"לאחר שיצירה נמכרה, על האמן לשחררה ועליה להמשיך בדרכה באופן עצמאי"

טקסט מצויר

רוח האמנות שנצרבה בה דחפה אותה להמשיך, להתמיד ולעסוק באינטנסיביות ביצירה רב תחומית. וכך, פיסות לבידים בגדלים קטנים אך שונים אשר נותרו ללא שימוש בנגריה המשפחתית, נצברו בסטודיו המאולתר והפכו למרקעים ליצירותיה. ההתמודדות עם מדיום אקראי ומצומצם זה תרמה לאינטנסיביות, לצבעוניות העזה, לריבויי בפרטים שהפכו למעין טקסט מצויר. היא ייצרה מצב בו ניתנה למתבונן הזדמנות לחוש את רוח היצירה, לשתף את תחושותיו, דמיונו, זיכרונות העבר, רצונותיו ותקוותיו. הציורים משכו גם את תשומת ליבם של אנשי רוח אשר חשו נוחות בפיענוח אישי של  משמעותם.

הקמת התא המשפחתי והמעבר לגבעתיים היוו טריגר חדש ומאתגר. היא הייתה טרודה במשימות ובפתירת בעיות טריוויאליות אשר ליוו את חיי היום יום. לכן החלה לצייר בשעות הלילה כשאנשי הבית שקעו בתנומה, ופעילותה האמנותית הפכה לחבויה ונסתרת.

מדי פעם השתתפה בתערוכות קבוצתיות וכן הציגה תערוכות יחיד באופן קבוע. היצירות היוו מארג של הוויה אוטופית בה עולם הצומח התחבר לחלימה וייצר קיומיות בדיונית לצד נושאים אחרים שאכלסו את יצירותיה.

הזדמנות חדשה

הנסיעה המשפחתית לשליחות בת עשר שנים לניירובי, קניה באפריקה, ממנה חששה בתחילה, ייצרה הזדמנות חדשה לשהייה ביבשת שנתפסה כפריפריאלית, אך בד בבד השפיעה על האמנות ועל אמנים תקופתיים שונים שאימצו את הסגנון הפרימיטיבי אשר התפתח שם. היא התקבלה בברכה בניירובי – קניה – אפריקה. ובנוסף לציוריה היא יצרה תפאורות, ציורי קיר ואף סדרות בולים מבוססי צמחים וצמיחה לדואר קניה.

ציורה הראשון באפריקה היה 'הבית ברחוב אלגאו מרקווט' שכלל את מעונם של שכניה ונשקף מחלון ביתה. מבנה זה, בדומה לאחרים אופיין בצמחיה עשירה וצבעונית שהקיפה אותו.   

בין היצירות שבצעה האמנית בקניה מצויות גם יצירות שמייצרות צמיחה ומתכתבות עם פסלי עץ חיים מגולפים הקרויים: 'מקונדות' שמקורם במזרח אפריקה. בעבר הצלמיות ייצגו רוחות רעות ומלאו תפקיד מיוחד במהלך טקסי חניכה לבגרות. כיום מופיעות בסגנון פיסולי עשיר זה גם קבוצות של דמויות שנתמכות בדמויות אחרות ומדגימות מערכות יחסים בקהילה. לסוג ויזואלי זה התייחסה האמנית ביצירותיה.