"יש לי רושם שהציפור הקטנה שותקת מאוד"

'בקרון החתום' פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל, מאת דן לאור, ספריית אופקים, הוצאת עם עובד 2023

ד"ר נגה רוזנפרב

22/10/2023

הרגע שבו החזקתי בידי את ספרו החדש של דן לאור 'בקרון החתום', היה רגע מצמרר שכינס עבורי זיכרונות מחמש עשרה שנות היכרות. עגנון, אלתרמן, מגש הכסף, ביוגרפיה, עמליה כהנא-כרמון, אוניברסיטת תל-אביב, דוקטורט, ספר.

דן לאור היה עבורי מורה, מנחה, מכוון ומבקר, וגם חבר. ידען גדול, חד לשון ומאיר פנים, ולפעמים גם ציני ומשעשע עד דמעות. אני לא מאמינה שאני כותבת עליו בלשון עבר וחשה בחסרונו בכל יום שאני כותבת.

פרופ' דן לאור, שמאחוריו ניסיון רב שנים בחקר ביוגרפיות וכתיבתן, הדריך אותי לאורך כל הדרך האקדמית שלי. הוא זה שהניע אותי לכתוב את הביוגרפיה של הסופרת עמליה כהנא-כרמון, אותו שיתפתי בגילויים המסעירים, איתו התייעצתי כשהגעתי למבוי סתום, ממנו למדתי שאסור לוותר, יש לבדוק כל פרט ופרט, יש לפסוע בעקבות הדמות בדרכיה השונות. כך מצאתי את עצמי משוטטת בתל אביב, נוסעת לעין חרוד, לירושלים, לבאר שבע, ולאנגליה "כי כדי להגיע אל הגילויים המיוחלים, שהם חלק מעבודתו של כל ביוגרף" אמר לי דן "צריך לחפור ולחפור, צריך להקפיד בקטנות כבגדולות." כתיבתו הביוגרפית המרתקת שבנוסף להיותה מודל רחוק להשגה, היוותה עבורי השראה.

והנה, אני מחזיקה בידי עוד ספר ביוגרפי מבית היוצר של דן לאור אבל הוא אינו עוד עמנו. נעלם ברגע. ספר שמתאר את פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל, שהתגלה כסופר חדשן ופורץ דרך, שהשכיל להוליך את שפת השירה העברית ואת הסיפור העברי בנתיבים חדשים.

"פוגל המשורר הוינאי המבריק והשנון שידע עוני ומחסור, פוגל בעלה של אילקה, פוגל המאוהב בעדה נדלר, שלימים הייתה לאם בתו. פוגל הסופר, הבוהמיין, חניך התרבות האירופית ואזרח העולם שנמשך לפאריז, המרחב התוסס של ספרות ומחשבה"

"פוגל היה פוגל"

פוגל נולד ברוסיה (1891), נדד לוינה, משם לפאריז עד שגמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. הניסיון לא עלה יפה, הוא חזר לאירופה ובימי מלחמת העולם השנייה נלכד על ידי הגסטאפו ונשלח למותו במחנה ההשמדה אושוויץ (1944). פוגל סבל תדיר מחוסר פרנסה עד כדי עוני ממש, ממחלות שפקדו אותו ואת משפחתו ומהיעדר הכרה מספקת בהישגיו כסופר.

במשך כשנה, בעודו נתון בבידוד שכפתה עלינו מגיפת הקורונה, ישב דן ספון בחדרו וליווה את דוד פוגל בדרך החיים הפתלתלה שלו. דרך של נדודים, עוני, רעב, בדידות, בריאות לקויה, נישואים כושלים וגירושים, הורות משובשת, רדיפות ומאסר.

"לבסוף הייתה זו ידו הקשה של הצורר, ששלפה אותו מן העיר הצרפתית הנידחת שהתגורר בה בשלווה יחסית בימי מלחמת העולם השנייה והוליכה אותו למחנה דרנסי, ומשם היישר לתאי הגזים שבאושוויץ."

הספר של לאור הוא ספר ביוגרפי עשיר ומרתק, כמו שהוא היטיב לכתוב. הוא פותח צוהר לעולמו של פוגל, מאיר את נפשו הסוערת, פורש בפנינו את סיפור החיים, מגשר ושופך אור גם על פרקים עלומים בחייו. הספר מספק הסברים לשלבי התהוותן של יצירותיו, מקורותיהן האוטוביוגרפיים וזיקתן למציאות ההיסטורית והגיאוגרפית שעל רקעה הן מתרחשות. על-ידי כך הוא מתחבר לשורה ארוכה של חוקרים ואנשי רוח כמו המשוררים נתן זך ודן פגיס, והפרופסורים מנחם פרי, אהרון קומם ולילך נתנאל, אותם מכנה לאור "גואלי כתביו של דוד פוגל ומי שאחראים ישירות לתחייה שלו מחדש בעשורים האחרונים."

כדי להטיב לתאר את חייו של פוגל, יצא דן למסע רב שנים בעקבותיו וחזר עם חומרים ארכיונים חדשים, רבי משמעות, שאיש לפניו לא חשב לחפש או לבדוק. כך הגיע לבית קטן וצנוע בעיירה נסאו שבנפת לונג איילנד בארה"ב, כדי לפגוש את בתם היחידה של עדה ודוד פוגל – תמרה מזרחי ובעלה ג'ורג'.

בקלות רבה אני יכולה לדמיין את האושר שפקד את דן כשיצא מביתם עם אוצר בן מאתיים עשרים ושלושה מכתבים שהוחלפו בין הוריה, המתארים את חייו הסוערים וחושפים את כישרונה הספרותי של אשתו עדה. כמו שדן נהג לומר לי בכל פעם שמצאתי תגלית ארכיונית מרתקת – "ממש אוצר בלום".

"מחשב מסלול מחדש"

לאור מציג לנו את פוגל על שלל הדמויות שבו: המשורר הוינאי המבריק והשנון שידע עוני ומחסור, בעלה של אילקה – ממנה נפרד ונמלט אפילו בלי להשלים את גירושיו. פוגל המאוהב בעדה נדלר, האישה שבה חשק כל כך ושלימים הייתה לאם בתו. פוגל הסופר, הבוהמיין, חניך התרבות האירופית ואזרח העולם שנמשך לפאריז, המרכז הרב לאומי, האבן השואבת לסופרים, משוררים, ציירים ואמנים, המרחב התוסס של ספרות ומחשבה. ופוגל שמעולם לא הצהיר על עצמו כציוני, אך ארץ ישראל הייתה מחוז חפצו, ותל אביב הפכה ביתו והוא היה בה לדמות מוכרת בחוגי הספרות והעיתונות, עד שנטשה וחזר לאירופה.

"הרושם המתקבל הוא כי פוגל לא אהב את הארץ: המפעל הציוני כנראה לא דיבר אל ליבו, חום הקיץ הכביד עליו, ומאורעות תרפ"ט – שהתחוללו לנגד עיניו – הרתיעו אותו והעלו בו את הפחדים הרדומים שנשאו עימם רוב יוצאי תחום המושב. גם אתוס העבודה שרווח בארץ גרם לו אי נוחות, בעיקר מפני שהיה אדם שסירב לעבוד, פשוטו כמשמעו."

אני קוראת את השורות הבאות ושוב מנסה לדמיין לעצמי את דן כשהוא כותב אותן. מה המחשבות העולות במוחו, איך הוא חש עם ההתייחסות של פוגל לספרות העברית.

"הוא גם לא החשיב את הסצנה המקומית של הספרות העברית – בליבו נשא טינה עמוקה לביאליק, שלא העריך אותו; הוא לא ראה את עצמו שותף לפולחן עגנון, ומעולם לא התפתה לחיזוריו של אברהם שלונסקי, שהיה אז נסיך המודרנה."

"הוא גם לא החשיב את הסצנה המקומית של הספרות העברית – בליבו נשא טינה עמוקה לביאליק, שלא העריך אותו; הוא לא ראה את עצמו שותף לפולחן עגנון, ומעולם לא התפתה לחיזוריו של אברהם שלונסקי, שהיה אז נסיך המודרנה."

"לפני השער האפל"

לאחר שפוגל נפרד מ"העיר הלבנה מול הים", ובחר לבלות את חייו בערי אירופה התוססות – וינה, פאריז וברלין, פרצה המלחמה ומשפחת פוגל התכנסה בעירה הקטנה ושכוחת האל, הוטוויל.

"ואם ביום מן הימים יגיעו הגרמנים לאדמת צרפת, הרהר פוגל בינו לבינו – מי בכלל ידע שהמקום הזה קיים!"

אבל האיחוד של המשפחה לא נמשך זמן רב כי פוגל נלקח בידי אנשי הז'נדמריה הצרפתית למחנה המעצר ארנדון, משם הועבר למחנה לוריול ולמחנה לה מיל. בסופו של דבר, הוא נתפס בידי הגסטפו ונשלח לאושוויץ אל מותו.

לאור שוזר לאורך הספר את חליפת המכתבים שניהל עם עדה אשתו ותמרה בתו, את השירים שכתב, את הספרים עליהם שקד ושהושפעו באופן ישיר מנדודיו ומהטלטלות שעברו על חייו, ואלו, שופכים אור על המחשבות, הרגשות וענייני השעה.

דן לאור יודע לספר סיפור, יודע לקחת את קוראיו צעד אחר צעד בעקבות הדמות. הספר מתאר אירועים המתרחשים לאורך שנים בחיי פוגל, בדרך של מציאות ולפעמים גם דמיון – כי בשל פערי מידע שנתקל בהם, הוא התיר לעצמו מעט גמישות וחופש. לאור הצליח לחבר במלאכת מחשבת בין הדמויות לבין ההיסטוריה של התקופה והתפתחותה של היצירה. הפרקים חוברים לסיפור חיים רוחש ודינמי, על צדדיו הנגלים והנסתרים, והביוגרפיה של פוגל מוגשת לנו כרומן היסטורי ריאליסטי מרתק.

*מתוך מכתבה של צינרלה חברתה של עדה פוגל: "יש לי רושם שהציפור הקטנה שותקת מאוד…" השם פוגל (VOGEL) פירושו בגרמנית 'ציפור', רמז לנמען עצמו. עמ' 124