עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים ששמעה בפגישות המשפחתיות או של עובדות המפעל של אביה שחלקו איתה את חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.

היא נולדה בשנת 1945, שש שנים אחרי שהוריה טרודה לבית אדלשטיין ופריץ בלוך עלו לארץ והתבססו – “זה יקים! הכל מתוכנן” – אומרת עדנה בוכמן תוך שהיא חובקת באהבה את ספר סיפוריה הרביעי, ‘זמן געגוע’ ובו 66 סיפורים קצרים ואנקדוטות, כולם מחיי היום-יום: חיי משפחה, פרידות, בגידות, קנאה ואהבות חדשות. העלילות מגוונות, מפולפלות, מתובלות בהומור ואנושיות מאוד. בוריס נגן הכינור שכעת מקבץ נדבות, כרמלה שהחליפה את בעלה במאהב נוחר, אלמן המבקר את חלקת הקבר שלו בבית העלמין עם בת זוגו החדשה, גבר בגיל המעבר שהחליט לשנות את אורח חייו, עזב את ביתו ומשפחתו, קנה ג’ינס קרועים והנציח קעקוע בכתפו ועוד.

הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט

כל מי שהתגורר ברמת גן, גבעתיים, תל אביב והסביבה, בשנות ה-40′ ועד אמצע שנות ה-80′ – הכיר היטב את מפעל הסריגים היוקרתי ‘אלד’, שאמנם רוב תוצרתו הופנתה ליצוא אבל סריגיו האופנתיים נמכרו גם בחנויות היוקרה דאז, שהיו בארץ.

מפעל ‘אלד’, קיצור של אלפרד אדלשטיין, אבי המשפחה שהקים את בית החרושת הענקי שלו לסריגים ב-1898 בבוהמיה שבצ’כיה, מיד לאחר ה’אנשלוס’ הועלה לארץ ב-1938  והוקם מחדש בבית שכור בפרדס כץ תוך שהוא מתמקד ביצור סריגים איכותיים לייצוא, וכל המשפחה מגוייסת לעבודה. הזמנות זרמו ממצרים, לבנון, סוריה, עיראק וטורקיה, וכן הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט.

האב שימש מנהל כללי, האם ניהלה את היצור וכל אחת מארבע בנות משפחת אדלשטיין ניהלה תחום אחר במפעל שעשה חיל, התבסס, ושמו יצא למרחוק.

“עוד הספקתי ללכת לגן ילדים בפרדס כץ ורק אז עברנו לרמת גן, למעלה רחוב שרת, שם הורי קנו מגרש ובנו את ביתנו, מול מה שהיה פעם ‘פנסיון פרנק’, אליו הגיעו יחידים ומשפחות של יהודים גרמנים בחליפות עם עניבות פרפר, נעליים מצוחצחות וכובעי לבד לראשיהם. ירדו מן האוניה אל המזח, באוויר הלוהט והמאובק של פלשתינה-ארץ ישראל.

לימים זה מה שעמד בבסיס הזיכרון שלי לכתיבת הספר ‘פנסיון שטרן'”.

המפעל, כאמור, הצליח מאד ובהמשך עבר למבנה גדול מאד בקרית אריה, כשהמשפחה מחזיקה בשורת חנויות יוקרה בהן בניו יורק, בציריך ועוד, ו’אלד’ של ימי טרום-המדינה אף הציג את דגמיו באלכסנדריה, במסגרת יריד אופנה בינלאומי.

לאחר קום המדינה הפך המפעל גם לספק של צה”ל, כשבין היתר סיפק במבצע קדש אלפי כובעי גרב לחיילים בחזית. בהמשך התרחבה פעילות החברה לפריטי לבוש נוספים והמפעל עבד עם טובי המעצבים דאז, ושיתף פעולה עם ‘משכית’. ב-1985 חדלה החברה להתקיים, אבל בתוך כל השנים הסוערות והמרתקות האלה גדלו עדנה, ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים.