כל מה שרציתם לדעת על האמנית היפנית ולא היה לכם את מי לשאול
ד"ר נגה רוזנפרב
שתפו:
בגיל 92 בשמלת נקודות, פאה אדומה וליפסטיק אדום יָאיוֹי קוּסָאמה היא הכוכבת הבלתי מעורערת של עולם האמנות והתערוכה שלה במוזיאון תל אביב היא אטרקציה משגעת.
יאיוי קוסמה נולדה ב-22 במרץ 1929 בעיר המחוז היפנית מאטסומוטו במחוז נאגנו, בת רביעית לקאמון ושיגרו קוסמה, משפחה של סוחרים אמידה שבבעלותם הייתה משתלה וחווה לגידול זרעי צמחים. אמה היתה אשה כועסת ומרירה שנהגה לרדות בה, הצעירה בילדי המשפחה וכנראה גם התעללה בה פיזית. אביה נודע כרודף נשים או כמו שהיא זוכרת כ״בחור שמסתובב ומפלרטט המון״. אמה הייתה שולחת אותה לעיתים קרובות לרגל אחרי מערכות היחסים האחרות של אביה והבטיחה לה בתמורה קערת מרק וונטון.
כאשר קוסמה החלה להביע התלהבות ביצירת אמנות, משפחתה לא תמכה בה ובעיקר אמה שלא אהבה את חלומותיה של בתה הצעירה להפוך לאמנית, וניסתה לנתב אותה במקום זאת לדרכה המקובלת של עקרת בית יפנית מסורתית, כנועה וצייתנית. אבל ההתמדה של קוסמה הייתה חזקה וכשאמה תלשה ממנה את הציורים שלה, היא ציירה חדשים. כשלא יכלה להרשות לעצמה לקנות ציוד אמנות, היא השתמשה בחומרים שמצאה בבית.
בשעות הפנאי, פרט לציור היא מצאה מפלט בספרים עד שכמו ילדים יפנים אחרים בני גילה, בעיר הולדתה, נגררה למאמץ המלחמתי ועבדה 12 שעות ביום במפעל למצנחים. במתפרה הצבאית שמעה את קולות מטוסי הקרב החגים מעל העיר.
צילום: אלעד שריג
מדוע היא מציירת נקודות ועיגולים?
באוטוביוגרפיה שלה שראתה אור ב־2002 סיפרה יאיוי שכשהייתה בת עשר החלה לחוות הזיות שהיא תיארה כ"הבזקים של הילות אור או שדות צפופים של נקודות״. בכל פעם שההזיות האלה התרחשו, היא הייתה ממהרת הביתה ומציירת את מה שראתה. בדרך כלל היו אלה סקיצות בעיפרון עם נקודות ומוטיב דמוי רשת, ואפילו דיוקן של אמה מכוסה בנקודות כאילו היא סובלת מאבעבועות רוח.
"אמי אחראית לתחילת האובססיה שלי לנקודות. היא היתה קנאית והכעס שלה היתרגם לאלימות כלפיי. היא היתה צובטת אותי חזק ומותירה סימני עיגולים על העור שלי".
ההזיות שעברו בראשה הפכו למשהו ויזואלי והיא התפרסמה ב"רשתות הנצחיות" שלה, רשתות חד־צבעיות שהורכבו ממרכיב ייחודי זעיר החוזר על עצמו עד אינסוף ונראו כמסננות, או מערכות של חורים בקיר.
בהמשך היא הוסיפה סיבות נוספות: "לנקודות יש צורה של השמש, שהיא הסמל של האנרגיה של כל העולם ושל חיינו, והן גם מבטאות את הצורה של הירח שהוא רגוע, עגול, רך, צבעוני ואלמוני. נקודות הופכות לתנועה, נקודות הן הדרך לאינסוף". וגם "כוכב מעצם טבעו מאיר אבל הוא גם אנונימי, הוא נקודה בשמים חשוכים. כוכב יכול להיות המרכז של מערכת השמש שלו או כתם ביקום, ובשבילי הוא שני הדברים".
האם היא למדה אמנות?
קוסמה החלה להציג בפומבי את עבודותיה בתערוכות קבוצתיות בשנות העשרה שלה ובשנת 1948, אמא שלה עשתה איתה עיסקה – אם היא תלך לבית ספר לנימוסים והליכות היא תוכל ללמוד בבית ספר לאמנות. אבל היא מעולם לא קיימה את העיסקה, נסעה לקיוטו לבית ספר לאמנות כדי ללמוד ציור בסגנון ניהונגה מודרניסטי יפני ולאחר מכן, המשיכה את לימודי האמנות בעיר קמאקורה.
מדוע עזבה את יפן?
היא החלה את דרכה בסצנת האמנות האוונגרדית של יפן עם ציורי פרחים סוריאליסטיים, אבל לא הייתה מסופקת ממה שלאמנות היפנית היה להציע לה.
ב-1955 היא נתקלה בעבודה של האמנית האמריקאית ג׳ורג׳יה אוקיף (1986-1887) שעסקה בעולם הטבע מבחינה פנטסטית, חלומית וריאליסטית. היה משהו ביצירה וגם בעובדה שמדובר באמנית אשה, והיא כתבה לה. אחרי כמה חילופי מכתבים מנומסים עם הציירת האמריקאית, היא החליטה לעשות מעשה נועז באותם שנים – בטח ובטח לאישה – ולעבור לניו יורק.
האם הצליחה לכבוש את עולם האמנות הניו-יורקי?
"כשהגעתי לראשונה לניו יורק הלכתי לאמפייר סטייט בילדינג. כשראיתי את העיר הגדולה, הבטחתי לעצמי שיום אחד אכבוש את ניו יורק ושמי יוכר בעולם בזכות התשוקה שלי לאמנות, וכמויות האנרגיה היצירתית שטמונות בי".
השנים הראשונות שלה בניו יורק היו טראומטיות מבחינה כלכלית ופסיכולוגית. החורפים בדירתה הלא מחוממת היו כל כך קרים שהיא נשארה ערה כל הלילה לצייר. היא הייתה דמות חריגה בניו יורק של שנות החמישים: זרה יפנית בחברה המתאוששת מדעות קדומות אגרסיביות נגד יפן, אישה צעירה ואנונימית בעולם שנשלט על-ידי גברים. זה היה העידן של אמני פופ כמו אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין והיא למדה כל מה שיכלה. לעיתים השתמשה בהיותה אישה יפנית ולבשה קימונו על מנת לבלוט.
למרות הביקורות שהופנו כלפיה, קוסמה הספיקה לזכות להערכה בניו-יורק, היא הציגה את יצירותיה בתערוכות ואפילו הקימה מותג של פרטי אופנה שנמכר בכלבו היוקרתי בלומינגדיילס ובהמשך אף שיתפה פעולה עם בית האופנה המוכר לואי ויטון.
כיצד פרצה לעצמה את הדרך?
היא יצרה מיצגים פרובוקטיביים ששימשו גם להבעת מחאה פוליטית, למשל על מלחמת וייטנאם "גוף האדם יפה מכדי למות במלחמה", אמרה אחרי שציירה נקודות על רקדנים עירומים.
ב-1966היא טסה ללא הזמנה לביאנלה לאמנות בוונציה. שם, לבושה בקימונו מוזהב, מילאה את המדשאה מחוץ לביתן האיטלקי ב-1,500 כדורי מראה, אותם הציעה למכירה ב-1,200 לירות ליחידה. הרשויות הורו לה להפסיק כי לא מקובל "למכור אמנות כמו נקניקיות או גביעי גלידה" אבל המבקרים דווקא אהבו אותה.
היא גייסה מעריצים באמצעות פרסומות בעיתונים וקבעה איתם במקום ציבורי. שם הם היו מתפשטים ומסתובבים לצלילי תופי בונגו, בעוד שקוסמה, הקוסמת היפנית, הייתה מציירת נקודות על גופם העירום. רוב ההתרחשויות פוזרו במהירות על ידי המשטרה אבל זכו לתהודה גדולה.
כיצד פרצה לעצמה את הדרך?
היא יצרה מיצגים פרובוקטיביים ששימשו גם להבעת מחאה פוליטית, למשל על מלחמת וייטנאם "גוף האדם יפה מכדי למות במלחמה", אמרה אחרי שציירה נקודות על רקדנים עירומים.
ב-1966היא טסה ללא הזמנה לביאנלה לאמנות בוונציה. שם, לבושה בקימונו מוזהב, מילאה את המדשאה מחוץ לביתן האיטלקי ב-1,500 כדורי מראה, אותם הציעה למכירה ב-1,200 לירות ליחידה. הרשויות הורו לה להפסיק כי לא מקובל "למכור אמנות כמו נקניקיות או גביעי גלידה" אבל המבקרים דווקא אהבו אותה.
היא גייסה מעריצים באמצעות פרסומות בעיתונים וקבעה איתם במקום ציבורי. שם הם היו מתפשטים ומסתובבים לצלילי תופי בונגו, בעוד שקוסמה, הקוסמת היפנית, הייתה מציירת נקודות על גופם העירום. רוב ההתרחשויות פוזרו במהירות על ידי המשטרה אבל זכו לתהודה גדולה.
האם נישאה והקימה משפחה?
עבור אמנית שדגלה באהבה חופשית בתקופתה ככוהנת הגדולה של ההיפים בניו יורק של סוף שנות ה-60, קוסמה הייתה דיסקרטית להפליא לגבי הקשרים הרומנטיים שלה. היא מעולם לא נישאה ולא הקימה משפחה.
האמן שאיתו רקמה את מערכת היחסים הקרובה והיחידה שלה היה ג'וזף קורנל (1903-1972). כשהם נפגשו לראשונה, קוסמה הייתה בשנות השלושים לחייה; קורנל היה מבוגר ממנה בעשרים ושש שנים. עם זאת, השניים יצרו קשר שנמשך שנים רבות. קוסמה תיארה את מערכת היחסים שלהם כנלהבת אך אפלטונית.
קורנל התאהב באמנית הצעירה והיא עברה להתגורר בביתו יחד עם אמו. הם ציירו זה את זו וקוסמה עדיין מחזיקה במספר ציורים שקורנל צייר אותה ונתן לה על מנת למכור ולהתפרנס. קורנל מת ב-1972, וקוסמה חשה את האובדן הזה עמוקות. מאז לטענתה היא לא אהבה אף אחד אחר.
היכן היא מתגוררת היום?
בתום 15 שנים של יצירה בניו יורק היא התמוטטה מכל ה"קרנבל" שסבב אותה והביקורת שהופנתה כלפיה, היא הייתה חסרת אמצעים ותשושה נפשית. בשנת 1973 היא בחרה לשוב ליפן ובלבד שתוכל להמשיך וליצור. החזרה אל הארץ אותה עזבה בנעוריה לא הייתה פשוטה וקבלת הפנים הייתה עוינת. היא לא הכירה איש ולא השתייכה לשום תנועת אמנות יפנית וסבלה מיידית מהתמוטטות עצבים.
ב־1977 אשפזה עצמה מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי סיווה ברובע שינג'וקו של טוקיו, בו היא שוהה עד היום, שם היא מלווה בצוות רפואי האחראי לאיזונה הנפשי.
בכל בוקר היא יוצאת מבית החולים, חוצה את הכביש ונכנסת לסטודיו, שם היא מתמסרת לאמנות שלה, ומשם היא ממשיכה להפיק את יצירותיה. צוות של אסיסטנטיים ומפיקים מסייעים ל"מותג" יאיוי קוסמה להמשיך ולהפיץ את בשורתה האינסופית ברחבי העולם.
מתי הפכה לאמנית מוכרת?
רק ב-89' כשקוסמה הייתה בת 60 חל המפנה המשמעותי בחייה. אנשים החלו להגיב לעבודות שלה, להכיל אותן בפתיחות ולקבל את מצבה כלגיטימי. היא הציגה את עבודותיה ביפן, באירופה, ובארה"ב.
ב־1993 ייצגה את יפן בביאנלה בוונציה, הפעם באופן רשמי, שם הפיקה חדר מראות מלא בפסלי הדלעת שלה וחילקה אותם למבקרים.
הציורים של קוסמה מאז 2009 סטו למחוזות של עיצוב פופ טהור עם שימוש חזק בצבעי יסוד ובשנים האחרונות היא גם מעצבת את הבגדים שלה, תוך שימוש בדוגמאות מציוריה על בד בהזמנה אישית.
משנת 2013 ועד היום נפתחות תערוכות רטרוספקטיביות נודדות שלה ברחבי העולם והן זוכות להצלחה מסחררת.
בנובמבר 2021, נפתחה תערוכתה 'רטרוספקטיבה' במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה כוללת כ־200 יצירות, מיצב עם 900 כדורי מראות וארבעה מ"חדרי האינסוף" של קוסמה. את התערוכה אוצרות סטפני רוזנטל, סוזן לנדאו.
המידע בכתבה תורגם מהספר: "infinity net: the autobiography of yayoi kusama”
by Yayoi Kusama, Ralph McCarthy (Translator)
ומויקיפדיה, יאיוי קוסמה.
לדברי מנהלת בית הספר ענת ג'קסון, הפרוייקט הייחודי והיצירות מבטאות שיתוף פעולה בין אדם לבינה מלאכותית שצמחו מתוך החזון, הערכים המובילים והחיים בבית הספר.
88.9% מכלי הרכב הפרטיים היו בבעלות פרטית (88.7% בשנת 2023), ו-6.5% היו בבעלות חברות ליסינג
נפגשנו לראיון מיוחד ליום העצמאות עם מושיק גולדשטיין, המשנה לראש העיר ויו"ר 'יעד' – החברה הכלכלית של גבעתיים
בימים טעונים אלה, בין יום הזיכרון
ליום העצמאות, אנו מביאים לכם
גיליון מיוחד המשקף את הכאב
מחד ואת התקווה שלנו כקהילה
מאידך.
לאחרונה הורה בית המשפט לגננת לפנות את חצר הבניין ולשלם הוצאות משפט לדיירים שתבעו אותה
ב 15 במאי יפתחו את שעריהם ללא עלות 22 מוזאונים ברמת גן ובתל אביב כמו גם עשרות ברחבי הארץ
״כשאני נשאל למה רצחתי גם ילדים, אני יכול רק להשיב ב-'אני לא כזה פחדן שאשאיר לילדים שלי עבודה שאני יכול לעשות בעצמי'.״ (מתוך הקלטות הנאצים)
עמדת פרחים ללא תשלום למשפחות שכולות בקניון עזריאלי גבעתיים
העיר גבעתיים נערכת לעצרות, טקסים ואירועים חגיגיים עבור תושבי ותושבות העיר. רן קוניק: "השנה יותר מתמיד אנו חווים את המשמעות העמוקה של הזיכרון – וגם של העצמאות"
א|ע|ולם המשפט התביעה נגד בנק דיסקונט מסתבכת, עשרות לקוחות מצטרפים לתביעת הענק טענות חמורות לניהול לקוי של חשבונות נאמנות. 70 תובעים נוספים נגד דיסקונט בטענה שאיפשר היעלמותם לכאורה של מאות מיליוני ש"ח מכספי המשקיעים בקבוצת
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה נערכת העיר גבעתיים לעצרות וטקסים
מה קורה במקרים בהם ישנו מיעוט שמרגיש שהוא קופח?
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
