

נולדתי בתל-אביב בצריף עלוב בשכונת נורדיה פינת דיזנגוף, לאִמִּי בלומה, לאבי מרדכי, ולאחותי לאה, ע"ה. היום נקרא המקום דיזינגוף סנטר.
עברנו לגבעתיים בשנת 1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הגענו לגבעת-רמב"ם בעגלה ועליה כל רכושנו, לבית פרטי ברח' גנסין 37. הבית הכיל חדר אחד, מטבחון ומסדרון. ה'שרותים' היו בחצר, מכוסים בבד יוטה. חשמל וביוב לא היו. בלילות הדלקנו עששיות נפט והביוב היה חביות טמונות ('ספטינג').
רחוב ויצמן היה חֹולִי, ללא כביש. בחורף הגיעו זרמי מים וסחף מאזור שטח 9 (שם ניצב היום הקניון).
סביב השכונה היו בוסתנים, עצי פרי של ערבים, ברמת ישראל, ברמת יצחק, ברמת חן ובשטח 9.
מגרשים ריקים היו בשפע, גן עדן למשחקי ילדים: מחניים, הקפות, כדורגל. אחד התחביבים היה לגלוש מהמגדל ברחוב המגדל על גבי לוח עם מְסַבִים ('קוגלגרים'), בירידה התלולה של הרחוב.


בראש הגבעה ניצב המגדל ממנו היו גולשים באומגה על כבל לאזור של דרך רבין של היום. עמדנו נפעמים מהגלישות של חברי ההגנה באימונים.
ליד המגדל עמדה הוילה – 'הטירה' של ישראל ועטרה טייבר שעברה גלגולים מאז. ישראל טייבר, ציוני חם ונדבן, שרח' טייבר נקרא על שמו.
שלש מאפיות פעלו באזור: בשכונת ארלוזורוב (מיברג), ברח' ההגנה (שדלצקי), וברח' גולומב (ליברמן).
בשטח שבין ויצמן לדרך השלום היו מפעלים של חברת סולל בונה.
גם בתי קולנוע היו באזור: רמה, אורדע ואורלי ברמת -גן, נֹגַה ושביט בגבעתיים.
בתי הכנסת היו גדושים במתפללים קבועים בימות החול, בשבתות ובמועדים, בשכונת ארלוזורוב, שינקין, בורוכוב וגבעת-רמב"ם.'
היו מספר חנויות מכולת וצרכניה (הראשונה בארץ) ברח' קק"ל, ושני בתי חרושת לקרח סיפקו את הקרח לתושבים: האחד בדולח', שהיה ממוקם בסוף רחוב נחלת יצחק, פינת אבני זיכרון, והשני הבלתי-ידוע, 'גׇּלִיד', ברח' ויצמן סמוך לבית העלמין.
התלמידים למדו בשלושה בתי הספר 'בורוכוב', 'כצנלסון' ו'מזרחי' (לימים 'אמונים') ברחוב המעורר פינת בורוכוב (היום נמצאים שם משרדי העירייה ובית המשפט העירוני).
רפתות רבות היו בנחלת יצחק, ברחוב התע"ש וברחוב הל"ה צמודות לבית העלמין. הרפתנים היו מובילים את החלב בכדי מתכת שהיו סגורים בכוס מדידה למדידת כמות החלב לצרכן. סוחרים ערבים רכובים על גבי חמורים היו מביאים פירות למכירה.
לאחר קום המדינה, שטח 9 הפך למחנה צבאי של חיל החימוש. הֵדֵי היריות במטווח של המחנה נשמעו היטב.




זכורים היטב ארגזי הנשק שהובאו מצ'כיה למגרשים ברחובות של היום: צה"ל, גולומב, המעיין מול גבעת קוזלובסקי. על הרובים שיוצרו עבור גרמניה, היה מוטבע סמל הנשר הנאצי ונשמעו מטווחים לעבר הגבעה.
כלי התחבורה הנפוץ היו אופניים. אוטובוסים הגיעו לגבעתיים רק מספר פעמים ביום.
הספריה של משפחת נומברג שכנה ברח' המגדל 4 ובה החלפנו את הספרים הפופולריים: 'אהל הדוד תום', ספרי ז'ול ורן ואחרים.
אוירה חברתית נעימה שררה בגבעתיים של אז. עזרה הדדית ויחסי אנוש טובים. כאן גדלנו ובגרנו ופנינו איש לדרכו. הימים של אז שמורים בלב.
מאז חלפו 80 שנה.
מילות מפתח: צבי מינצר, שלויה מינצר, מיומנו של תושב ותיק בגבעתיים, ביה"ס מזרחי

גיל ברק מספר על הדרך מהמגרשים בגבעתיים ורמת גן לאולמות באירופה

ראיון עם עו"ד התחדשות עירונית רוית סיני

בחצי השנה האחרונה שוק הרכב העולמי מתנתק מהבנזין – ולאט לאט גם מהמוכר. רום אלוף

ב- PASITO בית של פלמנקו, מיכל ברט מלמדת פלמנקו עם כל הלב והנשמה – ילדות, נשים וגברים מביעים ויוצרים ומתנועעים לא רק דרך הצעדים והקצב"

הכול התחיל לפני 18 שנים בלב גבעתיים. חלום קטן של בן שרצה להגשים לאמו, נלי, במה לכישרון הבישול המפואר שלה

עמדת פרחים ללא תשלום למשפחות שכולות בקניון עזריאלי גבעתיים

זו הייתה הדרך שלו! תחנות בחייו של צביקה פיק שגדל ברמת גן והתבגר בגבעתיים ומת בגיל 72 לפני שהספיק לממש את כל התוכניות המוזיקליות שלו

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות…זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי" נעמי לבנון-קשת

משנה לשנה הבעלים מודעים יותר לזכויות שמקנה להם החוק והרשות המקומית

בעלי דירות רבים חותמים על הסכמים בני עשרות עמודים מבלי להבין את המשמעויות המלאות של הסעיפים – ובכך נחשפים לסכנות אמיתיות. אחת המרכזיות שבהן: מגבלות חמורות על מכירת הדירה במהלך הפרויקט.

"הדילמה הכי רגישה של ההתחדשות העירונית היא איך משמרים את ה-Genius Loci (בלטינית: רוח המקום) זהו מושג המתאר את האווירה, האופי הייחודי, והזהות התרבותית או ההיסטורית של מיקום מסוים"

"צוואה היא לא רק מסמך משפטי ואנשים אינם מורישים רק כסף או דירה. הם מורישים גם סיפור, תחושה ומסר אחרון ליקיריהם ואהובי ליבם"

האם הייתם מסכנים מיליון שקלים רק כדי להימנע משיחה מביכה עם בן או בת הזוג?

האשליה של ידועים בציבור:
רק אחרי 15 שנים ביחד הם גילו שכל אחד מהם חי במציאות אחרת

״כשאנו עומדים בפינת רחוב ספיר ברמת גן, על התפר, שבין שטחי אוניברסיטת בר-אילן, שיבא ורמת אפעל, המפגש עם השלט אינו רק פרק בהיסטוריה. הוא שיעור חשוב בתכנון עירוני ובזיכרון מרחבי״

הערבויות, מנגנוני ההגנה, חלוקת ההוצאות וסמכויות נציגות הדיירים הם שיקבעו אם פרויקט ההתחדשות יהפוך להזדמנות גדולה, או לסיכון יקר. כך תדעו מה חייב להופיע בהסכם לפני שחותמים

״כשאנו עומדים בפינת רחוב ספיר ברמת גן, על התפר, שבין שטחי אוניברסיטת בר-אילן, שיבא ורמת אפעל, המפגש עם השלט אינו רק פרק בהיסטוריה. הוא שיעור חשוב בתכנון עירוני ובזיכרון מרחבי״

"צוואה היא לא רק מסמך משפטי ואנשים אינם מורישים רק כסף או דירה. הם מורישים גם סיפור, תחושה ומסר אחרון ליקיריהם ואהובי ליבם"

"הדילמה הכי רגישה של ההתחדשות העירונית היא איך משמרים את ה-Genius Loci (בלטינית: רוח המקום) זהו מושג המתאר את האווירה, האופי הייחודי, והזהות התרבותית או ההיסטורית של מיקום מסוים"

הדירה החדשה היא רק חלק מהסיפור: האותיות הקטנות בהסכם עלולות להגביל אתכם במשך שנים, לייקר את העסקה ואף למנוע מכם למכור את הדירה כשתזדקקו לכך

האם הייתם מסכנים מיליון שקלים רק כדי להימנע משיחה מביכה עם בן או בת הזוג?

"קהילה זקוקה לשייכות וגבולות גיאוגרפיים המעצבים את המרחב, אך לא את תושביו. התחדשות אמיתית מתרחשת, כשאנחנו מצליחים להפוך את זירות הבנייה והצפיפות למרחב חי, נושם ומלכד. המרחב צריך לשרת את הציבור ולא להתאים את התושבים לתכנון"

האשליה של ידועים בציבור:
רק אחרי 15 שנים ביחד הם גילו שכל אחד מהם חי במציאות אחרת

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


