18/05/2024
18/05/2024
שבת, 18 במאי 2024
זרקאור
"מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט"
הסופרת עדנה בוכמן המכונה 'דוקומנטרית של החיים'
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין

"בבית ילדותי, ב'קינדרשטובה' שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו 'ילדת שמנת', שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר..."

עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים ששמעה בפגישות המשפחתיות או של עובדות המפעל של אביה שחלקו איתה את חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.

היא נולדה בשנת 1945, שש שנים אחרי שהוריה טרודה לבית אדלשטיין ופריץ בלוך עלו לארץ והתבססו – "זה יקים! הכל מתוכנן" – אומרת עדנה בוכמן תוך שהיא חובקת באהבה את ספר סיפוריה הרביעי, 'זמן געגוע' ובו 66 סיפורים קצרים ואנקדוטות, כולם מחיי היום-יום: חיי משפחה, פרידות, בגידות, קנאה ואהבות חדשות. העלילות מגוונות, מפולפלות, מתובלות בהומור ואנושיות מאוד. בוריס נגן הכינור שכעת מקבץ נדבות, כרמלה שהחליפה את בעלה במאהב נוחר, אלמן המבקר את חלקת הקבר שלו בבית העלמין עם בת זוגו החדשה, גבר בגיל המעבר שהחליט לשנות את אורח חייו, עזב את ביתו ומשפחתו, קנה ג'ינס קרועים והנציח קעקוע בכתפו ועוד.

הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט

כל מי שהתגורר ברמת גן, גבעתיים, תל אביב והסביבה, בשנות ה-40' ועד אמצע שנות ה-80' – הכיר היטב את מפעל הסריגים היוקרתי 'אלד', שאמנם רוב תוצרתו הופנתה ליצוא אבל סריגיו האופנתיים נמכרו גם בחנויות היוקרה דאז, שהיו בארץ.

מפעל 'אלד', קיצור של אלפרד אדלשטיין, אבי המשפחה שהקים את בית החרושת הענקי שלו לסריגים ב-1898 בבוהמיה שבצ'כיה, מיד לאחר ה'אנשלוס' הועלה לארץ ב-1938  והוקם מחדש בבית שכור בפרדס כץ תוך שהוא מתמקד ביצור סריגים איכותיים לייצוא, וכל המשפחה מגוייסת לעבודה. הזמנות זרמו ממצרים, לבנון, סוריה, עיראק וטורקיה, וכן הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט.

האב שימש מנהל כללי, האם ניהלה את היצור וכל אחת מארבע בנות משפחת אדלשטיין ניהלה תחום אחר במפעל שעשה חיל, התבסס, ושמו יצא למרחוק.

"עוד הספקתי ללכת לגן ילדים בפרדס כץ ורק אז עברנו לרמת גן, למעלה רחוב שרת, שם הורי קנו מגרש ובנו את ביתנו, מול מה שהיה פעם 'פנסיון פרנק', אליו הגיעו יחידים ומשפחות של יהודים גרמנים בחליפות עם עניבות פרפר, נעליים מצוחצחות וכובעי לבד לראשיהם. ירדו מן האוניה אל המזח, באוויר הלוהט והמאובק של פלשתינה-ארץ ישראל.

לימים זה מה שעמד בבסיס הזיכרון שלי לכתיבת הספר 'פנסיון שטרן'".

המפעל, כאמור, הצליח מאד ובהמשך עבר למבנה גדול מאד בקרית אריה, כשהמשפחה מחזיקה בשורת חנויות יוקרה בהן בניו יורק, בציריך ועוד, ו'אלד' של ימי טרום-המדינה אף הציג את דגמיו באלכסנדריה, במסגרת יריד אופנה בינלאומי.

לאחר קום המדינה הפך המפעל גם לספק של צה"ל, כשבין היתר סיפק במבצע קדש אלפי כובעי גרב לחיילים בחזית. בהמשך התרחבה פעילות החברה לפריטי לבוש נוספים והמפעל עבד עם טובי המעצבים דאז, ושיתף פעולה עם 'משכית'. ב-1985 חדלה החברה להתקיים, אבל בתוך כל השנים הסוערות והמרתקות האלה גדלו עדנה, ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים.

"יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר. טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני"

עושר אינטלקטואלי אדיר

"אחרי בית הספר היסודי נשלחתי לפנימייה במונטרה, החלק הצרפתי של שוייץ. בבית שלי דיברו גרמנית ואני שלטתי באנגלית משיעורים פרטיים שקבלתי. היו שם בנות מכל העולם, שלא גילו שום ענין בנעשה בעולם, בעוד אני קבלתי כל הזמן חבילות עיתונים מהארץ, וזה הרשים את המנהלת" – היא נזכרת – "בבית ילדותי, ב'קינדרשטובה' שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו 'ילדת שמנת', שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר – אנורקסיה פנימית. מעולם לא היה חיבוק. שום גילוי אהבה וכמובן שום מחמאות, רק הערות כגון: 'את שמנה', 'מי ירצה בך'. חינוך יקי מאד טיפוסי ונוקשה שבו אסורים גילויי חיבה או פינוק. הייתי ילדה מפוחדת, מופנמת ומאד חסרת בטחון. רק בהמשך, בפנימייה בשוייץ, בעזרת אותה מנהלת שהעריכה את כישורי – התחלתי לבנות את הבטחון שלי. מצד אבא דווקא היו יותר גילויי חיבה, קצת חום פה ושם, אבל מאמא: כלום! אשה קשה. שנים אחר כך, כשהפכתי לאמא, הרעפתי על שני הבנים שלי אובר-אהבה. אני גם סבתא מפנקת אבל לא כזאת שעושה בייבי-סיטר".

בתום הלמודים בפנימייה השוייצרית היא המשיכה להשתלמות במפעל טקסטיל בבירמינגהם אנגליה וכשחזרה לארץ התגייסה לצבא ושירתה כפקידה ביחידת המילואים של חיל ההנדסה. שם גם הכירה את בעלה אלי בוכמן לו נישאה בגיל 21 כשהוא בן 22.

תוצרת 'כחול לבן'

לאחר נישואיה החלה לעבוד במפעל המשפחתי וכיון שבאותם ימים כל המשלחות שיצאו מהארץ התבקשו להתלבש בתוצרת 'כחול לבן' ונשלחו היישר ל'אלד', התבקשה עדנה לעזור, לייעץ ובעצם להלביש אותם כראוי. מה שקרוי היום 'סטיילינג', ושלעדנה היה מובן וטבעי. "יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר"- מספרת עדנה – "טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני. החלו לפנות גם משגרירויות זרות שהיו בארץ, וכולם הגיעו לחדר תצוגה שהיה לי במקום".

בעלה של עדנה שולב גם הוא בעבודה במפעל, עד שעזב ופתח מפעל לתכשיטים. בינתיים נולדו כבר שני הבנים, ארי ורן, שמאוחר יותר הפכו אותה לסבתא לחמישה נכדים. "כשבעלי החליט לפנות לדרך עצמאית, למדתי גמולוגיה (תורת אבני החן) והשתלבתי במפעל המצליח גם לאחר הגירושים עד לפרישתי בגיל 60" –  מספרת עדנה.

"על ספרה האחרון שיצא לא מכבר 'זמן געגוע' היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו 'מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת'"

הסכר נפרץ

עם הפרישה באה התפנית בחייה כשנרשמה לסדנת כתיבה. מאותו רגע כמו נפרץ סכר והכל יצא ממנה. ספורים קצרים, שעם הזמן הולחנו בחלקם ואף הומחזו והועלו על במה.  "חמש עשרה השנים האחרונות בחיי הן שנים של נסיקה אדירה ברמות שלא ייאמנו ועם המון העזה. זה עושה לי להרגיש נפלא"- אומרת עדנה בחיוך של מנצחת.

על ספרה האחרון שיצא לא מכבר 'זמן געגוע' היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו 'מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת'.

ספרה הראשון 'נדדה האהבה' (2005) תורגם לגרמנית ומישהו טרח לשלוח אותו לאנגלה מרקל ששלחה מכתב תודה. כשהוא הגיע לידי השחקנית אסתי זקהיים היא העלתה אותו כערב יחיד, בקפה-תיאטרון של הקאמרי. במרץ ב-2009 יצא ספרה השני 'האם יש משהו בינינו' שעובד בידי גלית פלורנץ למופע מוזיקלי בתיאטרון 'תמונע', ב-2014 יצאה ספרה 'פנסיון שטרן' המבוסס על זיכרונותיה מהייקים, שהמשיכו לנהל את חייהם ברמת גן כאילו עדיין חיו בסביבה גרמנית, והוא הועלה כהצגה בתיאטרון 'ענבל' במרחב סוזאן דלל וכעת בסוף שנת הקורונה, 2020, יצא כאמור 'זמן געגוע' שזכה לביקורות מחמיאות ואסתי זקהיים כבר מלקטת ממנו קטעים להמחזה. "היום, כשאני כותבת, אני כבר יודעת שזה יעלה על במה" – אומרת עדנה – "אבל זה לא משפיע על הכתיבה. וכבר יש לי בקלסר, קטעים רבים של הספר הבא. למדתי עם הזמן גם לדעת מראש מה מתאים לבמה". 

כתבות השער

כתבות השער של המגזינים 'גבעתיים פלוס' ו'רמת גן פלוס'. סיפורים מעניינים ומרגשים עם תושבי האזור

תוכלו להתעדכן בסיפורים אישיים שכיף לקרוא, המשפיעים והמשפיעות לטובה, מדריכי אופנה ואוכל, גמלאים ושורדי השואה, רכילות וצרכנות, בנקאות ומסחר, יחסים ומשפחה, אקטואליה מקומית וספורט ועוד.

12/24/2016

שעת משחק – מגזין 19

שעת משחק "משחקים משמנים את גלגלי הגוף והשכל" אמר המדינאי והסופר בנג'מין פרנקלין. אמר ולא תיאר לעצמו שיותר מאלף איש לוקחים חלק פעיל בקהילת משחקיהקופסה הישראלית. פעם בשבועיים הם נפגשים כדי לשחק וליהנות עד השעות […]
06/03/2016

בועט קדימה – מגזין 12

בועט קדימה עינב חזנוולד סוגר עונה שנייה כיו"ר מועדון הפועל רמת גן-גבעתיים. קשה למצוא יו"ר שמעמדו חזק כל כך בקרב האוהדים, בוודאי לאור העובדה שהקבוצה לא השיגה הישגים משמעותיים בשלוש השנים האחרונות. חזנוולד הוא שחקן […]
01/14/2024

הכוכבת מגבעתיים, הזמרת טל גירטלר מביאה גוון קול חדש וסגנון מוזיקלי ייחודי

זמרות הפופ הייחודיות כובשות את ישראל. טל גיטלר היא זמרת ויוצרת צעירה שעוד תשמעו עלייה לא מעט בהמשך. כזו המביאה גוון קול חדש וסגנון מוזיקלי ייחודי
02/29/2016

צעירים חסרי מנוח – מגזין 5

צעירים חסרי מנוח לרגל חודש הגימלאי שצוין לאחרונה ברחבי העיר נשלחה הכתבת הצעירה והנמרצת של גבעתיים פלוס למשימה מיוחדת – מפגש עם פורום חברי הפרלמנט של גבעתיים, בתום הצצה נדירה לקרביים של החבורה העליזה, היא […]

הגליונות האחרונים

05/08/2024

מגזין גבעתיים פלוס 119

רוני שטרן ז"ל היה היזם של אימוץ חטיבת השריון המפוארת, חטיבה 188 על ידי העיר גבעתיים. ובאירוע השיא ביום העצמאות – הוא שארגן את מתחם הטנקים בצמוד לקניון. בהיותו בן 17 שכל את אחיו הבכור אדיר ז״ל - השריונר אדיר שטרן שעקבותיו אבדו במהלך קרב התופת על תל שאמס, בחזית הצפונית של מלחמת יום הכיפורים. רוני נסע עם אביו משה ז"ל לחפש אותו בשדה הקרב ובחר להקדיש את מרצו להנצחתו. לפנינו השבוע הקשה מכל – יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי האיבה, בזמן ש-132- חטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. הלוואי שהמלחמה הזו תיגמר כבר והחטופים יחזרו הביתה. בשורות טובות, ד"ר נגה רוזנפרב
05/08/2024

מגזין רמת גן פלוס 119

רוני שטרן ז"ל היה היזם של אימוץ חטיבת השריון המפוארת, חטיבה 188 על ידי העיר גבעתיים. ובאירוע השיא ביום העצמאות – הוא שארגן את מתחם הטנקים בצמוד לקניון. בהיותו בן 17 שכל את אחיו הבכור אדיר ז״ל - השריונר אדיר שטרן שעקבותיו אבדו במהלך קרב התופת על תל שאמס, בחזית הצפונית של מלחמת יום הכיפורים. רוני נסע עם אביו משה ז"ל לחפש אותו בשדה הקרב ובחר להקדיש את מרצו להנצחתו. לפנינו השבוע הקשה מכל – יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי האיבה, בזמן ש-132- חטופים עדיין נמקים בשבי החמאס. הלוואי שהמלחמה הזו תיגמר כבר והחטופים יחזרו הביתה. בשורות טובות, ד"ר נגה רוזנפרב

עושים מנוי למגזין !
הצטרפו עכשיו חינם

הרשמו למגזינים שלנו ותהיו מעודכנים לפני כולם

הכתבות האהובות

 


05/15/2024

אאורה מקימה שני מגה פרויקטים בגבעתיים ומתכננת עוד ארבעה נוספים

גבעתיים בעיצומו של תהליך התחדשות, וחברת אאורה, חברת הנדל"ן למגורים המובילה בישראל, מקימה 3 פרויקטים גדולים בעיר
05/14/2024

רעיון קטן שהפך לגדול

האדריכלית ומעצבת הפנים הילה עדני, חברה לדוגמנית ולכוכבת החדשה של "רוקדים עם כוכבים" רומי פרנקל ולקראת פסח השתיים ערכו מתיחת פנים לבסיס חטיבה 188
05/13/2024

"הוא אהב כל רגע. הוא היה במקום שבו רצה להיות, ועשה דברים שהוא רצה לעשות"

סיפורו יוצא הדופן של סמ"ר יונתן דין חיים ז"ל לוחם בחיל ההנדסה הקרבית, שנולד למשפחה נוצרית ברוצ'סטר ניו-יורק, התגייר, עלה לארץ, התגייס ונפל בקרב בדרום רצועת עזה
05/10/2024

גם בעסקי הביוטי אפשר לעשות אקזיט

כיצד הפכה חברת הקוסמטיקה והאיפור איל מקיאג' של אורן ושירן הולצמן מגבעתיים ליוניקורן, כלומר למותג האונליין הגדול ביותר בארה"ב בתחום הביוטי בשווי העולה על מיליארד דולר
05/07/2024

"היו הרבה מתחרים אבל אתה בעיניי הטוב מכולם"

אורי אהרונוביץ' חזר לאחרונה לאהבה האמיתית שלו – למטבח. לאחרונה, בוודאי צפיתם בו על המסך ברשת 12 כשהתמודד על הסינר המיוחל והצליח להצטרף לנבחרת מאסטר-שף בעונתה ה-11. אחרי מנת דג עם לימון גראס שהעיפה את השופטים ופסטת פיצ'י נפלאה עם עגבניות, שמע מרותי ברודו: "היו הרבה מתחרים אבל אתה בעיניי הטוב מכולם"
05/07/2024

סביבה אידיאלית לחקר, ללמידה מבוססת פרויקטים ולהעשרה

תארו לעצמכם שאתם יכולים לשלוח את הילדים שלכם למסגרת חינוכית מעצימה, בה יפגשו ילדים סקרנים כמוהם, ושבה יוכלו לחקור וללמוד מיומנויות בעזרת מורים כאלו – שכל אחד מהם הוא מומחה בתחומו.
05/02/2024

"חשוב לנו מאד שדור ההמשך שלנו יראה ויספוג וגם יתנדב"

אפרת ברוך-נוי ונועה ישר-אל 'נשות השנה' של גבעתיים
04/27/2024

"מודל הסייבר הישראלי המוצלח הוא מושא לחיקוי ולשכפול בכל העולם" יגאל אונא – ראיון

יגאל אונא מגן הסייבר הבכיר במדינה, כראש מערך הסייבר הלאומי ● מכהן כנשיא בית הספר ללימודי סייבר
04/22/2024

כיצד הפכה גבעתיים לעיר הכי מבוקשת

כיצד הפכה גבעתיים לעיר הכי מבוקשת בשנים האחרונות נשבר המחסום והעיר שנחשבה למנומנמת הפכה לצעירה ותוססת. אנשי הברנז'ה והתקשורת שעברו להתגורר בה בגלל משכנו של ערוץ 10 בבנין בית הורד נשארו בעיר בגלל איכות החיים, […]
04/22/2024

קוניק: "מועצה ללא אופוזיציה זה לא דבר חיובי"

מועצת העיר גבעתיים 2024: הקואליציה שהרכיב קוניק, מונה 12 מ-17 חברי המועצה
04/21/2024

"אני אוהב את הבמה. את העיבודים, את ההכנות לקראת המופע, ואת ההתרגשות" קובי משעל

קובי משעל הוא מוזיקאי, מלחין ומעבד, ומנהל מוזיקלי של הרכבים קוליים ואינסטרומנטליים
04/13/2024

"קיבלנו את האזרחות הגרמנית אחרי חמישה חודשים בלבד!"

עו"ד ד"ר יובל חן, מהמובילים בתחום הוצאת אזרחות גרמנית, מייצג אלפי אנשים מול הרשויות בגרמניה לקבלת אזרחות גרמנית מאז שנת 1997
04/12/2024

רוץ אדר, רוץ! אדר שפרן במאי ומפיק לרגל צאת סרטו החדש

זמרות הפופ הייחודיות כובשות את ישראל. טל גיטלר היא זמרת ויוצרת צעירה שעוד תשמעו עלייה לא מעט בהמשך. כזו המביאה גוון קול חדש וסגנון מוזיקלי ייחודי
04/11/2024

"כמה הלב שלי עוד אוהב אותך" ליאן כוזהינוף מטפסת לצמרת

"מרגש אותי שתוך פחות משנה ושבעה שירים מקוריים אני מצליחה להיות חלק מפס קול ישראלי כזה חשוב" מספרת ליאן כוזהינוף
04/11/2024

האמא של ריקודי העם – תרצה הודס

תרצה הודס, נולדה ב-21/7/1922. רקדנית, מרקידה ומחנכת בתחום מחול העם בישראל. ניהלה את המדור לריקודי עם במסגרת המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות.
04/04/2024

"יש לי רושם שהציפור הקטנה שותקת מאוד"

'בקרון החתום' פרשת חייו, נדודיו ומותו של המשורר דוד פוגל. "פוגל המשורר הוינאי המבריק והשנון. פוגל הסופר, הבוהמיין, חניך התרבות האירופית ואזרח העולם
04/02/2024

כאן נולדתי, כאן ביתי וכאן אבנה את הקריירה שלי בשתי ידי" השחקן והזמר עומר דץ

כאן נולדתי, כאן ביתי וכאן אבנה את הקריירה שלי בשתי ידי" ראיון בפרספקטיבה הנכונה עם השחקן והזמר עומר דץ ד"ר נגה רוזנפרב צילום: אור דנון 18/3/2020 נפגשנו לראיון ב'מתוקה' בקניון גבעתיים כי עומר מת על […]
03/24/2024

מפה לאוזן – סקר אזני ההמן הנבחרות

מפה לאוזן סקר אזני ההמן הנבחרות פורים 2024. את המאכל האהוב תוכלו למצוא השנה בבצקים צבעוניים ובמילויים חדשים ומסקרנים


7

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן