סיפור של נחישות והגשמה

יצחק דב ויסבורד (1956-1892) איש העלייה השנייה, עסק בפעילות ציונית עם קבוצת אחוה ולפני מאה שנה היה שותף להקמתה של שכונת בורוכוב בגבעתיים

ד"ר נגה רוזנפרב

מאה שנה חלפו מאז שהוקמה שכונת בורוכוב שהייתה לשכונה הראשונה בגבעתיים ונכנסה אל דפי ההיסטוריה. הכתבה הזו מיועדת לעשות תיקון היסטורי עבור סבא שלי שהיה בין בוניה, כך לפחות מעידים המסמכים והמכתבים שברשותי, אך מעולם לא זכה להיכלל ברשימה מכובדת זו. האם זה בגלל צניעותו או בשל היותו אינדיבידואליסט? או שאולי ברח מעסקנות שהייתה דרושה אז כמו היום ולא ידע לשווק את עצמו? את התשובה האמיתית לא נדע לעולם… אבל כמה זה מרגש שאני ומשפחתי מתגוררים בעיר שסבי היה ממייסדיה.

יצחק דב נולד ב-1892 בעיר ראדום בפולין. בנם הבכור של חנה (גרין) ואליעזר ויסבורד. לבני הזוג נולדו עוד שלושה ילדים: מרים (1896) דוד (1900) ויעקב (1903). לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות בגימנסיה בראדום החל להתעניין בארץ ישראל.

בסתיו 1911 כשביקרו יוסף שפרינצק ואליעזר שוחט בראדום, שהייתה מוקד של פעילות ציונית עוד מסוף המאה ה-19, נרתעו תושבי העיר מלקבל על עצמם את האחריות לכינוס אספה ציונית מפחד השלטונות. אז קם יצחק שהיה רק בן 19 והציע לכנס את האספה בעליית הגג שבביתו, ברחוב ולובה 21. הוא אף דאג להעמיד בחוץ שומרים.

חבורת "צעירי ציון" שבראשה עמדו ויסבורד, זייפמן ופוגלמן, פעלה בראדום כענף חשאי של האגודה הציונית לא רק בקרב הנוער בעיר, אלא פרשה את רשתה גם מחוצה לה. הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל שמקום מושבה היה אז בקלן, חיפשה דרכים להחדיר חומר תעמולה לרחבי רוסיה, ששם הייתה אסורה. ויסבורד פנה לבית הדפוס הציוני של מרדכי גרוספלד באילז'יה והציע לו להדפיס את העיתונים ברוסית, ידיש ועברית, להפצה ברוסיה ופולין. עשרות אלפי עלוני הקרן הקיימת הודפסו בבית הדפוס, הועברו לראדום בלילות על ידי ויסבורד כשהוא מכורבל בפרוות איכרים, ועימו שקים מלאי עלונים מוברחים. בראדום נארזו העלונים בארגזים של מוצרי עורות ונעליים ונשלחו לרחבי רוסיה.

"יצחק התאהב בארץ שכל רגביה רוויים היסטוריה, שנופיה בתוליים ושאוכלוסייתה מורכבת מערבים בני המקום, מיהודים שחיים בארץ מדורי דורות ומיהודים כמוהו שהלהט הציוני דחף אותם לחזור לארץ האבות ולהפריח את אדמתה"

מגורדון ועד טרומפלדור

יצחק ויסבורד היה מאוהב כל כולו בארץ ישראל ונחוש בדעתו לעלות אליה ולהקים בה את ביתו וכך עזב את משפחתו ובגיל 20 התייצב בראש הקבוצה החלוצית הראשונה שעלתה ארצה מראדום ב-1912.

כך מספר אריה ריכטמן בספר ארגון עולי ראדום בישראל על ימיו הראשונים של יצחק בארץ ישראל: "כשירד מהאניה ביפו פגש בשפרינצק שהלווה לו שני בישליק (ארבע אגורות) ונסע בדיליז'נס לרחובות, ומצא את זלקר ובחדרו לן שעה שהוא יצא לשמירת לילה. את היום הראשון עבד אצל הפרדסן מילר הידוע. מחמת השביתה עבר לעבודה בבאר יעקב ועם גמר השביתה חזר לרחובות ועבד אצל משפחת זקס מילר".

יצחק התאהב בארץ שכל רגביה רוויים היסטוריה, שנופיה בתוליים ושאוכלוסייתה מורכבת מערבים בני המקום, מיהודים שחיים בארץ מדורי דורות ומיהודים כמוהו שהלהט הציוני דחף אותם לחזור לארץ האבות ולהפריח את אדמתה.

יחד עם חברי הקבוצה מראדום, משה זייפמן, דב זלקר, נייהויז (בן יהודה) ושטרקר השתלב בין חלוצי העלייה השנייה, פנה לעבודות חקלאות ושמירה ויחד עם חבריו הניח את התשתית ההתיישבותית והארגונית ליישוב היהודי בארץ ישראל.

הוא ראה בעבודת האדמה ערך עליון ודגל בהחייאת השפה העברית. הוא אימץ את ערכי 'כיבוש השמירה ו'כיבוש העבודה', ברוח משנתו של א"ד גורדון.

"ויסבורד שהיה מהיר תגובה נסתבך בהתנגשות עם שודדים ערבים ליד הבאר במרחביה, והוא יצא ממנה כשידו על העליונה (…) הצטיין באומץ לבו והיה אחד השומרים המעולים בעמק יזרעאל. באותה תקופה הכיר יצחק את יוסף טרומפלדור, גיבור תל חי שהטביע בו חותם בל יימחה, ולימים קרא לבנו הבכור יוסף הגלילי על שמו."

בינתיים, דאגו בני המשפחה שנשארו בפולין לבנם וכן היה עליהן לשלם קנסות כבדים של כמה מאות רובל בשל אי התייצבותו לשירות בצבא פולין. יצחק הוזעק לחזור במברק דחוף, אך גם לאחר שובו לפולין לסידור העניינים הללו לא שקט ולא הרפה מן הפעילות הציונית.

"הוא הגיע לארץ ישראל והצטרף כפעיל עיקרי של קבוצת 'אחוה' לבוני שכונת בורוכוב, שכונת הפועלים הראשונה בארץ ישראל, שהוקמה ממזרח לתל אביב"

הגשמת החלום הציוני חלק א'

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, יצחק נשא לאישה את צביה לבית מדליון, עבד כצלם בראדום אך לבו יצא אל המולדת ולכן נטל את מצלמתו ושוב יצא לדרך. הוא הגיע לארץ ישראל והצטרף כפעיל עיקרי של קבוצת 'אחוה' לבוני שכונת בורוכוב, שכונת הפועלים הראשונה בארץ ישראל, שהוקמה ממזרח לתל אביב.

מייסדי השכונה נתקלו בבעיות רבות. הם חיפשו מקורות מימון, הם נדרשו להכשיר ולמדוד את הקרקע לפני ההתיישבות, לדאוג לאספקת מים, לבנות כבישים, בתים ועוד.

במכתב לאֶחיו דוד ויעקב (שהיגרו לארה"ב לאחר שחלו במלריה) סיפר יצחק כי הוא ודויד (גרין) בן גוריון, שותפו לאוהל, תרמו כל חודש לקופת הקרן הקיימת, שהייתה סמל לקשר שבין יהודי התפוצות ליישוב בארץ ולגאולת הקרקעות בארץ האבות. באותה תקופה הציבו להם המוסדות הציוניים מטרה לגאול את אדמות הארץ בכסף, דונם אחר דונם. כך קיוו לייהד את הארץ כולה. יצחק הצטרף למאמץ הלאומי וקנה כ-15 דונם מאדמות עיר שלום (לימים איזור גלילות, רמת השרון). כשסיפר זאת לחבריו, לעגו לו. "ערמה של חול קנית", טענו.

משהסתיימה בניית שכונת בורוכוב, כיון שסלד מעסקנות פרש לדרך עצמאית. מזגו הסוער, עקשנותו ואפיו האינדיבידואליסטי גרמו לו לחזור לראדום בהחלטה לצבור כסף כדי לרכוש לעצמו משק בארץ ולעבדו בכוחות עצמו. הוא לימד את האיכרים הפולנים בידלינסק (עיירה במחוז ראדום) תיאוריה חקלאית ובעצמו רכש ניסיון מעשי אצלם.

"כל ישותו הייתה של איכר מעורה באדמת המולדת ומוכן כל רגע להגן עליה", מתאר אותו ריכטמן בספרו, "טיפוס אידיאלי של אדם ויהודי שלם, חופשי מכל תסביכי גלות ושונא עסקנות בטלנית שאין בה יצירה והגשמה אישית".

הוא ניסה לדבר על לב אשתו שתצטרף אליו לחיות בארץ ישראל, אך היא מיאנה לוותר על החיים הטובים והנוחים בפולין. בינתיים נולד יוסף, ובעודה מטופלת בתינוק בוודאי לא רצתה להיטלטל בדרכים ולהתיישב בארץ מזרחית חמה וקשה.

הגשמת החלום הציוני חלק ב'

יצחק דחק את חלומו לקרן זווית והמשיך בשגרת חייו בפולין. עברו שנים אחדות והגיע לראדום שליח מארץ ישראל. השליח הציע ליצחק לקנות קרקע באדמות עמק יזרעאל. קם יצחק במפגש שארגן השליח ליהודי הקהילה ואמר: "אני כבר קניתי אדמות בעיר שלום". אמר לו השליח: "בעיר שלום זה סתם חול שלא יניב שום פרי", ושכנע אותו שבעמק יזרעאל האדמה פורייה ובעלת ערך רב יותר. יצחק השתכנע והחליף את המגרש בעיר שלום תמורת שני מגרשים בעפולה.

"סוף-סוף הצלחתי להיפטר מאדמת החול בעיר שלום," כתב יצחק לאחיו דוד ויעקב, שהיגרו לארצות הברית, "וקניתי אדמה חקלאית פורייה בעפולה, ליד האופרה שיבנו פה".

משהיה לבעל אדמות בעמק, לא יכול היה להמשיך לשבת בפולין שבה אף החלו לנשב באותה עת רוחות אנטישמיות ויצחק הצליח לשכנע את אשתו לעלות לארץ ישראל.

ב-1934, הגיעו יצחק וצביה ויסבורד עם בניהם יוסף ואליעזר לעפולה, להגשים את החלום הציוני של יצחק. ראשית בנו צריף עץ ברחוב קרן היסוד והקימו משק עזר שבו גידלו בצל ירוק. אחר כך בנו את בית הקבע בקצה העיר. יצחק הצטרף לארגון 'השומר' והגן על יישובי העמק רכוב על סוסו כשומר נאמן.

בביתו ברחוב קרן היסוד 22 בעפולה, המוקף שדות חיטה הגשים יצחק את חזונו הפרטי: הוא הקים לו בוסתן ארצישראלי שהכיל את שבעת המינים וגם עצי אגס, תפוח, אשכוליות, תפוזים ולימונים. אפילו כוורות של דבורים היו שם וגם לול תרנגולות לביצים, תרנגולי הודו וברבורים. ממש חצר זבת חלב ודבש.

12/26/2022

הידעתם שניתן לשחות ולראות טוב? כנראה שיש לנו פתרון עבורכם!

האם אתם או ילדיכם לומדים שחייה או שוחים להנאתכם בים או בבריכה?

02/25/2023

בא לשכונה בר אנטריקוט חדש

בא לשכונה בר אנטריקוט חדש, ביפרנה - ביף אנד ברד Beefrena - Beef & Bread, בחרנו שני כריכים וחיכינו לאוכל. רעבים… שורה תחתונה: אל תישארו רעבים, בואו להתפנק!

08/20/2022

למה הג'וקים באים דווקא אלינו, ואיך לטפל ב'מכה' הזו? דודו מקובר מסביר

שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב print שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter עונת הקיץ מביאה עמה את הג'וקים- המקקים. בישראל ישנם מספר סוגי מקקים, אולם 3 הסוגים הנפוצים ביותר הם אלה החומים […]

08/17/2021