שלוש שנים חלפו מאז אירועי שבעה באוקטובר, והעיר גבעתיים תציין את יום השנה בשורת אירועים במהלך חודש אוקטובר. האירועים, ביוזמת עיריית גבעתיים, עמותת קהילתיים ואגף האירועים, יוקדשו לזכר הנרצחים והנופלים ולסיפורי האובדן, הגבורה, החוסן והתקווה.

החל מיום שני, 5 באוקטובר, יוצבו עמדות זיכרון והנצחה במרכזים הקהילתיים ברחבי העיר, בתיאטרון גבעתיים ובבית יד לבנים. בעמדות יוכלו תושבות ותושבי העיר לעצור ולהתייחד עם זכר הנרצחים. במקום יוצבו גם כלניות מחימר שהוכנו בסדנה קהילתית בבית שניידרמן, במסגרת המיזם הארצי "כלניות לפני הגשם".

במרכז אירועי הזיכרון יעמוד הטקס העירוני, שיתקיים במעמד ראש העירייה רן קוניק ובהשתתפות משפחות שכולות, כוחות הביטחון וההצלה, תנועות הנוער, עובדות ועובדי העירייה והציבור. ההתכנסות תחל בשעה 18:00 והטקס בשעה 19:00.

ביום רביעי, 14 באוקטובר, יתקיים בסטודיו 24 המפגש "מתים עליהם, LIVE" מבית כאן הסכתים. תומר שורץ, ליאת שדה סעדון ואדוה אברמוביץ, שאיבדו במלחמה את ילדיהם נועם, עומרי ואיתי, יקיימו שיחה על ההתמודדות עם השכול, היחסים עם החברה והחיים לצד האובדן.

ביום שלישי, 20 באוקטובר, יוקרן בתיאטרון גבעתיים הסרט התיעודי "חדר בטוח", בבימויה של היילי גפן. לאחר ההקרנה תתקיים שיחה עם לירון מור, אחת מגיבורות הסרט. הסרט מספר את סיפורו של בית משפחת פנדל במושב שובה, שהפך ב־7 באוקטובר למקום מפלט עבור פצועים, ילדים ומשפחות שנמלטו מאזור עוטף עזה. ההקרנה והשיחה יתקיימו במסגרת דוקו-קלאב גבעתיים.

אור־לי ניב, מ"מ וסגנית ראש עיריית גבעתיים: "שלוש שנים עברו מאז היום הארור ההוא והכאב נוכח במלוא עוצמתו, הוא לא נשאר מאחור. כאבן של כל כך הרבה משפחות שכולות שהצטרפו בעל כורחן למעגל השכול, כאבם של הפצועים והפצועות, ובוודאי הכאב האישי שלי ושל משפחתי על נפילתו של בני עומרי בקרב על בא"ח זיקים. האירועים שנקיים השנה מעניקים מקום לזיכרון, לכאב ולשיח פתוח על החיים לצד השכול. אני מזמינה את תושבות ותושבי העיר להגיע, להשתתף ולהיות יחד – עם המשפחות, עם הקהילה ועם כל מי שנושא את השבעה באוקטובר בתוכו גם היום".

רן קוניק, ראש עיריית גבעתיים: "שלוש שנים חלפו מאז אותו יום נורא, אך השבעה באוקטובר ממשיך להיות נוכח בחיינו ובחייהן של משפחות רבות. לצד הכאב והאובדן, נחשפו ביום ההוא ובימים אחריו גילויים יוצאי דופן של אומץ, ערבות הדדית וחוסן אנושי. האירועים העירוניים נועדו לאפשר לכולנו לעצור, לזכור ולשמוע את סיפוריהם של מי שחייהם השתנו לעד. אני מבקש להזמין את התושבים והתושבות לקחת חלק ולהתייחד עם זכרם וזכרן."