דוד שלי משה נגר ז״ל מכר את הפלאפל הכי מוצלח בעיר, בעגלה ניידת בקולנוע קסם, מרחק מספר רחובות מועט מביתו בנווה יהושוע. אני בטוחה, שיש עדיין אנשים, שזוכרים את הטעם המיוחד. כי בין החומוס, הכוסברה והתבלינים הוא הוסיף קורטוב של אהבה. זה תבלין, שרק מתי מעט מתבלים בו מזון וכך המזון של הגוף הופך למזון לנשמה.

דוד שלי, היה חסון ונאה, אי אפשר היה להתעלם מנוכחותו, הוא היה הדוד בה׳ הידיעה. משחק איתנו, מפנק אותנו, קונה לנו קרמבו בחורף ונותן לנו דמי חנוכה. הוא בעצם היה הדוד, שהיה הבסיס למי שאני היום – דודה נטע.

בתחילת שנות ה-70 סגר דוד משה את הדוכן, אבל אני ובני משפחתי, זכינו ליהנות מהפלאפל הנפלא שלו במפגשים משפחתיים אלה ואחרים.

לימים, אחי הגדול אביטל, הפך למנהל של דוכן פלאפל נייד, שמגיע לכל מקום בארץ. חיבור כפול של ניידות עם טעמי ילדות.

אני זוכרת את היום שבו נפטר דוד משה. הייתי אז נערה. דודה יונה, אלמנתו, המשיכה את החיים, כי זו דרכו של עולם. אחת הרוטינות שלה הזכורות לי מאז, היה ללכת לכפר המכביה, ממש במרחק מעבר של צומת אלוף שדה.

עבורי כפר המכביה נקשר עם מספר אירועים. ואשמח לשתף על כך בטור הבא.

בימים אלו צומת הרחובות, הירדן, אלוף שדה ופרץ ברנשטיין, משתנה ויוצר את הבסיס למעבר הקו הסגול.