

ד"ר נגה רוזנפרב
שתפו:
ליאור שוורצמן בת ה-26 נולדה וגדלה בגבעתיים, למדה בבית הספר היסודי שמעוני והמשיכה לאורט גבעתיים. "כילדה קטנה הייתי מאוד נמרצת ותחרותית" מספרת ליאור "הייתי ספורטאית טובה, השתתפתי במספר תחרויות בהדר יוסף ואפילו זכיתי בכמה מדליות. במקביל, רקדתי בסטודיו דנסינג והשתתפתי בתוכנית הכשרה של האקדמיה לבלט באמריקה (American Academy of Ballet), בשנים אלה רקדתי בצורה מקצועית והבעתי את עצמי דרך הגוף, רציתי להיות 'פרימה בלרינה'. הבלט נתן לאש שבוערת בי לנוע בחופשיות, הוא היה כמו מקלט ליצירתיות שלי".


איך הגעת מבלט לאופנה?
"לאחר 18 שנים אינטנסיביות של בלט, נפצעתי ברגל והחלום נגוז. הפציעה לא אפשרה לי להגיע לרמות הגבוהות שחלמתי עליהן. התגייסתי לצבא, הוצבתי בחייל השלישות בקריה ומצאתי את עצמי שם בעיקר מציירת. השגרה הצבאית לא הייתה מספיק מרגשת והתחביב שלי, שהיה שם כל הזמן, השתלט עלי. בזמן השירות, למדתי במכינה לאומנות, לקחתי שיעורי תפירה אצל ג'ני בגבעתיים, ומהר מאוד הבנתי שהתשוקה שהסתתרה שם תמיד – היא אופנה. התמיינתי למגמת עיצוב אופנה בשנקר והתקבלתי. כך התחילו להן 4 שנים מדהימות של יצירה, למידה והישרדות"
הישרדות?
"טבילת האש הראשונה בשנקר הייתה לא קלה, הציפיות מסטודנט לעיצוב אופנה הן מהגבוהות ביותר, ללא פשרות! היו הרבה דמעות בהתחלה והמון לחצים, אני מעריכה את אלון בן זוגי שספג את הכל, דרך אגב עד היום הוא מתלוצץ עם אנשים שגם הוא 'סיים שנקר'. צוות המורים – ראש המחלקה לאה פרץ, דפנה היועצת הנפלאה ורחל המורה שמלווה אותי עד היום, תמיד היו שם בשבילי, נתנו לי את הכלים וטיפחו את היצירתיות שלי, בחופשיות, ללא גבולות, נתנו לי ליצור בדרך שלי. במהלך הלימודים פיתחתי פרשנות משלי לתפירה, לדרך העיצוב, לשיטת הדיגום ולהוצאת הגזרה. הם הבינו מההתחלה שצריך לתת מקום לדרך שלי, והדרך הזאת שונה במקצת. חלקם היו אומרים שאני לא צפויה ושאין לדעת מה אביא בפעם הבאה. אהבתי לשנות עיצובים בפתאומיות ולהפתיע ברגע האחרון, את האמון הזה הייתי צריכה להרוויח, לקח זמן … אבל היה שווה כל רגע" מוסיפה ליאור בחיוך. המוטו של פאבלו פיקאסו לווה את ליאור בלימודיה – "למד את החוקים כמו מומחה, כדי שתוכל לשבור אותם כמו אומן". היא התחילה ליצור ולהביע את עצמה בעיצוב אופנה דרך האומנות. אותה אש פנימית שבוערת בה מצאה לה נתיב חדש וחופשי יותר.


מהי ההשראה שלך?
"בדרכי היצירתית, אני אוהבת לאסוף סיפורים המייצגים את ההיבטים האינטלקטואלים והרוחניים של החיים, ובעזרתם אני מגיעה להבנה ומציגה את הפילוסופיה שלי. אני מספרת סיפור בעזרת ציורים שאני מציירת בטכניקות שונות, קולא'זים והדפסים שאני יוצרת. אני בעצם יוצרת עולם קסום ואחר."
ומה מייחד אותך כמעצבת אופנה?
"ראשית, האומנות שלי היא אני ואני היא האומנות שלי, זה מייחד אותי" אומרת ליאור ומוסיפה "בעזרת האופנה אני פותחת לנו את הדלת לעולם אבסטרקטי יותר הנמצא בתוכנו, ל'טרה אינקוגניטה' שלי, לתודעה עמוקה יותר, לעולם הסודי החבוי בנו המקיים איזון בין הלב למוח. שנית, העיצובים שלי עשירים בפרטים ובעבודות יד. הרקמות והדיטיילים שאני יוצרת מכניסים עוד 'נשמה' לבגד בצורה אבסטרקטית אותנטית, וחופשית. בעיצובים שלי אני יוצרת תעתועים ואשליה שבה הבדים ממש קמים לתחייה. פסיכודלייה זה חלק ממני והנושא של המציאות בה אנו חיים, מעסיקה אותי רבות. אני אוהבת להשתמש בחומרים יקרים לצד חומרים זולים או לא קונבנציונליים ולתת להם ערך מוסף. נוסף על כך, אני אוהבת לאלתר. אני מציירת ויוצרת באופן מופשט, צלליות חדשות לצד צלליות מחויטות, עם פרשנות משלי לתפירה. כשאני מתחילה לעצב, הדרך לפעמים נראית ברורה, אבל אני יודעת שזה לא הרעיון הסופי, אני נותנת לעצמי לזרום עם התהליך, הכל מאוד דינאמי ומשתנה, הדרך שבהתחלה הייתה ברורה – משתנה לעיצוב טוב יותר. אני פרפקציוניסטית אבל מאמינה שהשלמות הגדולה ביותר טמונה בתוך הפגמים."


באיזה בגד או שמלה את הכי גאה?
"כל בגד שאני יוצרת מספר סיפור. כל העיצובים משתלבים בהרמוניה ביניהם, לכולם יש את הDNA שלי. להיות גאה זאת המילה הנכונה, כי לאהוב, אני אוהבת את כולם, אבל יש דגמים ספציפיים שאני יותר גאה בתהליך המחשבתי שעברתי במהלך היצירה שלהם. למשל "space travel" – השמלה הכסופה שלי שהייתה תגלית מבחינתי, המראה המתכתי הנוזלי, שיצרתי על ההדפס שציירתי, נותן אפקט של 'ואוו' והקימור של המתכתיות נעשה בצורה שהכי תחמיא לגוף, אני מרגישה שייצרתי אומנות על הגוף."

"הפיכת בסיס השלישות לשכונה אזרחית היא במידה רבה סגירת מעגל עבורי. 'בית זה לא רק מקום, זו תחושה', ואני מאמינה שהתחושה בשכונה ובסביבתה תהפוך מעתה ממגוננת וסגורה למזמינה וצומחת"

סקר חדש לקראת יום הפיצה הבינלאומי החל ב-9/2: פיצה – המאכל האהוב והמשתלם ביותר בהזמנת אוכל הביתה

תלמידי מרכז המחוננים סחל״ב פיתחו אפליקציות Ai לקניון עזריאלי גבעתיים

מאור יבלושניק בראיון ראשון מאז שמונה למנכ"ל חברת 'יעד', על התוכניות השאפתניות לשנת 2025 יחד עם מושיק גולדשטיין יו"ר החברה הכלכלית

"זוהי האחריות שלנו – לבנות קהילות המאפשרות לכל יחיד לצמוח, מתוך ידיעה שכולנו רקמה אנושית המרכיבה מגוון זהויות"

"צוואה היא לא רק מסמך משפטי ואנשים אינם מורישים רק כסף או דירה. הם מורישים גם סיפור, תחושה ומסר אחרון ליקיריהם ואהובי ליבם"

השיחה עם טפסר משנה אבי קורדובה, מפקד כבאות והצלה בגבעתיים ורמת גן, בה חשף את האתגרים, ההכנות והמחויבות של לוחמי האש

לימור מרגולין-יחידי היא שופטת בדימוס, סופרת, מחזאית ודוקטורנטית לאנתרופולוגיה ● זוכת פרס ע"ש יצחק רבין למחקרי שלום, פיוס ושיתופי פעולה בין יהודים-ערבים ● נבחרה לפרויקט "מאה שנים, מאה נשים"

פרויקטי ההתחדשות עירונית בצפון מערב גבעתיים על הגבול עם ת"א: מגדלים של 45 ו-32 קומות, מטרו וצירים ירוקים

נהיגה בקורבט היא חוויה של שילוב מושלם בין עוצמה לפינוק. כל סיבוב, כל תאוצה, כל בריזה מרגישה כאילו כל פרט במכונית נבנה רק בשבילי, מה שמביא לרגש עז של שליטה חופשית וכח בלתי נגמר. לא מדובר רק במכונית, אלא ביכולת לחוות את הדרך בכל נים בגוף וליהנות מכל רגע

כיצד הפך בית צנוע ברחוב גולומב 39 לסמל של תקומה ותקווה

אלה אותם מים ורק המחיר שאנחנו משלמים מאמיר בעשרות אחוזים
הקמת התאגידים נבעה מכשל בהתנהלות הרשויות המקומיות ומאז הקמת תאגידי המים אנו משלמים הרבה יותר על אותם המיםהצרכנים?

שיכון 'קופת חולים' בגבעתיים הוא אחת השכונות הייחודיות בגבעתיים, המספרת את סיפורה של 'עיר הפועלים'. שכונה היא 'קיבוץ בעיר'

האם יצרניות רכב סיניות יכולות להפוך לשחקן משמעותי בשוק רכבי היוקרה? למרות תדמית שלילית, חוסר מורשת היסטורית ורגולציות מחמירות

חייו של איציק רובין דרך עדשת ההתנדבות, שיקבל את המתנה הגדולה מכולן – אות "יקיר העיר" גבעתיים
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


