האם באמת גופך בגד בך?

כך עבר זאב ממומחה למומחה, מבדיקות פחות פולשניות לבדיקות יותר פולשניות, ועוד יותר פולשניות. הוא התוודע אינטימית לכל מחט, ולכל צינור שחור עם אור שהוכנס לכל חור ואכל הרבה מרור.

לבסוף, משאזלו הבדיקות בספר הבדיקות הגיע זאב אל ד”ר צנג הפסיכיאטר.

מבטא דרום אפריקאי כבד, תמונה שלו עם נלסון מנדלה על הקיר בכותל המזרח בחדר. לזאב היו מחשבות משלו על העניין אך הוא החליט לשמרן לעצמו. זאב הניח את קלסר המסמכים הרפואיים השמן והמסודר שניבה הכינה על שולחנו של דר צנג. מגילת איכה, נאנח זאב בהומור עגמומי.

גם פרופסור צנג שאל את זאב שאלות רבות.

ולשבחו יאמר, שעיין בקלסר ביסודיות רבה, ורשם לעצמו הערות על בלוק נייר צהוב.

מר שוורץ, ברשותך אציג לפניך את מחלתך כפי שהיא נראית מנקודת מבטי, ונראה אם אנו יכולים לקבוע את האבחנה ביחד. אתה גבר בן שישים, תמיד בריא, עוסק בספורט באופן קבוע, נשוי באושר לאישה מקסימה, אב לשלושה ילדים מוצלחים מאוד כפי ששמעתי. מצליח ומוצלח בעבודתך. בן טיפוחיו, חביבו ויורשו המיועד של המנכ”ל. לפני פחות משנה קודמת לתפקיד שהיה והוא עדיין חלום חייך. סמכויות ענק, אחריות על מיליארדי דולרים ואלפי אלפי אנשים.

ואז גופך בגד בך. עברת כל בדיקה אפשרית וברוב הבדיקות נמצא שמצבך הגופני הוא כשל בן חמישים. יתרה מזו, כל פעם שאתה מגיע לארץ לבדיקות הסחרחורת הולכת ומשתפרת וככל שחופשת המולדת ארוכה יותר כן הסחרחורת משתפרת יותר. וברגע שאתה מתכונן לחזור לאפריקה, הסחרחורת חוזרת במשנה עוז.

פרופסור צנג השתתק, הפך את שתי כפות ידיו כלפי מעלה בתנועה בין לאומית שמשמעותה – אני הסברתי, הכל ברור.

זאב שוורץ היה אדם מאוד פרקטי. “אוקי, אז אתה אומר שזה לא גופני, אלא נפשי. אז איך מתקנים את זה?” שאל.

צנג הסביר שיש דרכים תרופתיות ודרכים לא תרופתיות, ושהטיפול לא יהיה כל כך קצר.

 ניסים ונפלאות

זאב וניבה יצאו מצנג לא מעודדים, בלשון המעטה.

ניבה נהגה, כמנהגם בחדשים האחרונים מאז הופעת הסחרחורת. אה, תראה, נס, יש חניה ליד הגלידה – סטתה חדות ימינה וחנתה חניה מושלמת עשרה מטר מגלידת “רק בישראל”, הגלידה הטובה ביותר ברמת גן. בוא, מגיע לנו משהו מתוק. הבחורה מאחורי הדלפק הכינה שני גביעי זכוכית ענקיים של גלידה, קצפת וסירופ והם התישבו ליד אחד השולחנות הקטנים.

לידם עמדה אישה צעירה מאוד עם תינוקת בעגלה. עיניה חיפשו סביב סביב, עד שמצאה את ניבה. היא חייכה בהפתעה נעימה – “גברת שוורץ,  איזה כיף לפגוש אותך מחוץ למרפאה!”

“זו ד”ר קונשטטר, רופאת המשפחה שלנו, אתה לא הספקת להכיר אותה” אמרה ניבה, וזאב, ממושמע, אמר שלום והתוודע לדוקטור קונשטטר.

“אז אתה זאב המפורסם. ניבה לא מפסיקה לדבר עליך נסים ונפלאות באותן פעמים נדירות שהיא באה אלי למרשמים או משהו.” ניבה פצחה בהתנצלות על כך שזאב והיא לא עברו דרכה ונתנה לה עדכון קצרצר כולל הפגישה האחרונה עם פרופ צנג.

ד”ר קונשטטר החליפה דיסקט במוח – אפשר היה לשמוע ולראות את זה. אמרה : מר שוורץ, תגיד לי, אתה לוקח לריאם נגד מלריה (קדחת)? מר שוורץ אישר שאכן כן, הוא נוטל לריאם נגד מלריה, כפי שיעצו לו במרפאת המטיילים. “וכשאתה מפסיק את הלריאם הסחרחורות פוסקות אבל לא מיד?” מר שוורץ אישר גם את זה, עם קצת היסוס.

ד”ר קונשטטר חייכה באושר. מר שוורץ, לפני המון שנים, בזמן הטיול הגדול שאחרי הצבא, גם לי היה קטע כזה של סחרחורות נוראיות, שהופיעו אחרי שהתחלתי לריאם. הבנתי את הקשר כשגנבו לי את הפאוץ’ עם הכסף הדרכון והלריאם, והסחרחורות נעלמו. היא הציצה החוצה למשמע צפירות עצבניות. “אה, הנה יוגב בעלי, חייבת לרוץ.”

אחרית דבר:

זאב הפסיק את הלריאם לחלוטין והסחרחורות נעלמו. הוא החל ליטול תרופה אחרת למניעת מלריה. חזר לאפריקה ועושה חייל. ניבה ניסחה מכתב תודה נלהב לדוקטור קונשטטר, עם העתק למנכ”ל הקופה.

מוסר השכל לתלות על המקרר:

1.תרופות יכולות לחקות כל מחלה כמעט, ונטילת תרופות (או תוספי מזון או עשבים) לסירוגין במיוחד כאשר החולה אינו רואה אותן כתרופות למחלה קיימת, אלא למניעת מחלה עתידית, ואינו מדווח על כך, יכולה לבלבל גם את טובי הרופאים.

2. כל חולה במחלה מסובכת חייב שיהיה לו רופא שינהל את המקרה וידאג לסגירת מעגל ולקשר ולתאום בין המומחים השונים.