"לאחר שיצירה נמכרה, על האמן לשחררה ועליה להמשיך בדרכה באופן עצמאי"

טיול בקו זמן בין היצירות של דבורה בוצ'מן

מאת: הילה כהן
צילום: איציק רובין

נובמבר 2022

סיכום 50 שנות פעילות בשדה האמנותי של האמנית דבורה בוצ'מן באים כעת לידי ביטוי בתערוכה המייצרת טיול בזמן אשר החל בשנות השבעים של המאה העשרים וממשיך לשנות העשרים של המאה העשרים ואחת. מסע וויזואלי סיפורי זה דוגם את יצירותיה בתחום, בהן הצמיחה מזוהה כנושא, מהות וכעיקר.

דבורה בוצ'מן היא האוצרת של גלריית 'עדי' במרכז הקהילתי שז"ר בגבעתיים. היא מתגוררת בעיר משנת 1972, כשנישאה לתושב העיר צביקה בוצ'מן. ילדיהם אורן ורוני, נולדו ומתגוררים בעיר וכך גם הנכדים איילת, דניאלה ומייקל – כפי שנהוג בקרב מי שנחשף לעיר מיוחדת זו הצמודה למטרופולין, אולם נותנת לתושביה אינטימיות ומיצויי של אפשרויות מגוונות.

כילדה שנולדה בתל אביב, בדירה בבית משותף, ושתלה בילדותה 'זרעים של מסטיק' בחצר הבית, הכירה דבורה את הטבע והטבעי מהמולת העיר השוקקת והלבנה, מאחר והנופים הירוקים לא היו שכיחים בסביבתה.

כבר בעת לימודיה בבית הספר עירוני א' בתל אביב, השתתפה בחוג הציור בו הדריך האמן הצפתי הקפדן אריה אלוויל – שהכניס למשוואה את צפת ונופי ארץ ישראל של פעם.

סמוך לסיום לימודיה במדרשה לאמנות, הוקדשו ציוריה לציטוט שיטת המיפוי של העיר תל אביב וסביבת המגורים כאטריבוטים. היצירה 'צמיחה חרוטה בנוף' נוצרה בתקופה הלבנה והמונוכרומטית שאפיינה את יצירתה באותה עת.

"חיפושיה וחקירתה ייצרו צורות אמירה שאין בחיבורן מכנה משותף פשוט על המרקעים השונים עליהם בוצעו היצירות. להיפך - כל עבודה חדשה שהחלה על לוּחַ או בַּד נקי וריק אפשרה לאובייקט חדש לנבוט, לנבוע ולהתפתח"

טקסט מצויר

רוח האמנות שנצרבה בה דחפה אותה להמשיך, להתמיד ולעסוק באינטנסיביות ביצירה רב תחומית. וכך, פיסות לבידים בגדלים קטנים אך שונים אשר נותרו ללא שימוש בנגריה המשפחתית, נצברו בסטודיו המאולתר והפכו למרקעים ליצירותיה. ההתמודדות עם מדיום אקראי ומצומצם זה תרמה לאינטנסיביות, לצבעוניות העזה, לריבויי בפרטים שהפכו למעין טקסט מצויר. היא ייצרה מצב בו ניתנה למתבונן הזדמנות לחוש את רוח היצירה, לשתף את תחושותיו, דמיונו, זיכרונות העבר, רצונותיו ותקוותיו. הציורים משכו גם את תשומת ליבם של אנשי רוח אשר חשו נוחות בפיענוח אישי של משמעותם.

הקמת התא המשפחתי והמעבר לגבעתיים היוו טריגר חדש ומאתגר. היא הייתה טרודה במשימות ובפתירת בעיות טריוויאליות אשר ליוו את חיי היום יום. לכן החלה לצייר בשעות הלילה כשאנשי הבית שקעו בתנומה, ופעילותה האמנותית הפכה לחבויה ונסתרת.

מדי פעם השתתפה בתערוכות קבוצתיות וכן הציגה תערוכות יחיד באופן קבוע. היצירות היוו מארג של הוויה אוטופית בה עולם הצומח התחבר לחלימה וייצר קיומיות בדיונית לצד נושאים אחרים שאכלסו את יצירותיה.

הזדמנות חדשה

הנסיעה המשפחתית לשליחות בת עשר שנים לניירובי, קניה באפריקה, ממנה חששה בתחילה, ייצרה הזדמנות חדשה לשהייה ביבשת שנתפסה כפריפריאלית, אך בד בבד השפיעה על האמנות ועל אמנים תקופתיים שונים שאימצו את הסגנון הפרימיטיבי אשר התפתח שם. היא התקבלה בברכה בניירובי – קניה – אפריקה. ובנוסף לציוריה היא יצרה תפאורות, ציורי קיר ואף סדרות בולים מבוססי צמחים וצמיחה לדואר קניה.

ציורה הראשון באפריקה היה 'הבית ברחוב אלגאו מרקווט' שכלל את מעונם של שכניה ונשקף מחלון ביתה. מבנה זה, בדומה לאחרים אופיין בצמחיה עשירה וצבעונית שהקיפה אותו.

בין היצירות שבצעה האמנית בקניה מצויות גם יצירות שמייצרות צמיחה ומתכתבות עם פסלי עץ חיים מגולפים הקרויים: 'מקונדות' שמקורם במזרח אפריקה. בעבר הצלמיות ייצגו רוחות רעות ומלאו תפקיד מיוחד במהלך טקסי חניכה לבגרות. כיום מופיעות בסגנון פיסולי עשיר זה גם קבוצות של דמויות שנתמכות בדמויות אחרות ומדגימות מערכות יחסים בקהילה. לסוג ויזואלי זה התייחסה האמנית ביצירותיה.

כשדבורה אצרה תערוכה קבוצתית ליצירות תלמידיה של האמנית נילי קשאני, התבקש אחד מהם להביא שלושה ציורים על מנת לבחור שניים. הוא הסביר שיש לו רק ציור אחד. הסתבר שהוא צייר את כל ציוריו זה על גבי זה על אותו קנבס"

כיוון נוסף ודיגיטלי

כשהמשפחה חזרה לישראל, החיים שבו למסלולם, אולם חיידק הנסיעות תקף שנית ובני הזוג מצאו את עצמם נוסעים לבודפשט בירת הונגריה.

בתקופה שבה התגוררו בהונגריה, הצטרפתה דבורה לחוג הדוסנטים של המוזיאון לאמנות יפה, מהלך שטמן בחובו הפתעות רבות. אנשים מכל העולם חברו יחדיו כדי להדריך במוזיאון בהתנדבות. האהבה לשיטוט במוזיאון קבלה כיוון נוסף ודיגיטלי. עזרתה בארגון מידע לאנשי התוכן הבהירה עד מהרה שהספרייה הינה ישות שזורמת ומצטברת ברשת. עתה גם יצירותיה זרמו וקבלו אופי סידרתי, וכמי שהתגוררה על שפת נהר הדנובה, זרימתו והצמחייה על גדותיו הפכו למובילי תוכן ואנלוגיים להובלת המידע, ההתפתחות והצמיחה המגיעה אל המשתמשים היצירתיים ברשת ומהם.

חיפושיה וחקירתה ייצרו צורות אמירה שאין בחיבורן מכנה משותף פשוט על המרקעים השונים עליהם בוצעו היצירות. להיפך – כל עבודה חדשה שהחלה על לוּחַ או בַּד נקי וריק אפשרה לאובייקט חדש לנבוט, לנבוע ולהתפתח.

לאחר שנים של יצירה, עבודותיה הגיעו לקצוות עולם. “לאחר שיצירה נמכרה, על האמן לשחררה ועליה להמשיך בדרכה באופן עצמאי” היא מסבירה.

משהו קטן וטוב

כשדבורה אצרה תערוכה קבוצתית ליצירות תלמידיה של האמנית נילי קשאני, התבקש אחד מהם להביא שלושה ציורים על מנת לבחור שניים. הוא הסביר שיש לו רק ציור אחד. הסתבר שהוא צייר את כל ציוריו זה על גבי זה על אותו קנבס. “בטיפול באמנים ובעולמם יסתבר שלדמיון אין גבולות” היא אומרת.

לעיתים רחוקות לצד שחזור, היא מכסה יצירות שבצעה בעבר, וממשיכה לצייר על גביהם יצירות חדשות. היא גם עוסקת ב’ארכאולוגיה’ וחושפת ציורים ישנים מתוך החדשים שמעליהם. “אך מה ‘שהוטמן’ יחזור בדרך כלל ‘להטמנה’, והציור החדש שיצמח ישחזר רק פרט אחד או שניים מהציור הראשוני” היא מוסיפה בחיוך.

מילות מפתח: דבורה בוצ'מן, האוצרת, גלריית ‘עדי’, המרכז הקהילתי שז”ר בגבעתיים