פרויקט פינוי־בינוי ממוצע עובר מסע ארוך ומתיש של 7 עד 10 שנות תכנון ואישורים. כל שלב בדרך – מהסקיצות הראשונות ועד היתר הבנייה – כרוך בעשרות דרישות רגולטוריות, ועדות, חוות דעת ועמדות רשמיות. במציאות שבה ישראל זקוקה נואשות להגדלת היצע הדירות, לחיזוק מבנים ולשיפור איכות החיים
ברור שכך אי אפשר להמשיך. כאן נכנסת לתמונה החובה הלאומית לקדם מסלול ירוק להתחדשות עירונית": מסלול רישוי מקוצר, שקוף ומחייב, עם לוחות זמנים קשיחים של עד שנתיים מרגע אישור עקרוני. בלי קיצור משמעותי של הרגולציה, ההתחדשות העירונית תמשיך לדשדש מאחור.

56% מהדירות בישראל הן ללא ממ”ד או  מיגון מותאם

הנתון הבא חייב להדליק נורה אדומה לכולנו: 56% מהדירות בישראל – למעלה ממחצית  אינן כוללות ממ"ד או מיגון ראוי המתאים למציאות הביטחונית של היום. הדרך היחידה שבה אותן הדירות הישנות יכולות להתחדש, להתחזק ולהפוך בטוחות לדייריהן היא באמצעות מיזמי התחדשות  עירונית. הפער בין המצוי לרצוי אינו טכני – הוא מבני. כאשר היתרים מתעכבים, וכשהתחדשות עירונית הופכת למירוץ מכשולים בין עיריות, ועדות מחוזיות, משרד הבינוי, רמ"י, שמאים, בנקים, דיירים ויזמים – התוצאה ידועה  מראש: פרויקטים נתקעים.

מאז אירועי 7 באוקטובר, כולנו ראינו עד כמה המיגון הוא לא רק נוחות – הוא צורך ביטחוני מובהק. אי אפשר להפוך את החיזוק למבנים לפרויקט של 'רצון טוב'. מדובר בחובה בסיסית של מדינה מודרנית.

הדיירים: בחירת השותפים היא המפתח להצלחה

עבור בעלי הדירות, תחילת הדרך דורשת אחריות כבדה.
עליהם לבחור יזם בעל:

• יציבות פיננסית אמיתית

• ניסיון מוכח בהובלת פרויקטים

• ליווי בנקאי מלא

• שקיפות מלאה לגבי זהות הגורמים
המעורבים

ראינו לא מעט פרויקטים שבהם יזמים קרסו באמצע הדרך, והותירו דיירים ללא פתרון וללא אופק. במקרים אחרים, מתברר שהגורם שפועל מול הדיירים אינו יזם כלל – אלא גוף שיווקי שנועד לאסוף חתימות בלבד.

זהו מצב מסוכן שמחייב מודעות והכוונה מקצועית. מאחורי כל פרויקט עומדים אנשים, משפחות וזיכרונות – בתים שנבנו בעשר אצבעות. האחריות לכך עצומה ודורשת אנושיות לא פחות ממקצועיות.