

ד"ר נגה רוזנפרב
שתפו:
ליאור שוורצמן בת ה-26 נולדה וגדלה בגבעתיים, למדה בבית הספר היסודי שמעוני והמשיכה לאורט גבעתיים. "כילדה קטנה הייתי מאוד נמרצת ותחרותית" מספרת ליאור "הייתי ספורטאית טובה, השתתפתי במספר תחרויות בהדר יוסף ואפילו זכיתי בכמה מדליות. במקביל, רקדתי בסטודיו דנסינג והשתתפתי בתוכנית הכשרה של האקדמיה לבלט באמריקה (American Academy of Ballet), בשנים אלה רקדתי בצורה מקצועית והבעתי את עצמי דרך הגוף, רציתי להיות 'פרימה בלרינה'. הבלט נתן לאש שבוערת בי לנוע בחופשיות, הוא היה כמו מקלט ליצירתיות שלי".


איך הגעת מבלט לאופנה?
"לאחר 18 שנים אינטנסיביות של בלט, נפצעתי ברגל והחלום נגוז. הפציעה לא אפשרה לי להגיע לרמות הגבוהות שחלמתי עליהן. התגייסתי לצבא, הוצבתי בחייל השלישות בקריה ומצאתי את עצמי שם בעיקר מציירת. השגרה הצבאית לא הייתה מספיק מרגשת והתחביב שלי, שהיה שם כל הזמן, השתלט עלי. בזמן השירות, למדתי במכינה לאומנות, לקחתי שיעורי תפירה אצל ג'ני בגבעתיים, ומהר מאוד הבנתי שהתשוקה שהסתתרה שם תמיד – היא אופנה. התמיינתי למגמת עיצוב אופנה בשנקר והתקבלתי. כך התחילו להן 4 שנים מדהימות של יצירה, למידה והישרדות"
הישרדות?
"טבילת האש הראשונה בשנקר הייתה לא קלה, הציפיות מסטודנט לעיצוב אופנה הן מהגבוהות ביותר, ללא פשרות! היו הרבה דמעות בהתחלה והמון לחצים, אני מעריכה את אלון בן זוגי שספג את הכל, דרך אגב עד היום הוא מתלוצץ עם אנשים שגם הוא 'סיים שנקר'. צוות המורים – ראש המחלקה לאה פרץ, דפנה היועצת הנפלאה ורחל המורה שמלווה אותי עד היום, תמיד היו שם בשבילי, נתנו לי את הכלים וטיפחו את היצירתיות שלי, בחופשיות, ללא גבולות, נתנו לי ליצור בדרך שלי. במהלך הלימודים פיתחתי פרשנות משלי לתפירה, לדרך העיצוב, לשיטת הדיגום ולהוצאת הגזרה. הם הבינו מההתחלה שצריך לתת מקום לדרך שלי, והדרך הזאת שונה במקצת. חלקם היו אומרים שאני לא צפויה ושאין לדעת מה אביא בפעם הבאה. אהבתי לשנות עיצובים בפתאומיות ולהפתיע ברגע האחרון, את האמון הזה הייתי צריכה להרוויח, לקח זמן … אבל היה שווה כל רגע" מוסיפה ליאור בחיוך. המוטו של פאבלו פיקאסו לווה את ליאור בלימודיה – "למד את החוקים כמו מומחה, כדי שתוכל לשבור אותם כמו אומן". היא התחילה ליצור ולהביע את עצמה בעיצוב אופנה דרך האומנות. אותה אש פנימית שבוערת בה מצאה לה נתיב חדש וחופשי יותר.


מהי ההשראה שלך?
"בדרכי היצירתית, אני אוהבת לאסוף סיפורים המייצגים את ההיבטים האינטלקטואלים והרוחניים של החיים, ובעזרתם אני מגיעה להבנה ומציגה את הפילוסופיה שלי. אני מספרת סיפור בעזרת ציורים שאני מציירת בטכניקות שונות, קולא'זים והדפסים שאני יוצרת. אני בעצם יוצרת עולם קסום ואחר."
ומה מייחד אותך כמעצבת אופנה?
"ראשית, האומנות שלי היא אני ואני היא האומנות שלי, זה מייחד אותי" אומרת ליאור ומוסיפה "בעזרת האופנה אני פותחת לנו את הדלת לעולם אבסטרקטי יותר הנמצא בתוכנו, ל'טרה אינקוגניטה' שלי, לתודעה עמוקה יותר, לעולם הסודי החבוי בנו המקיים איזון בין הלב למוח. שנית, העיצובים שלי עשירים בפרטים ובעבודות יד. הרקמות והדיטיילים שאני יוצרת מכניסים עוד 'נשמה' לבגד בצורה אבסטרקטית אותנטית, וחופשית. בעיצובים שלי אני יוצרת תעתועים ואשליה שבה הבדים ממש קמים לתחייה. פסיכודלייה זה חלק ממני והנושא של המציאות בה אנו חיים, מעסיקה אותי רבות. אני אוהבת להשתמש בחומרים יקרים לצד חומרים זולים או לא קונבנציונליים ולתת להם ערך מוסף. נוסף על כך, אני אוהבת לאלתר. אני מציירת ויוצרת באופן מופשט, צלליות חדשות לצד צלליות מחויטות, עם פרשנות משלי לתפירה. כשאני מתחילה לעצב, הדרך לפעמים נראית ברורה, אבל אני יודעת שזה לא הרעיון הסופי, אני נותנת לעצמי לזרום עם התהליך, הכל מאוד דינאמי ומשתנה, הדרך שבהתחלה הייתה ברורה – משתנה לעיצוב טוב יותר. אני פרפקציוניסטית אבל מאמינה שהשלמות הגדולה ביותר טמונה בתוך הפגמים."


באיזה בגד או שמלה את הכי גאה?
"כל בגד שאני יוצרת מספר סיפור. כל העיצובים משתלבים בהרמוניה ביניהם, לכולם יש את הDNA שלי. להיות גאה זאת המילה הנכונה, כי לאהוב, אני אוהבת את כולם, אבל יש דגמים ספציפיים שאני יותר גאה בתהליך המחשבתי שעברתי במהלך היצירה שלהם. למשל "space travel" – השמלה הכסופה שלי שהייתה תגלית מבחינתי, המראה המתכתי הנוזלי, שיצרתי על ההדפס שציירתי, נותן אפקט של 'ואוו' והקימור של המתכתיות נעשה בצורה שהכי תחמיא לגוף, אני מרגישה שייצרתי אומנות על הגוף."

סקר חדש לקראת יום הפיצה הבינלאומי החל ב-9/2: פיצה – המאכל האהוב והמשתלם ביותר בהזמנת אוכל הביתה

לאחר מסע כתיבה ארוך, מרתק ומשותף, עשרים תלמידי קורס הכתיבה "כאן מגשימים חלומות!" בשכבת ה' מציגים את ספרם החדש והמסקרן שנכתב בהנחיית ד"ר נגה רוזנפרב. הפעם, העלילה עוברת בין יקומים: 'המטאור – שישה בעקבות אחת'

העתיד כבר כאן: האם הרכב שלכם חכם – או חכם מדי?

ראיון עם עו"ד התחדשות עירונית רוית סיני

"השכונה החדשה, הסמוכה לצומת מסובים, תקרא בשם: רמת צדק. כל רחובות השכונה ישאו שמות של נשות ואנשי משפט"

"השירה במקהלה ממלאת את ליבי ומאירה לי את הבוקר" מקהלת נשים גמלאיות של תושבות גבעתיים.

מוטי אקסמיט יצר פרויקט ספרותי המביא את סיפורן של פרשיות פליליות סוערות בישראל, דרך מסלול חייו של תנ"צ בדימוס אבי נוימן

בחצי השנה האחרונה שוק הרכב העולמי מתנתק מהבנזין – ולאט לאט גם מהמוכר. רום אלוף

הונגצ'י – ענקית הרכב הממשלתית מנסה לכבוש את ליבו (וכיסו) של הנהג הישראלי

לביא מור הוא רק בן 12, עולה לכיתה ז' בבית ספר כצנלסון והוא כבר המדבב בתפקיד הראשי בסרט 'אליאו' של דיסני ופיקסאר. דור שני לדיבוב

העורף הישראלי השתנה, אך לא לגמרי. המציאות דורשת הכרעות מהירות בבינוי ותכנון

הספר 'מרשעת' (Wicked) מאת גרגורי מגווייר, הוא מעין עיבוד פוסט-מודרני לסיפור המקורי

גיל ברק מספר על הדרך מהמגרשים בגבעתיים ורמת גן לאולמות באירופה

ניצנה: מינוף של חזון מהעיר ועד המדבר
התחדשות עירונית ברחוב ניצנה בגבעתיים

בין המלחמה בשטח לתרבות באולפן
הכירו את הצעירים מגבעתיים ומרמת גן – הדור הבא של התקשורת
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


