-1967 היה חבר קיבוץ כפר החורש ולמד ציור אצל רפי לביא, שנחשב למורה הדרך העיקרי שלו וחברו הטוב. בה בעת למד אצל הציירים משה פרופס ויחיאל קריזה במכון אבני לאמנות בתל אביב. את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג בשנת 1967 בגלריה מסדה, אירוע שנדחה קלות בשל מלחמת ששת הימים. מאז ערך עשרות תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובעולם, כאשר ציוריו מצויים כיום באוספי מוזיאונים מובילים ובאוספים פרטיים רבים.

לצד העשייה הפלסטית, גרבוז היה מחנך נפלא שהוביל במשך עשרות שנים את בית הספר לאמנות 'המדרשה' (במכללת בית ברל) ושימש כראשו עד שנת 2008. האוצרת ד"ר איה לוריא, מנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות, סיפרה עליו כי נהג להעביר הרצאות כסוג של שליחות, ודיבר בלהט נגד השכחה של ההיסטוריה והמחיקה של האמנות.

העט החריף והסערות הפוליטיות

כישרונו של גרבוז לא הצטמצם לצבע ולקו; הוא היה איש מילים, סאטיריקן ופובליציסט מחונן. הוא היה מכותבי המוסף הסאטירי המיתולוגי 'דבר אחר' של העיתון 'דבר', תחת שם העט 'י. פולני' שהתפתח לספר 'תמיד פולני' – לקט הומוריסטי המבוסס על חייו האישיים, משפחתו וזיכרונות מהקיבוץ. בספרו האחרון, 'יפה נורא', שנכתב במתכונת של שאלות ותשובות, כתב: "כל חיי אני מהלך, מקווה שבאומץ, בין בדיחה מטומטמת לעומק עצוב ובין עמקות טיפשית לבדיחה מבריקה. אני קודח וצוחק. הכול מתחיל מפליאה וממשיך בניד ראש של רחמים והשתתפות בצער".

גרבוז נודע כקול ייחודי וביקורתי בשיח התרבותי והפוליטי בישראל, ובשנת 2008 אף הצטרף למפלגת 'אור' ובשנת 2015 עמד במרכזה של סערה פוליטית חריפה בעקבות נאומו בעצרת בכיכר רבין שגרר ביקורת עזה מימין ומשמאל.

על האקטיביזם החברתי שלו סיפר לנו המשורר רוני סומק: "יאיר גרבוז היה צייר שקרא שירה. הוא חלק סטודיו לזמן מה עם המשורר מאיר ויזלטיר ואני בטוח שרוח ויזלטירית ריחפה על מכחולו של גרבוז. לפני כמה שנים גרבוז היה ממשתתפיה הפעילים של התערוכה 'לחם ושושנים' בה הוצגו עבודות שנתרמו על ידי האמנים לטובת פועלות ערביות מצפון הארץ. הוא דאג שיזמינו אותי, כל שנה, על תקן של צייר. ההשתתפות בתערוכה הזו הייתה דוגמה לרצון של גרבוז לצאת מסטודיו הצייר ולהניף שלט מטאפורי בהפגנה חברתית'."