fbpx
זרקאור
"מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט"
הסופרת עדנה בוכמן המכונה 'דוקומנטרית של החיים'
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

"בבית ילדותי, ב'קינדרשטובה' שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו 'ילדת שמנת', שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר..."

עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים ששמעה בפגישות המשפחתיות או של עובדות המפעל של אביה שחלקו איתה את חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.

היא נולדה בשנת 1945, שש שנים אחרי שהוריה טרודה לבית אדלשטיין ופריץ בלוך עלו לארץ והתבססו – “זה יקים! הכל מתוכנן” – אומרת עדנה בוכמן תוך שהיא חובקת באהבה את ספר סיפוריה הרביעי, ‘זמן געגוע’ ובו 66 סיפורים קצרים ואנקדוטות, כולם מחיי היום-יום: חיי משפחה, פרידות, בגידות, קנאה ואהבות חדשות. העלילות מגוונות, מפולפלות, מתובלות בהומור ואנושיות מאוד. בוריס נגן הכינור שכעת מקבץ נדבות, כרמלה שהחליפה את בעלה במאהב נוחר, אלמן המבקר את חלקת הקבר שלו בבית העלמין עם בת זוגו החדשה, גבר בגיל המעבר שהחליט לשנות את אורח חייו, עזב את ביתו ומשפחתו, קנה ג’ינס קרועים והנציח קעקוע בכתפו ועוד.

הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט

כל מי שהתגורר ברמת גן, גבעתיים, תל אביב והסביבה, בשנות ה-40′ ועד אמצע שנות ה-80′ – הכיר היטב את מפעל הסריגים היוקרתי ‘אלד’, שאמנם רוב תוצרתו הופנתה ליצוא אבל סריגיו האופנתיים נמכרו גם בחנויות היוקרה דאז, שהיו בארץ.

מפעל ‘אלד’, קיצור של אלפרד אדלשטיין, אבי המשפחה שהקים את בית החרושת הענקי שלו לסריגים ב-1898 בבוהמיה שבצ’כיה, מיד לאחר ה’אנשלוס’ הועלה לארץ ב-1938  והוקם מחדש בבית שכור בפרדס כץ תוך שהוא מתמקד ביצור סריגים איכותיים לייצוא, וכל המשפחה מגוייסת לעבודה. הזמנות זרמו ממצרים, לבנון, סוריה, עיראק וטורקיה, וכן הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט.

האב שימש מנהל כללי, האם ניהלה את היצור וכל אחת מארבע בנות משפחת אדלשטיין ניהלה תחום אחר במפעל שעשה חיל, התבסס, ושמו יצא למרחוק.

“עוד הספקתי ללכת לגן ילדים בפרדס כץ ורק אז עברנו לרמת גן, למעלה רחוב שרת, שם הורי קנו מגרש ובנו את ביתנו, מול מה שהיה פעם ‘פנסיון פרנק’, אליו הגיעו יחידים ומשפחות של יהודים גרמנים בחליפות עם עניבות פרפר, נעליים מצוחצחות וכובעי לבד לראשיהם. ירדו מן האוניה אל המזח, באוויר הלוהט והמאובק של פלשתינה-ארץ ישראל.

לימים זה מה שעמד בבסיס הזיכרון שלי לכתיבת הספר ‘פנסיון שטרן'”.

המפעל, כאמור, הצליח מאד ובהמשך עבר למבנה גדול מאד בקרית אריה, כשהמשפחה מחזיקה בשורת חנויות יוקרה בהן בניו יורק, בציריך ועוד, ו’אלד’ של ימי טרום-המדינה אף הציג את דגמיו באלכסנדריה, במסגרת יריד אופנה בינלאומי.

לאחר קום המדינה הפך המפעל גם לספק של צה”ל, כשבין היתר סיפק במבצע קדש אלפי כובעי גרב לחיילים בחזית. בהמשך התרחבה פעילות החברה לפריטי לבוש נוספים והמפעל עבד עם טובי המעצבים דאז, ושיתף פעולה עם ‘משכית’. ב-1985 חדלה החברה להתקיים, אבל בתוך כל השנים הסוערות והמרתקות האלה גדלו עדנה, ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים.

"יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר. טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני"

עושר אינטלקטואלי אדיר

“אחרי בית הספר היסודי נשלחתי לפנימייה במונטרה, החלק הצרפתי של שוייץ. בבית שלי דיברו גרמנית ואני שלטתי באנגלית משיעורים פרטיים שקבלתי. היו שם בנות מכל העולם, שלא גילו שום ענין בנעשה בעולם, בעוד אני קבלתי כל הזמן חבילות עיתונים מהארץ, וזה הרשים את המנהלת” – היא נזכרת – “בבית ילדותי, ב’קינדרשטובה’ שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו ‘ילדת שמנת’, שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר – אנורקסיה פנימית. מעולם לא היה חיבוק. שום גילוי אהבה וכמובן שום מחמאות, רק הערות כגון: ‘את שמנה’, ‘מי ירצה בך’. חינוך יקי מאד טיפוסי ונוקשה שבו אסורים גילויי חיבה או פינוק. הייתי ילדה מפוחדת, מופנמת ומאד חסרת בטחון. רק בהמשך, בפנימייה בשוייץ, בעזרת אותה מנהלת שהעריכה את כישורי – התחלתי לבנות את הבטחון שלי. מצד אבא דווקא היו יותר גילויי חיבה, קצת חום פה ושם, אבל מאמא: כלום! אשה קשה. שנים אחר כך, כשהפכתי לאמא, הרעפתי על שני הבנים שלי אובר-אהבה. אני גם סבתא מפנקת אבל לא כזאת שעושה בייבי-סיטר”.

בתום הלמודים בפנימייה השוייצרית היא המשיכה להשתלמות במפעל טקסטיל בבירמינגהם אנגליה וכשחזרה לארץ התגייסה לצבא ושירתה כפקידה ביחידת המילואים של חיל ההנדסה. שם גם הכירה את בעלה אלי בוכמן לו נישאה בגיל 21 כשהוא בן 22.

תוצרת ‘כחול לבן’

לאחר נישואיה החלה לעבוד במפעל המשפחתי וכיון שבאותם ימים כל המשלחות שיצאו מהארץ התבקשו להתלבש בתוצרת ‘כחול לבן’ ונשלחו היישר ל’אלד’, התבקשה עדנה לעזור, לייעץ ובעצם להלביש אותם כראוי. מה שקרוי היום ‘סטיילינג’, ושלעדנה היה מובן וטבעי. “יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר”- מספרת עדנה – “טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני. החלו לפנות גם משגרירויות זרות שהיו בארץ, וכולם הגיעו לחדר תצוגה שהיה לי במקום”.

בעלה של עדנה שולב גם הוא בעבודה במפעל, עד שעזב ופתח מפעל לתכשיטים. בינתיים נולדו כבר שני הבנים, ארי ורן, שמאוחר יותר הפכו אותה לסבתא לחמישה נכדים. “כשבעלי החליט לפנות לדרך עצמאית, למדתי גמולוגיה (תורת אבני החן) והשתלבתי במפעל המצליח גם לאחר הגירושים עד לפרישתי בגיל 60” –  מספרת עדנה.

"על ספרה האחרון שיצא לא מכבר 'זמן געגוע' היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו 'מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת'"

הסכר נפרץ

עם הפרישה באה התפנית בחייה כשנרשמה לסדנת כתיבה. מאותו רגע כמו נפרץ סכר והכל יצא ממנה. ספורים קצרים, שעם הזמן הולחנו בחלקם ואף הומחזו והועלו על במה.  “חמש עשרה השנים האחרונות בחיי הן שנים של נסיקה אדירה ברמות שלא ייאמנו ועם המון העזה. זה עושה לי להרגיש נפלא”- אומרת עדנה בחיוך של מנצחת.

על ספרה האחרון שיצא לא מכבר ‘זמן געגוע’ היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו ‘מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת’.

ספרה הראשון ‘נדדה האהבה’ (2005) תורגם לגרמנית ומישהו טרח לשלוח אותו לאנגלה מרקל ששלחה מכתב תודה. כשהוא הגיע לידי השחקנית אסתי זקהיים היא העלתה אותו כערב יחיד, בקפה-תיאטרון של הקאמרי. במרץ ב-2009 יצא ספרה השני ‘האם יש משהו בינינו’ שעובד בידי גלית פלורנץ למופע מוזיקלי בתיאטרון ‘תמונע’, ב-2014 יצאה ספרה ‘פנסיון שטרן’ המבוסס על זיכרונותיה מהייקים, שהמשיכו לנהל את חייהם ברמת גן כאילו עדיין חיו בסביבה גרמנית, והוא הועלה כהצגה בתיאטרון ‘ענבל’ במרחב סוזאן דלל וכעת בסוף שנת הקורונה, 2020, יצא כאמור ‘זמן געגוע’ שזכה לביקורות מחמיאות ואסתי זקהיים כבר מלקטת ממנו קטעים להמחזה. “היום, כשאני כותבת, אני כבר יודעת שזה יעלה על במה” – אומרת עדנה – “אבל זה לא משפיע על הכתיבה. וכבר יש לי בקלסר, קטעים רבים של הספר הבא. למדתי עם הזמן גם לדעת מראש מה מתאים לבמה”. 

כתבות השער

כתבות השער של המגזינים ‘גבעתיים פלוס’ ו’רמת גן פלוס’. סיפורים מעניינים ומרגשים עם תושבי האזור

תוכלו להתעדכן בסיפורים אישיים שכיף לקרוא, המשפיעים והמשפיעות לטובה, מדריכי אופנה ואוכל, גמלאים ושורדי השואה, רכילות וצרכנות, בנקאות ומסחר, יחסים ומשפחה, אקטואליה מקומית וספורט ועוד.

05/05/2017

את בני אני מחפש – מגזין 24

את בני אני מחפש סיפורו של השריונר אדיר שטרן שעקבותיו אבדו במהלך קרב התופת על תל שאמס, בחזית הצפונית של מלחמת יום הכיפורים ד”ר נגה רוזנפרב מריאן מילר היתה בהריון כשקראה את הכתבה המרגשת. היא […]
11/25/2021

איך תהיו אחראים לעצמכם, לבריאותכם ולשלמותכם

איך תהיו אחראים לעצמכם, לבריאותכם ולשלמותכם היבטים פרקטיים בהגנה עצמית לנשים, וגם לגברים רמי ששון שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter בזמנים אלו, הסטטיסטיקה והתקשורת מביאים לידיעתנו, כי […]
11/24/2021

חגיגה מתוקה לחנוכה

חג החנוכה כבר מעבר לפינה והשנה בחרנו עבורכם את כל הקולקצייה – סופגניות יצירתיות ודונטאס שמנמנות, עוגת בריושים עשירה וטארט סנט הונורה עם סופגניות קטנטנות, קרואסונים מלאי כל טוב ושוקולדים עשירים… בקיצור, תהיו מוכנים כי החג הכי משמין בשנה הגיע! חג טעים ושמח!
04/08/2016

הצייר הרץ למרחקים ארוכים – מגזין 10

הצייר הרץ למרחקים ארוכים שמעון אבני, בן 84 ניצול שואה וילד של ‘עליית הנוער’. צייר מוערך ובעל שם, רץ מרתון ואלוף הארץ לקבוצת הגיל שלו. והוא תושב גבעתיים ואוהב כל רגע בה. מאת: נעמי לבנון-קשת […]

הגליונות האחרונים

04/24/2022

גבעתיים פלוס מגזין 93

השבוע נציין את יום הזיכרון לחללי צה"ל ואת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל. השבוע, נרכין ראש ונתעצב ולאחר מכן נחגוג יום הולדת למדינה שלנו. אחרי שנתיים בהם לא יכולנו לקחת חלק בטקסים המנציחים את הנופלים ולא יצאנו ליהנות בבימות העיר, נוכל סוף סוף לעשות זאת. יצאנו לחירות בכל המובנים. ביום העצמאות נניף בגאווה את דגלי המדינה על מרפסות הבתים, ככבוד והוקרה שאנו מעניקים לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, לשורדים היקרים שזכו לנקום את מות יקיריהם, למשפחות השכולות ולחללי צה״ל אשר מסרו נפשם למען הגנה על המדינה היחידה שיש לנו. קריאה מהנה, ד"ר נגה רוזנפרב
04/09/2022

רמת גן פלוס 92

מגזין רמת גן פלוס 92 גרסת הדפדוף האינטראקטיבית הקליקו על המודעות שבמגזין למידע רלבנטי נוסף ספריית המגזינים עשו מנוי למגזין ‘גבעתיים פלוס’, בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום! עשו מנוי […]

עושים מנוי למגזין !
הצטרפו עכשיו חינם

הרשמו למגזינים שלנו ותהיו מעודכנים לפני כולם

הכתבות האהובות

 


05/13/2022

“אני לא נושם עד סוף 2023”

אוהד חיטמן (45) הוא מוזיקאי, מעבד, פיזמונאי, מחזאי וגם זמר ● ראש תכנית מחזות-זמר בבית הספר למוזיקה ‘רימון’
05/12/2022

התאהבות בשפה כוללת קורטוב של קסם בלתי מוסבר”

חמוטל ילין נולדה להורים ישראלים דוברי עברית, וכצעירותה למדה לבד את השפות אנגלית והולנדית על בוריין. בשילוב גישה מדויקת לשפה העברית, ואהבה עזה לעולם הספר, לא פלא שהיא אחת המתרגמות העסוקות ביותר היום בישראל
05/11/2022

מה הקשר בין ד”ר יואב לוריה לבלש ארתור קונן דויל?

הטבה מה הקשר בין ד”ר יואב לוריה לבלש ארתור קונן דויל? טיפים וטיפות מים הרפואה הגדול ד”ר נגה רוזנפרב צילום: איציק רובין שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב print שיתוף ב facebook […]
05/11/2022

מדהים. מנצח. אמיץ.

מיכאל בן דוד (25) ניצח בגמר העונה הרביעית של אקס פקטור ישראל והוא ייצג אותנו באירוויזיון באיטליה עם השיר ‘I.M‘ ● הוא בוגר מחזור נ”ח (2020) בבית הספר ‘בית צבי’ לאמנויות הבמה ומתגורר עם בן-זוגו רם רועי ברמת גן ● כוכב נולד
05/10/2022

“אני מאמין שהצמחים הם ביטוי לכוח החיים ולאהבה של האדמה”

“הדרך שלי להשפיע היא על ידי חינוך, לקרב את ילדי העיר לטבע הסובב אותם ולטבע שלהם, לעורר בהם מודעות וערכים של אהבה ושמירה על הסביבה על ידי הנאה, יצירה ומעורבות בטבע”
05/04/2022

גבעתיים חוגגת מאה סיפור של נחישות והגשמה

מאה שנה חלפו מאז שהוקמה שכונת בורוכוב שהייתה לשכונה הראשונה בגבעתיים ונכנסה אל דפי ההיסטוריה. יצחק דב ויסבורד איש העלייה השנייה, עסק בפעילות ציונית עם קבוצת אחוה והיה שותף להקמתה של שכונת בורוכוב בגבעתיים
05/03/2022

היה היה פנס בודד

  היה היה פנס בודד סיפורו של רן אלדמע על הקמת שכונת בורוכוב וילדותו ראיין: יעקב גרוס לסרטו “בורוכוב – השכונה מעבר לוואדי” (2008) רן אלדמע יקיר העיר ומפעילי החינוך והתרבות הבולטים בגבעתיים  בנו של […]
05/02/2022

שיינה-יפה סיפור קצר

הטבה שיינה-יפה סיפור קצר   נעמי לבנון-קשת שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב print שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter גם שיינה-יפה הייתה יושבת בשעה הזו במרפסת שלה. לבדה. ליד כוס התה […]
05/01/2022

מה קורה כשחושבים קצת מחוץ לקופסא

עו”ד דניאל פולנסקי שקל מתגוררת בגבעתיים, ● ב-1991 הוריה העמיסו את רכושם על הלאדה המשפחתית ויצאו למסע מקייב עד ישראל ● עכשיו היא טסה עם משלחת של ה’ג’וינט’ לעזור לפליטים אוקראינים
04/24/2022

“הקומה השנייה” חייה ויצירתה של הסופרת עמליה כהנא-כרמון

‘הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך – צורך חי שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב’ כך אמרה לי בניסיון להסביר את הדחף לכתיבה
04/22/2022

אירוע של פעם ב-100 שנה

עיריית גבעתיים פתחה את חגיגות ה-100 באירוע חגיגי בתיאטרון גבעתיים, אליו הגיעו ראשי עיר לשעבר, יקירי העיר, מקבלי אות כבוד עירוניים, סגני ראש עיר, חברי מועצה ותושבים. האירוע הועבר בשידור ישיר ברשתות החברתיות העירוניות.
04/22/2022

רגע של חירות והתחדשות

רגע של חירות והתחדשות לכבוד חג הפסח פנינו למפורסמים מתחומים שונים וביקשנו שיספרו על תחושת ההתחדשות האביבית שלהם בשנה החולפת נעמי לבנון-קשת כילדים, למדנו שחג הפסח הוא גם חג החירות וחג האביב, מה שאומר שינוי, […]
03/29/2022

גם בעסקי הביוטי אפשר לעשות אקזיט

כיצד הפכה חברת הקוסמטיקה והאיפור איל מקיאג’ של אורן ושירן הולצמן מגבעתיים ליוניקורן, כלומר למותג האונליין הגדול ביותר בארה”ב בתחום הביוטי בשווי העולה על מיליארד דולר
03/28/2022

כובשת את העולם! המסע של נועה שפיר מבוגרת 8200 ליזמת סייבר

כובשת את העולם המסע של נועה שפיר מבוגרת 8200 ליזמת סייבר ד”ר נגה רוזנפרב שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter נועה נולדה בראשון-לציון והספיקה להתגורר גם ברחובות, מיתר, רמת […]
03/22/2022

‘בת המקום’ שהתאהבה בגבעתיים – לאה איני

לאה איני היא סופרת מרכזית בספרות הישראלית שזכתה לאחרונה בפרס עגנון לשנת תש”פ. גרה בגבעתיים משנת 2014: “היא תמיד הייתה משאת נפשי. אני מאוד אוהבת את העיר הזו שהיא קטנה, קרובה ומתוקה, יש לי הרבה ידידות ושכנים נפלאים”
03/22/2022

“התעוררתי כאן, במקום הזה”

מעט לפני תחילת הסגר השני עקב מחלת הקורונה נסע הסופר שחר גבאי לטיול בטנזניה, באפריקה. תחילה הוא תכנן טיול קצר של כחודש, אולם מהר מאד החליט שהוא יישאר באפריקה, ולאחר שהסתיים חודש הטיול עבר לזנזיבר, שם מצא את ביתו מאז.
03/21/2022

יש לנו עיר נהדרת, לא תמיד אנו זוכרים זאת, בשביל זה אני פה, להזכיר זאת יום אחרי יום

ראיון עם רן קוניק ראש העיר גבעתיים
03/17/2022

גיליתי את סוד החיים באמצע החיים”

“גיליתי את סוד החיים באמצע החיים” הכירו את המדריכה לחיים החדשים שלכם מיכל נגלר, אשר תוביל אתכם לחיי חופש ושמחה, הצלחה והגשמה מאת: מיכל נגלר שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף […]


7

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן