fbpx
זרקאור
"מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט"
הסופרת עדנה בוכמן המכונה 'דוקומנטרית של החיים'
נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

"בבית ילדותי, ב'קינדרשטובה' שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו 'ילדת שמנת', שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר..."

עוד מילדותה אהבה עדנה להקשיב לסיפורי המבוגרים ששמעה בפגישות המשפחתיות או של עובדות המפעל של אביה שחלקו איתה את חוויותיהן. היא אהבה להשלים את הסיפורים ולדמות להם סוף כזה או אחר.

היא נולדה בשנת 1945, שש שנים אחרי שהוריה טרודה לבית אדלשטיין ופריץ בלוך עלו לארץ והתבססו – “זה יקים! הכל מתוכנן” – אומרת עדנה בוכמן תוך שהיא חובקת באהבה את ספר סיפוריה הרביעי, ‘זמן געגוע’ ובו 66 סיפורים קצרים ואנקדוטות, כולם מחיי היום-יום: חיי משפחה, פרידות, בגידות, קנאה ואהבות חדשות. העלילות מגוונות, מפולפלות, מתובלות בהומור ואנושיות מאוד. בוריס נגן הכינור שכעת מקבץ נדבות, כרמלה שהחליפה את בעלה במאהב נוחר, אלמן המבקר את חלקת הקבר שלו בבית העלמין עם בת זוגו החדשה, גבר בגיל המעבר שהחליט לשנות את אורח חייו, עזב את ביתו ומשפחתו, קנה ג’ינס קרועים והנציח קעקוע בכתפו ועוד.

הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט

כל מי שהתגורר ברמת גן, גבעתיים, תל אביב והסביבה, בשנות ה-40′ ועד אמצע שנות ה-80′ – הכיר היטב את מפעל הסריגים היוקרתי ‘אלד’, שאמנם רוב תוצרתו הופנתה ליצוא אבל סריגיו האופנתיים נמכרו גם בחנויות היוקרה דאז, שהיו בארץ.

מפעל ‘אלד’, קיצור של אלפרד אדלשטיין, אבי המשפחה שהקים את בית החרושת הענקי שלו לסריגים ב-1898 בבוהמיה שבצ’כיה, מיד לאחר ה’אנשלוס’ הועלה לארץ ב-1938  והוקם מחדש בבית שכור בפרדס כץ תוך שהוא מתמקד ביצור סריגים איכותיים לייצוא, וכל המשפחה מגוייסת לעבודה. הזמנות זרמו ממצרים, לבנון, סוריה, עיראק וטורקיה, וכן הזמנות מהצבא הבריטי וממשלת המנדט.

האב שימש מנהל כללי, האם ניהלה את היצור וכל אחת מארבע בנות משפחת אדלשטיין ניהלה תחום אחר במפעל שעשה חיל, התבסס, ושמו יצא למרחוק.

“עוד הספקתי ללכת לגן ילדים בפרדס כץ ורק אז עברנו לרמת גן, למעלה רחוב שרת, שם הורי קנו מגרש ובנו את ביתנו, מול מה שהיה פעם ‘פנסיון פרנק’, אליו הגיעו יחידים ומשפחות של יהודים גרמנים בחליפות עם עניבות פרפר, נעליים מצוחצחות וכובעי לבד לראשיהם. ירדו מן האוניה אל המזח, באוויר הלוהט והמאובק של פלשתינה-ארץ ישראל.

לימים זה מה שעמד בבסיס הזיכרון שלי לכתיבת הספר ‘פנסיון שטרן'”.

המפעל, כאמור, הצליח מאד ובהמשך עבר למבנה גדול מאד בקרית אריה, כשהמשפחה מחזיקה בשורת חנויות יוקרה בהן בניו יורק, בציריך ועוד, ו’אלד’ של ימי טרום-המדינה אף הציג את דגמיו באלכסנדריה, במסגרת יריד אופנה בינלאומי.

לאחר קום המדינה הפך המפעל גם לספק של צה”ל, כשבין היתר סיפק במבצע קדש אלפי כובעי גרב לחיילים בחזית. בהמשך התרחבה פעילות החברה לפריטי לבוש נוספים והמפעל עבד עם טובי המעצבים דאז, ושיתף פעולה עם ‘משכית’. ב-1985 חדלה החברה להתקיים, אבל בתוך כל השנים הסוערות והמרתקות האלה גדלו עדנה, ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים.

"יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר. טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני"

עושר אינטלקטואלי אדיר

“אחרי בית הספר היסודי נשלחתי לפנימייה במונטרה, החלק הצרפתי של שוייץ. בבית שלי דיברו גרמנית ואני שלטתי באנגלית משיעורים פרטיים שקבלתי. היו שם בנות מכל העולם, שלא גילו שום ענין בנעשה בעולם, בעוד אני קבלתי כל הזמן חבילות עיתונים מהארץ, וזה הרשים את המנהלת” – היא נזכרת – “בבית ילדותי, ב’קינדרשטובה’ שלי, גדלנו על מוסיקה קלאסית בתוספת חידוני זיהוי, על השפה והספרות הגרמנית והרבה אמנות. מהבית יש לי עושר אינטלקטואלי אדיר. בית מאד אירופאי. לכאורה, כלפי חוץ ראו ‘ילדת שמנת’, שבפועל גם היתה ילדה שמנה. אבל בפנים היה רעב רגשי שלא יתואר – אנורקסיה פנימית. מעולם לא היה חיבוק. שום גילוי אהבה וכמובן שום מחמאות, רק הערות כגון: ‘את שמנה’, ‘מי ירצה בך’. חינוך יקי מאד טיפוסי ונוקשה שבו אסורים גילויי חיבה או פינוק. הייתי ילדה מפוחדת, מופנמת ומאד חסרת בטחון. רק בהמשך, בפנימייה בשוייץ, בעזרת אותה מנהלת שהעריכה את כישורי – התחלתי לבנות את הבטחון שלי. מצד אבא דווקא היו יותר גילויי חיבה, קצת חום פה ושם, אבל מאמא: כלום! אשה קשה. שנים אחר כך, כשהפכתי לאמא, הרעפתי על שני הבנים שלי אובר-אהבה. אני גם סבתא מפנקת אבל לא כזאת שעושה בייבי-סיטר”.

בתום הלמודים בפנימייה השוייצרית היא המשיכה להשתלמות במפעל טקסטיל בבירמינגהם אנגליה וכשחזרה לארץ התגייסה לצבא ושירתה כפקידה ביחידת המילואים של חיל ההנדסה. שם גם הכירה את בעלה אלי בוכמן לו נישאה בגיל 21 כשהוא בן 22.

תוצרת ‘כחול לבן’

לאחר נישואיה החלה לעבוד במפעל המשפחתי וכיון שבאותם ימים כל המשלחות שיצאו מהארץ התבקשו להתלבש בתוצרת ‘כחול לבן’ ונשלחו היישר ל’אלד’, התבקשה עדנה לעזור, לייעץ ובעצם להלביש אותם כראוי. מה שקרוי היום ‘סטיילינג’, ושלעדנה היה מובן וטבעי. “יעצתי לסגל הדיפלומטי, ובעיקר לנשותיהם, מהפקידה הזוטרה ועד לאשת השגריר”- מספרת עדנה – “טרם יציאתם הם היו רוכשים אצלנו את המלתחה היצוגית וביקשו וקבלו יעוץ סטיילינג. היומן שלי התמלא לשנה מראש ושמי הלך לפני. החלו לפנות גם משגרירויות זרות שהיו בארץ, וכולם הגיעו לחדר תצוגה שהיה לי במקום”.

בעלה של עדנה שולב גם הוא בעבודה במפעל, עד שעזב ופתח מפעל לתכשיטים. בינתיים נולדו כבר שני הבנים, ארי ורן, שמאוחר יותר הפכו אותה לסבתא לחמישה נכדים. “כשבעלי החליט לפנות לדרך עצמאית, למדתי גמולוגיה (תורת אבני החן) והשתלבתי במפעל המצליח גם לאחר הגירושים עד לפרישתי בגיל 60” –  מספרת עדנה.

"על ספרה האחרון שיצא לא מכבר 'זמן געגוע' היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו 'מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת'"

הסכר נפרץ

עם הפרישה באה התפנית בחייה כשנרשמה לסדנת כתיבה. מאותו רגע כמו נפרץ סכר והכל יצא ממנה. ספורים קצרים, שעם הזמן הולחנו בחלקם ואף הומחזו והועלו על במה.  “חמש עשרה השנים האחרונות בחיי הן שנים של נסיקה אדירה ברמות שלא ייאמנו ועם המון העזה. זה עושה לי להרגיש נפלא”- אומרת עדנה בחיוך של מנצחת.

על ספרה האחרון שיצא לא מכבר ‘זמן געגוע’ היא אומרת שהוא כמו הילד שלה ומכנה אותו ‘מגירת ממתקים. כזאת שלא אוכלים ממנה בבת אחת אלא לאט לאט. כל פעם קצת’.

ספרה הראשון ‘נדדה האהבה’ (2005) תורגם לגרמנית ומישהו טרח לשלוח אותו לאנגלה מרקל ששלחה מכתב תודה. כשהוא הגיע לידי השחקנית אסתי זקהיים היא העלתה אותו כערב יחיד, בקפה-תיאטרון של הקאמרי. במרץ ב-2009 יצא ספרה השני ‘האם יש משהו בינינו’ שעובד בידי גלית פלורנץ למופע מוזיקלי בתיאטרון ‘תמונע’, ב-2014 יצאה ספרה ‘פנסיון שטרן’ המבוסס על זיכרונותיה מהייקים, שהמשיכו לנהל את חייהם ברמת גן כאילו עדיין חיו בסביבה גרמנית, והוא הועלה כהצגה בתיאטרון ‘ענבל’ במרחב סוזאן דלל וכעת בסוף שנת הקורונה, 2020, יצא כאמור ‘זמן געגוע’ שזכה לביקורות מחמיאות ואסתי זקהיים כבר מלקטת ממנו קטעים להמחזה. “היום, כשאני כותבת, אני כבר יודעת שזה יעלה על במה” – אומרת עדנה – “אבל זה לא משפיע על הכתיבה. וכבר יש לי בקלסר, קטעים רבים של הספר הבא. למדתי עם הזמן גם לדעת מראש מה מתאים לבמה”. 

כתבות השער

כתבות השער של המגזינים ‘גבעתיים פלוס’ ו’רמת גן פלוס’. סיפורים מעניינים ומרגשים עם תושבי האזור

תוכלו להתעדכן בסיפורים אישיים שכיף לקרוא, המשפיעים והמשפיעות לטובה, מדריכי אופנה ואוכל, גמלאים ושורדי השואה, רכילות וצרכנות, בנקאות ומסחר, יחסים ומשפחה, אקטואליה מקומית וספורט ועוד.

03/14/2017

בית-ספר שהוא גם בית – מגזין 22

בית-ספר שהוא גם בית הצוותים החינוכיים, המובילים את בתי-הספר התיכוניים בגבעתיים, דואגים בלא-הפסק, שהתלמידים שלהם ירגישו בבית-סִפרָם בבית. איך הם עושים זאת? בדקנו והתרשמנו, כדי לעדכן אֶתכם, לפני שתבחרו לאיזה תיכון להצטרף ד״ר דַּניה שפירא […]
07/28/2020

“בגבעתיים נדבר כולנו בשפה גישורית”

“בגבעתיים נדבר כולנו בשפה גישורית” מרכז גישור חדש נפתח בעיר האכלת חתולים, מריבות על חנייה ורעש העולה מהברים באזורי מגורים, הם חלק ממחלוקות בין תושבים הגורמים לכעסים ולסכסוכים מתמשכים. הליך הגישור בין שכנים הוא פתרון […]
08/26/2016

יוצא מהבוידעם – מגזין 14

יוצא מהבוידעם אסף בלאו במאי תיאטרון המתמחה בתיאטרון קהילתי ובעצמו דור שלישי ליוצאי שואה, מוביל זו השנה השישית את אנסמבל “שמוניסטים” – שחקנים בני 80 ומעלה שורדי שואה מגבעתיים מדור זרקאור, טלי בשוראי יצקוביץ ערך […]
05/03/2022

היה היה פנס בודד

  היה היה פנס בודד סיפורו של רן אלדמע על הקמת שכונת בורוכוב וילדותו ראיין: יעקב גרוס לסרטו “בורוכוב – השכונה מעבר לוואדי” (2008) רן אלדמע יקיר העיר ומפעילי החינוך והתרבות הבולטים בגבעתיים  בנו של […]

הגליונות האחרונים

06/24/2022

גבעתיים פלוס מגזין 95

מגזין 95 גרסת דפדוף אינטראקטיבית הקליקו על המודעות שבמגזין למידע רלבנטי נוסף חזרה לאתר המגזינים ספריית המגזינים עשו מנוי למגזין ‘גבעתיים פלוס’, בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום! עשו מנוי […]
06/24/2022

רמת גן פלוס 95

מגזין רמת גן פלוס 95 גרסת הדפדוף האינטראקטיבית הקליקו על המודעות שבמגזין למידע רלבנטי נוסף ספריית המגזינים עשו מנוי למגזין ‘גבעתיים פלוס’, בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום! עשו מנוי […]

עושים מנוי למגזין !
הצטרפו עכשיו חינם

הרשמו למגזינים שלנו ותהיו מעודכנים לפני כולם

הכתבות האהובות

 


07/28/2022

“לאנשים טובים קורים דברים טובים”

“עשינו שנה היסטורית חלומית באירופה כשהגענו לפיינל פור עם כ-1200 אוהדי חולון שהגיעו לבילבאו. והשנה הסתיימה עם ‘דובדבן מתוק’ של האליפות כשניצחנו 7:1 בפלייאוף. לבוא ממקום רביעי, לנצח את הפועל ירושלים ולקחת אליפות, זה שאפו גדול לכולם”
07/28/2022

“כיוונו גבוה ורצינו להגיע לנטפליקס”

שי אינס מפיק ויוצר, בעל חברת ההפקות ‘ארצה’ בשותפות עם דפנה פרנר עומד מאחורי ההפקות, הסדרות והסרטים הכי מוכרים ● ‘מלכת היופי של ירושלים’ שנמכר לחברת ‘נטפליקס’ עלה השבוע לשידור
07/27/2022

“הקומה השנייה” חייה ויצירתה של הסופרת עמליה כהנא-כרמון

‘הסיפורים שכתבתי היו ההיענות שלי לצורך – צורך חי שלא הרפה ממני עד שהועלה על הכתב’ כך אמרה לי בניסיון להסביר את הדחף לכתיבה
07/26/2022

מסיבת תה בבוסטון

MIT האוניברסיטה הטכנולוגית המובילה בעולם הטבה מסיבת תה בבוסטון ד”ר נגה רוזנפרב נובמבר 2019 שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב print שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter טיול לבוסטון בירת מדינת מסצ’וסטס […]
07/25/2022

מי בכלל צריך את תאגידי המים?

אלה אותם מים ורק המחיר שאנחנו משלמים מאמיר בעשרות אחוזים הקמת התאגידים נבעה מכשל בהתנהלות הרשויות המקומיות ומאז הקמת תאגידי המים אנו משלמים הרבה יותר על אותם המיםהצרכנים?
07/23/2022

רוקדים את העיר – להקות המחול הייצוגיות של גבעתיים

רוקדים את העיר להקות המחול הייצוגיות של גבעתיים להקות המחול הייצוגיות של גבעתיים הן לא עוד חוג אלא מסגרת חינוכית, חברתית וערכית המתמחה במחול ישראלי מודרני. לאורך כל שנות פעילותן להקות המחול הוכיחו עצמן כחממה […]
07/22/2022

החלום מעבר ליער

חלמתם פעם לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור? במרכז המחוננים והמצטיינים סחל”ב בגבעתיים יגשימו לכם את החלום!
07/22/2022

גם בעסקי הביוטי אפשר לעשות אקזיט

כיצד הפכה חברת הקוסמטיקה והאיפור איל מקיאג’ של אורן ושירן הולצמן מגבעתיים ליוניקורן, כלומר למותג האונליין הגדול ביותר בארה”ב בתחום הביוטי בשווי העולה על מיליארד דולר
07/22/2022

“אני ‘תופרת’ לכל מתאמנת את מה שמתאים לגזרתה, מידותיה, צרכיה ורצונותיה!”

מאמנת הכושר ענבר חן – PEACH מפעל לחיטוב ישבנים
07/21/2022

“אני לא נושם עד סוף 2023”

אוהד חיטמן (45) הוא מוזיקאי, מעבד, פיזמונאי, מחזאי וגם זמר ● ראש תכנית מחזות-זמר בבית הספר למוזיקה ‘רימון’
07/19/2022

את תחום עריכת השולחן למדתי בעיקר מהבית, מאמא שלי, ובהמשך: מהחיים

זרקאור “את תחום עריכת השולחן למדתי בעיקר מהבית, מאמא שלי, ובהמשך: מהחיים” אביבה אבידור מארחת באהבה מאת: נעמי לבנון-קשת צילום: איציק רובין בימי הסגרים הארוכים של הקורונה כתבה אביבה אבידור (80) את ספר האירוח ‘את […]
07/19/2022

מנות חדשות לקיץ 2022

קיץ כאן, השמש לוהטת, ולכן חשבתי שהדבר הכי נכון הוא למצוא עבורכם מספר מנות קלילות, צבעוניות, ואם אפשר אפילו מצננות
07/17/2022

“האופנובנק” רוני ליבוביץ סיפור מהסרטים

“האופנובנק” רוני ליבוביץ – בסוף כל אחד נתפס רוני ליבוביץ, המוכר לציבור הרחב בכינויו ‘האופנובנק’, ביצע לאור יום 21 מעשי שוד, בסניפי בנקים שונים, ופשוט ‘שיגע’ את המדינה כולה. תוך כדי אסף לא מעט מעריצים […]
07/14/2022

ירדן ויזל מגבעתיים

ירדן ויזל מגבעתיים זינה הנסיכה הלוחמת ירדן ויזל נולדה וגדלה בגבעתיים, בת לגילי ורועי ואחות לעמית. למדה בבית ספר היסודי ‘ברנר’, המשיכה לתיכון ‘קלעי’ וסיימה ב’אנקורי’. היא בזוגיות כבר 4 שנים עם אביב נחמני והם שוכרים […]
07/13/2022

30 שנה לשיא השיאים

רוגל נחום הוא מגדולי האתלטים שצמחו בישראל. 30 שנה הוא מחזיק בשיא בקפיצה משולשת (17.20 מ’) ולא נראה שיש איום באופק ● יותר משהוא בחר באתלטיקה, נדמה שהיא בחרה בו ●
07/09/2022

ארץ הפלאות של יָאיוֹי קוּסָאמה

הטבה ארץ הפלאות של יָאיוֹי קוּסָאמה כל מה שרציתם לדעת על האמנית היפנית ולא היה לכם את מי לשאול ד”ר נגה רוזנפרב שתפו: שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter […]
06/20/2022

חקלאות העתיד אצלכם בבית!

HyGreens מזמינה אתכם לקחת חלק בחקלאות העתיד ולגדל את הירקות שלכם בעצמכם בעזרת מערכות הידרופוניות מעוצבות ומותאמות אישית – כל מה שצריך כדי לחיות אורח חיים בריא ואקולוגי, מבלי להתאמץ ומבלי לצאת מהבית.
06/18/2022

‘שירה היא מיצוי החיים’

זרקאור ‘שירה היא מיצוי החיים’ שיחה עם המשורר ואיש החינוך רון גרא נעמי לבנון-קשת שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter RG מאחוריו של המשורר ואיש החינוך רון גרא (74) […]


7

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן