24/04/2025
24/04/2025
יום חמישי, 24 באפריל 2025
כיצד הפך בית צנוע ברחוב גולומב 39 לסמל של תקומה ותקווה
ד"ר נגה רוזנפרב
16/2/2025
שתפו:
בפינה שקטה בגבעתיים של שנות החמישים, בצל גבעת קוזלובסקי המתנשאת, עמד בית שהפך לסמל של תקומה ותחייה. ברחוב גולומב 39, בשיכון צבא הקבע מספר 16, התגוררה חבורה מיוחדת במינה – ארבעה טייסי קרב צעירים, כולם יוצאי צ'כוסלובקיה, שורדי שואה שהפכו לחלוצי חיל האוויר הישראלי.
יואל (הונזה) קוסטה, צבי (אמריך) לבון, יוסף (ג'וזף) אלון ויהודה מנור (פטר מונק) – ארבעה צעירים שנשאו בליבם את צלקות השואה, אך בחרו להפוך את כאבם לכוח מניע בבניית המדינה החדשה. הם היו חלק מקורס הטיס הראשון של חיל האוויר הישראלי, קורס שהחל בצ'כוסלובקיה והסתיים ב-״שדה אלון״ שבכפר סירקין באוגוסט 1950. את כנפי הטיס קיבלו ישירות מידי ראש הממשלה דוד בן-גוריון.
מה שהחל כפתרון דיור פשוט, בסיוע קצינת הסעד החילית, הפך במהרה למוקד של חיים תוססים ותקווה. הדירות הקטנות ברחוב גולומב הפכו למה שכונה 'הקומונה הצ'כית' – קהילה קטנה ותוססת שהייתה עדות חיה להתחדשות ולבנייה.
'קיבוץ צ'כי קטנטן בשולי העיר', כך תיארו המקורות את החבורה השמחה והמלאת חיים. אך מאחורי השמחה והחיוניות הסתתר סיפור של התמודדות איתנים, שלרוב נשמר בשקט, בין כותלי הבית הצנוע.
חיים חדשים
הגורל, לצערם, לא האיר פנים לכולם. סגן יואל (הונזה) קוסטה היה שורד שואה שניצל ממחנה הריכוז טרזיינשטט. במהלך שירותו הצבאי, הוסמך כטייס הרווארד ולאחר מכן כטייס ספיטפייר. הוא נכנס להיסטוריה כשהשתתף בקרב תל-מוטילה המפורסם במאי 1951. במהלך הקרב, כשרביעיית מטוסים הופנתה לסייע לכוחות גולני שנלחמו בכוחות סוריים, היה קוסטה הטייס היחיד שהבין את חומרת המצב ופתח באש חיה – פעולה שהכריעה את הקרב לטובת כוחות צה"ל.
למרות שפעולתו הצילה חיי חיילים רבים, הוחלט להעמידו לדין משמעתי על חריגה מפקודות. אולם המשפט לא התקיים מעולם – ב-19 באוגוסט 1951, במהלך טיסת אימון, התלקח מנוע מטוסו. בניסיון לנטוש את מטוס הספיטפייר הבוער, הסתבכו מיתרי המצנח שלו בזנב המטוס, והוא התרסק למוות בשדות עמק יזרעאל ליד קיבוץ גניגר. אנדרטה בשדות הקיבוץ מנציחה את זכרו עד היום.
הדמות הדומיננטית בחבורה, סגן יוסף (ג'ו) אלון, נולד בקיבוץ חפציבה (1929) בשם יוסף פלצ'ק. כשהיה בן שנתיים חזרה המשפחה לצ'כוסלובקיה. במלחמת העולם השנייה נשלח לבריטניה עם אחיו, דוד, במסגרת הקינדר-טרנספורט, ואומץ שם על ידי ג'ני וג'ורג' דוידסון, זוג נוצרים חשוכי ילדים. כך למעשה ניצלו חייו. הוריו נכלאו בגטו טרזין ונספו באושוויץ. לאחר מלחמת העולם השנייה חזר לצ'כוסלובקיה, למד צורפות, והצטרף לקורס טיס מטעם ארגון ההגנה באולומוץ, צ'כוסלובקיה.
אלון בנה את ביתו בדירה הצנועה עם רעייתו דבורה. הוא התקדם בסולם הדרגות, הקים את בסיס חצרים ופיקד עליו, ולבסוף מונה לנספח אווירי בוושינגטון. אך גם סיפורו הסתיים בטרגדיה – הוא נרצח בנסיבות מסתוריות בפתח ביתו במרילנד ב-1 ביולי 1973 ומעשה הרצח לא פוענח מעולם. הוא הותיר אחריו את אשתו דבורה ושלוש בנות.
על שמו הוקם מרכז ג'ו אלון, לידיעת הארץ ולהכרת הנגב, ומוזיאון תרבות הבדואים. בסמוך לקיבוץ להב שבנגב ניטע יער להב לזכרו. הדרך מבאר שבע לבסיס חיל האוויר חצרים נקראת על שמו "דרך ג'ו אלון". בשנת 2019 הוקמה לזכרו "תוכנית ג'ו אלון לקירוב לבבות" שמטרתה להעמיק את הערכים ההומניסטיים ולחזק את קשרי התרבות, החברה והחינוך באמצעות מפגשים ומשלחות של תלמידי תיכון ישראלים וצ'כים.
סיפורים בלתי נשכחים
יהודה מנור (פטר מונק) הגיע לארץ ישראל באוקטובר 1939 במסגרת עליית הנוער, כשהוא בן 12 בלבד. הוא אומץ על ידי דודו בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי. בשנים הבאות חווה את הפצצות האיטלקים על חיפה, עבר לראשון לציון, ולאחר מכן למד בבית ספר מקצועי בקיבוץ יגור. בתום מלחמת העולם השנייה התבשר על הטרגדיה המשפחתית – כל משפחתו, למעט אמו, נרצחה בשואה. רק ב-1947, לאחר שמונה שנות נתק, הצליח לפגוש את אמו בפראג. למרות התנגדותה, החליט להתגייס לשורות חיל האוויר המתהווה והצטרף לקורס טיס בצ'כוסלובקיה, שם הוכשר יחד עם קבוצת טייסים שרובם היו ניצולי שואה. באופן טראגי, חמישה מששת חבריו לקורס נהרגו בתאונות שונות.
לאחר חזרתו ארצה, בנה קריירה מפוארת בחיל האוויר: שירת בטייסת 100, עבר קורסי טיס מתקדמים על מטוסי ספיטפייר והרווארד, ושימש כמדריך טיסה. במקביל, השלים תארים אקדמיים בהנדסה ומילא תפקידי פיקוד בכירים.
לאחר שחרורו מצה"ל המשיך לתרום לתעשייה האווירית הישראלית בתפקידים בכירים, היה ממפתחי המזל"ט הראשון, ושימש כמרצה במוסדות אקדמיים מובילים. את סיפורו המרתק תיעד בספר 'הטייסת שהמריאה מהשואה', המתאר את המסע יוצא הדופן מילד ניצול שואה לאחד ממייסדי חיל האוויר הישראלי.
תודה מיוחדת
תודה לאבי משה סגל – מורה הדרך ואיש המורשת, שחשף את הסיפור ושיתף אותנו בפרטיו.
התמונות באדיבות משפחת לבון ושי פינקלמן, רחל אלון מרגלית, אתר חיל האויר, ארכיון רענן וייס, אבי משה סגל.
צבי לבון שנולד בצ'כוסלובקיה (1929) בשם אמריך ליבוביץ', עלה לארץ בגיל 20, כשטראומת השואה טרייה בזיכרונו והחל בפרק חדש בחייו. במשך שני עשורים שירת בחיל האוויר, ולאחר פרישתו המשיך לתרום לתעופה הישראלית כקברניט בחברת ארקיע. את ביתו קבע בגבעתיים, שם חי עד לפטירתו בשנת 2017, כשהוא בן 89.
מורשתו של צבי לבון ממשיכה לחיות גם בדור הבא – בנו, יוסי לבון, הלך בדרכי אביו והוא משמש כיום כקברניט בחברת אל על, ממשיך את מסורת התעופה המשפחתית בשמי ישראל.
יהודה מנור וצבי לבון המשיכו לבנות את חייהם בגבעתיים, הקימו משפחות לתפארת וראו בגאווה את ילדיהם גדלים בעיר. עבור משפחותיהם, הבית ברחוב גולומב 39 היה הרבה יותר מסתם כתובת – הוא היה סמל להצלחתם בבניית חיים חדשים במולדת.
היום, כשמביטים על הבניין הצנוע למרגלות גבעת קוזלובסקי, קשה שלא להתרגש מעוצמת הסיפור שהתרחש בין כתליו. הקומונה הצ'כית בגבעתיים היא לא רק פרק בהיסטוריה המקומית – היא מהווה עדות חיה לכוחה של התקווה, לעוצמת הרצון האנושי, ולתרומתם הייחודית של שורדי השואה לבניית מדינת ישראל.
בבורסה נהוגה גישת המערכת הסגורה של מנגנוני בוררות ייחודיים לפתרון סכסוכים
מה קורה במקרים בהם ישנו מיעוט שמרגיש שהוא קופח?
"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות…זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי" נעמי לבנון-קשת
מנער חילוני מגבעתיים לנער חרדי על המסך
אדם חתוכה פלד – כוכב נולד. גיבור הסרט המדובר 'לא יום ולא לילה'
העוגיות שעינב אלקיים לוי ז"ל, אשתו של אור לוי ששב משבי חמאס, נהגה להכין לבנם אלמוג, שמסמלות בית, אהבה וזיכרון – הפכו למיזם הנצחה קהילתי בגבעתיים
לימור מרגולין-יחידי היא שופטת בדימוס, סופרת, מחזאית ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה ● זוכת פרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים ● נבחרה לפרויקט "מאה שנים, מאה נשים"
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
