01/09/2026
01/09/2026
יום שלישי, 01 בספטמבר 2026
כתבות השער

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם וחיכתה בסבלנות"

אלה החיים של נעמי לבנון-קשת

ד"ר נגה רוזנפרב

צילום: איציק רובין

17/1/2025

שתפו:

נעמי לבנון-קשת (74) היא משוררת וסופרת, מראיינת וכותבת עבור מגזין זה. היא תושבת גבעתיים, נשואה באושר זה 33 שנים בפרק ב', עם חמישה ילדים של שני הצדדים וסבתא ל-11 נכדים. אנחנו מכירות כבר שנים, וכעת הגיע הזמן שגם אתם תכירו. נפגשנו לשיחה נעימה על החיים שהובילו לכתיבה בכלל ולספר השירים החדש בפרט.

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות. הרשיתי לעצמי להעביר אותה ממש לקדמת הבמה רק בערך בעשר השנים האחרונות כשהעזתי להוציא לאור את ספרי ומכאן ואילך כבר היה ברור שמעתה זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי"

מהם הזיכרונות והחוויות שלך מחיפה של ילדותך?

"הכל התחיל בשכונת הדר בחיפה של שנות החמישים. שכונה בורגנית מהוגנת של פקידים ועקרות בית. רוב כמעט מוחלט של ניצולי שואה ו…צברים – תופעה שהדהימה אותנו הילדים ועוררה בנו קנאה: הורים בגיל הורינו שנולדו בארץ! פלא! רוב מכריע של חילונים בנוסח חיפה האדומה של פעם, עם מצעדי האחד במאי ועם מצעד המחולות השנתי, והתחבורה הציבורית בשבת, ולצידם, ממש בחצרות הצמודות – חרדים. שבילדותנו קראנו להם 'אדוקים'. וכולם, אבל ממש כולם, חיו בהרמוניה אלה לצד אלה, כשבנוסף, ובסמוך בקצה הרחובות הקטנים של ילדותנו, בואדי, התגוררו ערבים, שגם איתם התנהלו יחסי שכנות טובים ושקטים" היא מספרת.

"זו הייתה לי חיפה של ריח אורנים ומצע מחטיהם שמתחתיו צמחו פטריות, האורניות, שיצאנו ללקט בשבת אחרי הגשם. זו חיפה של פריחת רקפות וכלניות, כרכומים וסתווניות – בכל אשר פנינו. זו חיפה שהערביות מהואדי היו מביאות למכירה סברסים ותאנים, הכל 'אסלי', ומוכרות בפינת הרחוב וכל עקרות הבית, והילדים כמובן – מחכים בתור בסבלנות. והרב החרדי מהחצר הצמודה לשלנו היה בא לביתנו ומזמין את כולנו לשבת עמם בסוכה בערב החג." נזכרת נעמי.

"זו הייתה הקרקע עליה צמחתי ובה הכיתי שורשים. בית ספר יסודי, תנועת נוער – שנה ב'בני עקיבא' ואחר כך שנים ב'צופים', בחיפה גם למדתי בשקידה בלט במשך 8 שנים רצופות פעמיים בשבוע."

"הספר החדש שאך זה יצא לאור, 'שורשים מתארכים באוויר' , התבשל בתוכי עשרות שנים. היה ברור לי שכבת לאמא ניצולת שואה אני חייבת: לעצמי, ומחוייבת: לזיכרון השואה"

מתי הגעתם לגבעתיים?

"בשנת 1965 עברנו לגבעתיים, למדתי במגמה הספרותית בתיכון 'קלעי' ורקדתי בלט במסגרת הסטודיו של בת דור. כנערה בת 15 לא הבנתי אין זה שאני לא רואה סביבי, בשכונת מגורי, חרדים וערבים, ולמה אין אוטובוסים בשבת. מאז אני כאן, בגבעתיים, עם גיחה די ארוכה, בשנות העשרים לחיי, לרמת גן, בה נולדו ילדי."

ספרי על הדרך המקצועית שלך שהובילה אותך אל הכתיבה –

"בשנים המוקדמות מאד לחיי החלה גם הכתיבה האישית. שירה. ומעט סיפורים. לגמרי לעצמי בלי להראות לאיש. לעתים נחשפו הסיפורים בשעורי 'חיבור'- כן פעם היה דבר כזה בבתי הספר, ואהבתי מאד את השעורים האלה כי בהם נתתי דרור לדמיון, וגם הצטיינתי במקצוע הזה.
בחיפה התעצבה אהבתי לספרים, לתיאטרון ולקולנוע. בספריה העירונית הייתי אורחת קבע, לעתים פעמיים ביום. משנוסד התיאטרון העירוני בתחילת שנות הששים, פקדתי אותו בקביעות. המעבר לגבעתיים והקירבה לתל אביב אפשרו להתרוצץ בין התיאטראות השונים, לצד קולנוע כמובן. קריאת-בליעת ספרים מעולם לא פחתה. להיפך.

כשנכנסתי לשוק העבודה, מהר מאד הגעתי לעיתונות. בגיל 27 השתלבתי בשבועון 'לאשה' ובו עבדתי במרץ רב ובהצלחה לא מבוטלת במשך 27 שנים הבאות, זאת לצד המשפחה, בעל וילדים, כשבנוסף תמיד גם למדתי, והשתלמתי, ותוך כך סיימתי תואר ראשון במדעי הרוח בהצטיינות.

עם פרישתי המוקדמת מ'לאשה' המשכתי בכתיבה, הפעם גם מכיוונים נוספים ומרתקים: לצד כתיבה עיתונאית התחלתי לערוך ספרים בהוצאות ספרים שונות, וכן לכתוב ביוגרפיות לאנשים ולישובים – תחום שמרתק אותי עד היום. במקביל ביימתי חמישה סרטים דוקומנטריים על נכי צה"ל, במסגרת בית הלוחם של תל אביב" היא מוסיפה בגאווה.

מתי עברת לקדמת הבמה הספרותית?

"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות. הרשיתי לעצמי להעביר אותה ממש לקדמת הבמה רק בערך בעשר השנים האחרונות כשהעזתי להוציא לאור את ספרי 'הרווח שבין המלים' (הוצאת מדיה 10), ומכאן ואילך כבר היה ברור שמעתה זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי.

במקביל לשירה, שהחלה להתפרסם בכתבי עת ספרותיים שונים ובאנתולוגיות שונות, חזרתי לעוד אהבה ישנה: כתיבת סיפורים קצרים. שגם הם התפרסמו ומתפרסמים בכתבי עת ספרותיים לא מעטים.

בשנים האחרונות אני לוקחת חלק די בקביעות בכיתות-אמן של  המשורר רוני סומק, אמן ואדם מעודד ומדרבן מאין כמוהו, ולאחרונה גם בסדנת כתיבת פרוזה של אשכול נבו ואורית גידלי. המפגשים האלה, בחברת אנשים יוצרים ובהנחיית כותבים מוכרים ומנוסים – מאתגרים ומפרים מאד.

באביב של 2023, זכו שני סיפורים קצרים שלי במקומות הראשונים בשתי תחרויות כתיבה שונות: 'שיינה-יפה' זכה במקום הראשון בתחרות השנתית של הוצאת 'כתב', של המו"ל משה מנשהוף, והסיפור 'מסע' זכה במקום הראשון בתחרות הספור הקצרצר של אגודת הסופרים והסופרות בישראל שאני נמנית עם חבריה."

"הספר עוסק בזיכרון השואה דרך העיניים שלי, כילדה, כנערה וכאשה בוגרת, וזה בעצם העיניים של דור שלם שגדל בצל ענני העשן של אירופה שהגיע עם הורינו משם"

מה מיוחד בספרך החדש ואיזה צורך הוא בא למלא?

"הספר החדש שאך זה יצא לאור, 'שורשים מתארכים באוויר' (הוצאת אשכולות פואטיקה), התבשל בתוכי עשרות שנים. היה ברור לי שכבת לאמא ניצולת שואה אני חייבת: לעצמי, ומחוייבת: לזיכרון השואה. ה'מה' הזה משותף, לדעתי לפחות, לכל בני הדור שלי שגדלו בבתים של הורים ניצולי שואה.

הוא עוסק בזיכרון השואה דרך העיניים שלי, כילדה, כנערה וכאשה בוגרת, וזה בעצם העיניים של דור שלם שגדל בצל ענני העשן של אירופה שהגיע עם הורינו משם. ובכלל, 'שם' הייתה מילה טעונה בילדותי, כי כשהם, המבוגרים, היו אומרים אלה לאלה 'שם', בעיקר ביידיש, הם ידעו בדיוק למה הם מתכוונים אבל אנחנו לא ממש ידענו והיינו בטוחים שזה שם של מקום, ובחושים של ילדים הבנו שזה כנראה מקום לא טוב.
אבי ז"ל, למרות שהגיע מרוסיה לארץ כנער צעיר בן 17 בשנת 1935 – השאיר מאחור אם ושני אחים קטנים והבטיח להביא את כולם כשיסתדר בארץ. זה לא קרה. הגרמנים הגיעו לאותה עיירה וחיסלו את כל תושביה היהודים. שנים הוא לא סלח לעצמו על כך ויש שיר בנושא כאוב זה בספר שלי. במשך שנים ארוכות דחיתי את העניין ואמרתי לעצמי שכל עוד אמי בחיים – לא אוציא את הספר. אבל אמי, תבל"א, מאריכה ימים ושנים ובפברואר השנה תציין 97 שנים. היא ניצולת שואה שכילדה עברה מחנות ריכוז קשים בפולין ולא כל כך הרבתה לדבר על עברה, לפחות בילדותי. בהמשך, כשהנכדים התבקשו לעשות 'עבודות שורשים' – הם דובבו אותה ואז היא סיפרה להם הרבה, וראיתי שזה עשה לה טוב.

השנה האחרונה של המלחמה הפעילה ביתר שאת את בלוטות הזיכרון, ערערה אותה ואז גם הבנתי שאין לטעם לחכות עוד.

מתגובות שאני מקבלת מאנשים שקראו את הספר אני מבינה שהוא נוגע גם בנימי נפשם, מעלה בהם זיכרונות, ואגב ממש לא מוכרחים להיות ממזרח אירופה כדי להזדהות עם הדברים. כאב הוא כאב הוא כאב. ואנשים יודעים לזהות אותו."

 

כרייכת הספר 'שורשים מתארכים באויר'

מקבץ שירים / נעמי לבנון-קשת

כנפיים

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים,

בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁאַחֲרֵי

הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה הַהִיא,

כֻּלָּם דִּבְּרוּ עַל 'קְדוֹשֵׁי הַשּׁוֹאָה'

וְלֹא יָדַעְנוּ מָה זֶה וְאֵיךְ נִרְאֶה קָדוֹשׁ

וּמָה עוֹשֶׂה מִישֶׁהוּ לְקָדוֹשׁ.

וְרַק אֲנִי רָאִיתִי

אֶת מָה שֶׁאַף אֶחָד מִלְּבַדִּי לֹא רָאָה:

שֶׁלְּאִמִּי הָיוּ כְּנָפַיִם.

וּכְשֶׁעָמְדָה בָּאוֹר – הֵן זָהֲרוּ

וְרָטְטוּ, וְנִפְרְשׂוּ קִמְעָה, בַּעֲדִינוּת,

לֹא רוֹצוֹת לִמְשֹׁךְ יוֹתֵר מִדַּי תְּשׂוּמֶת לֵב.

אַף אֶחָד לֹא רָאָה אוֹתָן.

אֶת הַכְּנָפַיִם שֶׁלָּהּ.

וְרַק אֲנִי רָאִיתִי

שֶׁיֵּשׁ לָהּ.

======

שרשי אויר          

בְּגִיל מְסֻיָּם, לֹא בָּרוּר בְּדִיּוּק לָמָּה וְאֵיךְ, פִּתְאֹם, לְצַד שְׂעָרוֹת הַשֵּׂיבָה, צָמְחוּ לִי שָׁרְשֵׁי אֲוִיר. בַּהַתְחָלָה הִתְעַלַּמְתִּי. אַחַר כָּךְ חָשַׁבְתִּי: יִנְשְׁרוּ מֵעַצְמָם. וְלֹא. הֵם הִמְשִׁיכוּ לִצְמֹחַ. לְהִתְאָרֵךְ עוֹד וְעוֹד. מוֹשְׁכִים לְאָחוֹר, לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּת נִשְׁכַּחַת. מְגֻעְגָעָת. מְחֻיֶּכֶת. אַךְ גַּם לֹא בְּרוּרָה עַד תֹּם, מְפֻחֶדֶת מִסִּפּוּרִים יָד-רִאשׁוֹנָה-בְּמַצָּב-רַע, שֶׁהִגִּיעוּ עִם הַמִּטְעָן הַדַּל מִ'שָּׁם'. אוֹתוֹ מָקוֹם בּוֹ נִמְחֲקוּ הַחַיִּים בְּאַחַת וְעָלוּ בֶּעָשָׁן. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אָזַרְתִּי עֹז וְקָפַצְתִּי רֹאשׁ לִבְרֵכַת הַשָּׁרָשִׁים הָרְחוֹקָה וְהִיא הָיְתָה צְלוּלָה לְהַפְלִיא. מְפַתָּה. מַזְמִינָה לִשְׂחוֹת בֵּין הַצְּחוֹקִים וְהַדְּמָעוֹת, בֵּין הַמַּר וְהַמָּתוֹק, וְלִשְׁאֹב מִמֶּנָּה כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ. וְהַזְּמַן הָיָה כִּדְגֵי הַנַּקַּאי הַמְּטַהֲרִים מַיִם עֲכוּרִים.

====== 

גמר חשבון

בְּאֶמְצַע הֶעָשׂוֹר הָעֲשִׂירִי לְחַיֶּיהָ

אִמָּא שֶׁלִּי,

בּוֹגֶרֶת מַחֲנוֹת רִכּוּז קָשִׁים,

יַלְדָּה

בּוֹדְדָה בָּעוֹלָם,

קָמָה בְּכָל בֹּקֶר

פּוֹתַחַת חַלּוֹן, מַפְנָה אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת

לְעֵבֶר פּוֹלִין וְגֶרְמַנְיָה

וְאוֹמֶרֶת: 'הִנֵּה לָכֶם. אֲנִי פֹּה. וַאֲנִי אַחְלִיט

מָתַי אֲנִי הוֹלֶכֶת. לֹא אַתֶּם! רַק אֲנִי'.

וְעוֹד מְרִימָה אֶצְבַּע מְשֻׁלֶּשֶׁת לַשָּׁמַיִם

וְאוֹמֶרֶת: 'וְהִנֵּה גַּם לְךָ. שֶׁהֶחְלַטְתָּ לָצֵאת לֶחָלָ"ת

בְּדִיּוּק בְּ-1 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1939 וְנֶעֱלַמְתָּ. לֹא גְּלוּיָה

מְצֻיֶּרֶת, לֹא ד"ש, לֹא צטעלע. כְּלוּם.'

 

אֲבָל עַל הַנֵּרוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת,

בְּפָמוֹטֵי הַכֶּסֶף שֶׁהֵבִיאָה אִתָּהּ מִגֶּרְמַנְיָה

שֶׁאַחֲרֵי-הַמִּלְחָמָה הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.

לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן.

 

לָמָּה לְהִתְקַטְנֵן

רֶגַע לִפְנֵי הַסּוֹף.

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
התחדשות עירונית

החזון שנגנז של תל ליטוינסקי

״כשאנו עומדים בפינת רחוב ספיר ברמת גן, על התפר, שבין שטחי אוניברסיטת בר-אילן, שיבא ורמת אפעל, המפגש עם השלט אינו רק פרק בהיסטוריה. הוא שיעור חשוב בתכנון עירוני ובזיכרון מרחבי״

קראו עוד »
Shape
Shape
אולי יעניין אותך
כתבות השער
כתבות השער

ממראות יבשת ממוקפת, מסעה של חגית אדלר ללב של רואנדה

"ברואנדה יש רוב מוחלט לנשים בממשלה, למעלה מ-80% הן נשים-שרות המקדמות אג'נדה נשית מובהקת שבראשה קידום הביטחון הנשי במדינה […] הצלחתן של הנשים בתחומים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים נתפסת ברואנדה כאסטרטגיה התורמת לקידומה הלאומי, החברתי והכלכלי של המדינה"

קראו עוד »
כתבות השער

שישה בעקבות אחת

לאחר מסע כתיבה ארוך, מרתק ומשותף, עשרים תלמידי קורס הכתיבה "כאן מגשימים חלומות!" בשכבת ה' מציגים את ספרם החדש והמסקרן שנכתב בהנחיית ד"ר נגה רוזנפרב. הפעם, העלילה עוברת בין יקומים: 'המטאור – שישה בעקבות אחת'

קראו עוד »
Shape
Shape

המדריך להזמנות

07/02/2020

לעצלנים בלבד

לעצלנים בלבד מכניסים לתנור ל-20 דקות ומגישים מאפים אישיים – זה בדיוק מה שהיה חסר לנו לשולחן של החג! בורקסים, קרואסונים ומאפי שמרים מלוחים ומתוקים שמכניסים לתנור ל-20 דקות ומגישים! חברת 'עומר מאפים', דור שני
10/30/2020

העוגיות הצבעוניות שגונבות את ההצגה

העוגיות הצבעוניות של ויולט ומיכל יגרמו לכולם לחייך לפני ארבע שנים בסטודיו קטן בכפר סבא הקימו ויולט ומיכל בוטיק המתמחה בעוגיות רויאל אייסינג. העסק נולד מתוך אהבה לעולמות האפיה, היצירה והרצון לחבור לאירועים הקטנים המשמחים
11/18/2020

"טומי רול בר" במרכז רמת גן

מסע בין טורטיות מהודקות להמבורגרים עסיסיים באנו בגלל הטורטיות נחזור בשביל ההמבורגר אני תמיד מחפשת מנות חדשות ומעניינות למשפחה או לאירוח חברים לארוחה מקורית וכמה שמחתי לגלות את "טומי רול בר" – בעיקר כעת כשהקורונה
11/24/2020

לגלות את אמריקה עם החטיפים של עמית

לגלות את אמריקה עם החטיפים של עמית טעים ומיוחד שהיא מכינה לבד, מחומרי גלם סופר איכותיים ובלי חומרים משמרים איך אני זקוקה לאיזו חופשה קצרה – לא משהו גדול, רק מנוחה לגוף ולנפש, קצת נופים,
09/04/2020

לתת ביס ולהרגיש באיטליה

לתת ביס ולהרגיש באיטליה נועה חיים ודניאל צור תושבי גבעתיים הקימו את פסטה פיצ’י – פופ אפ של פסטות טריות מדהימות עם רטבים נהדרים בר פנזור שפית קונדיטורית נועה חיים (אלנה, L28 ) והשף דניאל
08/11/2021

ארץ הממתקים של עדי

ארץ הממתקים של עדי אם אי פעם חלמתם להגיע לארץ הממתקים, עכשיו אתם יכולים לעשות את זה! "ממתקים של פעם" הוא מפעל בוטיק בהרצליה שבו רוקחת עדי ממתקים מדי יום בעבודת יד, לפי שיטות בישול
08/06/2020

מאיה בארץ הפלאות – אוכל אמריקאי מושחת

השפית מאיה בלום תשלח אליכם אוכל אמריקאי מושחת השנה האחרונה הכניסה לחיינו את הקורונה ואיתה את הפחמימות המושחתות, והפעם שפית רמת-גנית שתשלח לכם אוכל אמריקאי מושחת עד הבית כמו רבים מאיתנו גם מאיה בלום (30)

מצטרפים למגזין מעורר מחשבה ומהנה

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'גבעתיים פלוס'

מנוי בהטבה ללא תשלום למגזין 'רמת גן פלוס'

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן