
״זה מתחיל בצעד זה מתחיל בחלום״ המסע של עדי אברהמי להצלחה
עדי אברהמי, זמרת, יוצרת ומלחינה מביאה לבמה סיפורים אישיים המעובדים לשירים.

נעמי לבנון-קשת
22/2/2026
שתפו:
"ביום רביעי הלכתי לבריכת השחייה בגבעת רמב"ם משום שסיפרו לי עליה אגדות מזרחיות, לפיהן היא אמנם בריכה קצרת-ידיים אך קב ונקי מאד, מכיוון שתמיד מטאטאים שם בשביל הניקיון ואין רעש, אלא דווקא יש שקט וסדר ומשמעת לאומית והיגיינה ואדיבות ויחס ושמירה על פקודות הממשלה ומים ואוירה ושמש וצל אילנות".
מתוך ההומורסקה 'השרקרק', אפרים קישון, 1957
בריכת רמב"ם היא בריכת השחייה הציבורית הראשונה שהוקמה בישוב העברי, בשטחה של גבעתיים שאז עוד לא הייתה עיר. הוגה הרעיון היה אלי פביאן, תושב המקום, שבאמצע שנות ה-40 של המאה העשרים, החליט שיש להקים בריכת שחייה בשכונת מגוריו, זאת מתוך ידיעה כי בשכונה מתוכנן גן ציבורי שבשטחו בור עמוק. פביאן סבר שאת הבור יש להפוך לבריכת שחייה. עם הרעיון הזה הוא פנה לישראל טייבר, ממקימי גבעתיים, שכונה אז 'מוכתר גבעת רמב"ם' ואף הציע שהבריכה תוקם באמצעות חברה ציבורית שמניותיה יוצעו לציבור. ואכן, לשם כך הוקמה 'החברה לפיתוח בריכות שחייה בע"מ, כשבין המצטרפים הראשונים אליה היו כמה ממשפחות השכונה בהן: רפאלי, קשטן, פרוינד, פרייברגר, אבן ופוגל.
כל הפרויקט הזה נהגה, נרקם ובוצע במהירות ראויה לציון, מיד עם תום מלחמת העולם השנייה, והבריכה נחנכה בתחילת אוגוסט 1945. לצד הבריכה הגדולה שתוכננה בידי המהנדס והאדריכל מאיר הורמן, נבנתה לצידה בריכת פעוטות קטנה.
בטקס החנוכה אמר טייבר בין היתר: 'תרבות הגוף היא ענין חשוב ושחייה היא אקט בריאותי אך יחד עם זאת אין לשכוח את תרבות הרוח'. את הסרט גזרה סוניה אמירוב, המתיישבת הראשונה של גבעת רמב"ם, ובאותו מעמד השתתפו ילדים מ'הפועל' ומ'מכבי עתיד'.
שבוע לאחר חנוכת הבריכה כבר נערכה בה תחרות השחייה הראשונה לעיני כאלף צופים! ובהשתתפות צבי כתבי, השחיין הבינלאומי מ'הפועל תל אביב', שקבע שיא במשחה ל-200 מטרים-חזה ויונה לדזינסקי, שקבע שיא במשחה 100 מטרים-גב. בסיום תחרות השחייה נערך במקום משחק כדור-מים בין קבוצה של חיל התעופה הבריטי ממצרים לבין קבוצת 'הפועל תל אביב', שבסיומו ניצחה הקבוצה האורחת בתוצאה 5-4.

"שבוע לאחר חנוכת הבריכה כבר נערכה בה תחרות השחייה הראשונה לעיני כאלף צופים! ובהשתתפות צבי כתבי, השחיין הבינלאומי מ'הפועל תל אביב', שקבע שיא במשחה ל-200 מטרים-חזה ויונה לדזינסקי, שקבע שיא במשחה 100 מטרים-גב"

"הבריכה נראתה לי גדולה ובלתי נגמרת וכשהיינו עושים תחרויות בית ספריות הילדים היו עומדים על שפת הבריכה ומעודדים, זו הייתה תחושה של מירוץ אולימפי לא פחות"
"למדתי שחייה אצל המציל ההונגרי יהודה קולר. למדנו אז לצוף עם קרש מעץ ולא פעם מצאתי את עצמי במים מתחת לקרש, בולע מים, נחנק, ואף אחד לא בא לעזרתי. גם המציל שראה לא הגיע לעזור לי ואיכשהו יצאתי מזה לבד. ככה לימדו אז."
בריכה שהיא דוגמא ומופת
את הבריכה ניהלו אלי פביאן וד"ר יהודה שיין, שאף טרחו וניסחו כללי התנהגות, בשאיפה שהמקום יהיה דוגמא ומופת לניקיון, סדר, שקט, התחשבות הדדית ונימוס. בתיק התיעוד של המקום אפשר לקרוא: "לפי תקנון ההתנהגות אסור היה לצעוק, לקפוץ זה על זה או 'להשפריץ', לדחוף ולהטביע. הייתה חובה להתקלח לפני הכניסה למים…" ועוד כללים מכללים שונים שעליהם בדיוק הרחיב אפרים קישון בהומורסקה שלו 'השרקרק' המכוונת בעיקרה למציל הבריכה:
"…עמדתי לסור למלתחה. אך ברגע זה שמעתי שריקה מזעזעת-מוחין: פררר-פררר וראיתי כי מציל הבריכה שורק בכיווני במשרוקית דו-טקטית לטווח ארוך: 'בבקשה להתפשט במלתחה כדי בגד ים'!" ['השרקרק', אפרים קישון, 1957 ]
פביאן ניהל את הבריכה עד 1967, ד"ר יהודה שיין היה האחראי לניהול הכספי, יהודה קולר היה המציל הראשי ועל תחזוקת המקום הופקד מנשה גולן.
הבריכה עמדה לרשות בתי הספר בגבעתיים ופעלו בה ששה מורים לשחייה, שלימדו את ילדי העיר את תורת השחייה. רבים מתושבי העיר עוד זוכרים את ביקוריהם במקום ומעידים כי פה למדו לשחות. שנים לאחר הקמתה הייתה הבריכה הזו למקום הראשון בישראל שהעניק טיפול שיקומי לנכי צה"ל.
השרקרק מגבעת רמב"ם
העולה החדש אפרים קישון התגורר בגבעת רמב"ם, גבעתיים בתחילת שנות החמישים. כמו כולם, התוודע מקרוב לאותה 'בריכה קצרת ידיים', 25 מטרים אורכה ו-12.5 מטרים רוחבה, ועומקה מתחיל ב-90 סנטימטרים ועד 2.5 מטרים.
ב-1957 הוא לא ממש התרחק מהעיר ומהבריכה – ויחד עם אשתו הראשונה חוה, הם ירדו במעלה הגבעה, חצו את הכביש, שלימים נקרא 'דרך השלום,' וקבעו משכנם בשכונת ביצרון. כאן נולד, כעבור שבועיים, בנם הבכור רפי. סביר להניח שאבא קישון המשיך לפקוד את בריכת רמב"ם שבאותם ימים הייתה מקום מפגש שוקק חיים ופעילות.
רפי קישון, שבבקרים הוא וטרינר מוכר ומצליח ובשעות הערב הוא מופיע, בהצלחה רבה, במופע הומור על חייו וסרטיו של אביו יודע לספר שאביו היה שחיין בלתי נלאה שראה בשחייה את הספורט החשוב ביותר. "גם את אמא שלי, חוה, הוא פגש בבריכה בבודפשט. הוא פשוט אהב בריכות והקפיד לשחות יום יום עד יומו האחרון" – אומר רפי – "אבא שלי שחה בכל הסגנונות ובעיקר היה גאה בשחיית הפרפר שלו, שהיא הקשה ביותר, ובגיל 78 עוד התגאה שהוא עושה בריכה שלימה בשחיית פרפר".
ההומורסקה 'השרקרק' שכתב קישון לא מפתיעה את רפי, שכן כמו כל ההומורסקות של אביו, היא מעידה על העין החודרת והרואה-הכל של העולה החדש, היודע להבחין בכל נקודות החולשה והתורפה של החברה החדשה והארץ החדשה אליה הגיע. ועם כל השריקרוקים של המציל – קישון לא הפסיק להגיע לבריכה לשחייה היומית שלו.
"הן כשורד שואה והן כמי שחווה לאחריה, את השלטון הקומוניסטי, נזרעו באבא שלי יסודות אנרכיסטיים. הוא לא סבל, היה אלרגי ממש, לכל מיני 'בעלי תפקידים', חלקם לא חשובים בעליל, שניסו להגיד לאנשים מה עליהם לעשות ומה לא! הוא שנא ביורוקרטיה והתקומם נגדה בכל מאודו, וכמובן הקצין אותה, עד אבסורד, בהומורסקות שלו"- אומר רפי – "זה בדיוק מה שהוא עשה למציל ב'שרקרק', שמשגע אותו, וכנראה גם את האחרים, עם המשרוקית וההנחיות-הוראות הבלתי פוסקות". – מספר רפי – "בעת המעבר לגבעתיים כבר הועלתה בתיאטרון ההצגה שלו 'שמו הולך לפניו' (1953), וכשנתיים לאחר מכן, עדיין בגבעתיים, אבא כבר התחיל לעבוד עם להקת הנח"ל, וכבר החלה להיבנות דמותו של סלאח שבתי בהומורסקות שכתב להם".

"אבא שלי שחה בכל הסגנונות ובעיקר היה גאה בשחיית הפרפר שלו, שהיא הקשה ביותר… עם כל השריקרוקים של המציל – הוא לא הפסיק להגיע לבריכה לשחייה היומית שלו."

"אבא שלי שחה בכל הסגנונות ובעיקר היה גאה בשחיית הפרפר שלו, שהיא הקשה ביותר… עם כל השריקרוקים של המציל – הוא לא הפסיק להגיע לבריכה לשחייה היומית שלו."
זיכרונות מיד ראשונה
"הזיכרונות שלי מבריכת רמב"ם הם משיעורי השחייה בהם למדתי לשחות, גם באופן פרטי וגם כתלמיד בבית הספר גורדון." נזכר רן קוניק ראש העירייה. "הבריכה נראתה לי גדולה ובלתי נגמרת וכשהיינו עושים תחרויות בית ספריות הילדים היו עומדים על שפת הבריכה ומעודדים, זו הייתה תחושה של מירוץ אולימפי לא פחות" הוא מוסיף בחיוך.
"עברתי להתגורר בגבעתיים בהיותי כבן חמש" מספר דני פרלמן "כאן התגוררו דודי ארווין סלומון, יקה יליד ברלין ואשתו חנה. מהיותם חשוכי ילדים, הם התייחסו אלי כאל בנם. ארווין היה נגר-אומן בעל נגריה בשכונת מונטיפיורי שהיה בונה רהיטים מיוחדים בהזמנה. כשנפתחה הבריכה הוא בנה את כסאות הנוח מעץ וגם נהג להגיע למקום לתקן ולתחזק אותם. בנוסף לתשלום, קיבל עבור עבודתו גם 'כרטיס-כבוד' בשבילי ועל שמי – כרטיס כניסה חינם לכל העונה שהיה בשבילי מקור גאווה!" – נזכר דני "הייתי מגיע יום יום בשעות הצהריים, יחף בכבישים הלוהטים, עם מגבת ביד, מציג את הכרטיס לקופאית, ששפתיה היו משוכות תמיד בליפסטיק אדום ובידה החזיקה סיגריה דולקת. זה היה סדר היום שלי במהלך כל החופש הגדול. כל שנה.
"…צנחתי באחד מכסאות הנוח שעמדו שם בסדר מופתי, ותכף הגיע הפררר-פררר, שאסור לשבת בתוך שטח הבריכה בכסאות נוח בבגד ים רטוב." ['השרקרק', אפרים קישון, 1957 ]
בהיותי כבן 6 למדתי שחייה אצל המציל ההונגרי יהודה קולר. למדנו אז לצוף עם קרש מעץ ולא פעם מצאתי את עצמי במים מתחת לקרש, בולע מים, נחנק, ואף אחד לא בא לעזרתי. גם המציל שראה לא הגיע לעזור לי ואיכשהו יצאתי מזה לבד. ככה לימדו אז."
ככל שבגר יותר הוא זוכר אווירה עליזה ששררה בבריכה. הם היו תמיד חבורה של בני גילו, כולם גם מתגוררים בשכונה ומגיעים מידי יום ביומו. המשחקים האהובים עליהם במים היו: 'הקדרים באים' ו 'פינות'. "ביציאה מהמים נהגנו להתחמם על מדרגות הבטון שסביב הבריכה. הן להטו מהשמש".
דני זוכר היטב שבקצה שטח הבריכה עמד שולחן פינג פונג שמשחק בו היה כרוך בתשלום לכן הוא לא שיחק אף פעם. "ובגיל מאוחר יותר, בנעורינו, היו כמובן גם בנות"- הוא מוסיף בחיוך – "ביציאה עמד מוכר סברס קר או איש עם פרימוס שמכר תירס חם. בשבתות לא באתי לבריכה אבל אני יודע שסידרו יפה את שולחנות בית הקפה שהיה למעלה, והמון אנשים מילאו את המקום סביב השולחנות. שיחקו רמי עם קלפים, או רמי-קוב, וכל מי שעבר במקום שמע את שקשוק הקוביות. המלצרים היו לבושים בפראק ופפיון וסינור שחור, והגישו קפה וגלידה.
לצערי, הדודים נפטרו מסרטן, בגיל צעיר יחסית. כך שלמעשה בכיתה י"ב עם מות הדוד – נגמרה לי הבריכה" נזכר דני.



הבריכה המיתולוגית תתעורר לחיים
במשך עשרות השנים שבאו לאחר מכן שירתה הבריכה את תושבי העיר, מבוגרים וצעירים, אם כי בהדרגה הוזנחה אחזקתה והיא אף נעזבה על ידי רבים, לטובת בריכות טובות ממנה.
בשנת 2018 נסגרה בריכת רמב"ם בהוראת משרד הבריאות, זאת לאחר שלא עמדה עוד בתקנים הנדרשים. מאז עמדה בשיממונה, בראש הגבעה, מהמקומות היפים בעיר.
והנה עכשיו, אחרי שנים רבות של הזנחה, חוסר וודאות ושבעה מכרזים שלא הבשילו – בריכת רמב"ם המיתולוגית עוברת שיקום מקיף בהשקעה של כעשרה מיליון ₪. עבודות השיקום כוללות הרחבה משמעותית של שטח הבריכה, לרבות השטח בו פועל כיום מיתחם הכלבים, הקמת בריכה טיפולית להידרותרפיה, שיחזור הרמפה ההיסטורית, הנגשה מלאה של המתחם וכן הקמת מזנון וקפטריה.
אם הכל יתקדם וילך כשורה – הבריכה צפויה להיפתח מחדש לציבור כבר בקיץ הקרוב של 2026. כמו כן יחזרו לפעילות גם קבוצות לימוד השחייה וקבוצות שחייה תחרותיות לילדי וילדות העיר. בעירייה מציינים כי מדובר בבריכה עירונית והמחירים בה יהיו עממיים ונגישים. "אחרי ניסיונות שלא צלחו, להעביר את העבודות ליזמים פרטיים, לקחנו על עצמנו את המשימה ואנו מקווים כי בקיץ 26' נוכל כולנו לשחות ולהשתזף בבריכה במחירים שפויים" מסכם רן קוניק ראש העירייה.

שתפו:

עדי אברהמי, זמרת, יוצרת ומלחינה מביאה לבמה סיפורים אישיים המעובדים לשירים.

העתיד של ההתחדשות העירונית: בין ביורוקרטיה לצורך ביטחוני וחברתי.
2026 היא השנה שעשויה להפוך לנקודת מפנה

צילום: גור סלע ואדי מוסררה: עבר הירקון – עתיד ירוק ואדי מוסררה הוא שמו הקודם של נחל איילון. הוא היה שם נרדף להצפות חוזרות ונשנות בימי גשם נטע עדני 12/12/2025 בעבורי קו 63 של דן

המלחמה הממושכת, הריבית הגבוהה והמחסור החריף בידיים עובדות יצרו חוסר יציבות עמוק.

"זוהי האחריות שלנו – לבנות קהילות המאפשרות לכל יחיד לצמוח, מתוך ידיעה שכולנו רקמה אנושית המרכיבה מגוון זהויות"

זכויות הבנייה כבר אינן קבועות מראש: כל פרויקט נבחן לפי מדיניות עירונית, צפיפות וכדאיות כלכלית?

המלחמה הממושכת, הריבית הגבוהה והמחסור החריף בידיים עובדות יצרו חוסר יציבות עמוק.

שדרוג תשתיות החינוך בגבעתיים באמצעות הזרוע הביצועית, חברת יעד, עם בשורה לתושבי מתחם "גבעתיים סיטי" והשכונות הסמוכות לו

נוער, ספורט ומה שביניהם: מבנה חדיש לפעילות ספורט והעצמה בבית הספר שמעוני

אדם גרינברג, מי שהפך לאחד מצלמי הקולנוע המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הוליווד, התחיל כאן, באולפני גבע בגבעתיים.

בטיחות הרכב: הטוב, הרע והלא נודע
שוק הרכב הוא לא שוק פשפשים: כללי האצבע שימנעו מכם לקנות "מציאה" בלי ציון בטיחות רשמי

עיריית גבעתיים הפקידה את פיתוח ובניית האגף החדש, המותאם לצרכי החינוך העתידיים, בידי חברת "יעד" – החברה העירונית לפיתוח העירי

בשעה 06:29 בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, סמ"ר עומרי ניב פיירשטין לא יכול היה לדעת ששעות אלו יהיו האחרונות בחייו, וגם הרגעים בהם יהפוך לגיבור

חייו של איציק רובין דרך עדשת ההתנדבות, שיקבל את המתנה הגדולה מכולן – אות "יקיר העיר" גבעתיים
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


