
מסע מרתק בין הוראה, מחקר ויצירתיות אקדמית, ד"ר ארז שיינר
"הורים צריכים לאפשר לילדיהם להיחשף לתכנים מתקדמים, ולהתעניין יחד איתם. האהבה למדע היא מדבקת
איך הצליח רב"ט איתי לידג'י להחלים מפציעת ראש קשה, להשתקם ולהגשים את חלומו – שירות קרבי בסיירת גולני ● סיפור של נחישות והשראה
ד"ר נגה רוזנפרב
אני זוכרת היטב את אותו יום 27.5.2017, לפני כארבע שנים. הייתה זו שעת ערב מאוחרת כשבקבוצת הווטסאפ הכיתתית של תיכון שמעון בן צבי החלו לצוץ ידיעות על תלמיד בית הספר בן 16 בכיתה י' שיצא לריצה, נדרס והוא פצוע קשה בראשו. אז עוד לא ידענו במי מדובר והשעות נקפו, אך בעיר קטנה כמו גבעתיים אי אפשר היה שלא לדעת, ואחרי לילה מורט עצבים התברר שמדובר באיתי לידג'י בנם של גלית ואבי.
איתי נדרס על ידי רכב בדרך יצחק רבין פינת בן גוריון בעיר. הרכב הפוגע העיף אותו באוויר לאחר שראשו נחבט בשמשה והוא נותר שרוע במרכז הכביש. חובשים ופרמדיקים של מגן דוד אדום שהגיעו למקום העניקו לו טיפול רפואי ופינו אותו לבית החולים תל השומר כשהוא במצב קשה, מחוסר הכרה ועם חבלת ראש.
התמונה היחידה שאיתי זוכר מאותו ערב שבו יצא לריצה כמנהגו, היא את הרמזור הירוק מתחלף לאדום ואז חבטה שהחשיכה את חייו.
בימים הבאים איתי היה מורדם ומונשם. החברים ההמומים שלו התגייסו וישבו לצד חדרו בבית החולים ביום ובלילה, הקיפו אותו באהבה ודאגה. לצידם היו גם מנהלת בית הספר שמעון בן צבי אלה ספיר-גונן וסגניתה שלומית דובדבני.
קיווינו שיקרה נס
התחזית של מיטב הרופאים לא הייתה ורודה, הפגיעה הייתה חמורה והמצב היה קשה. איתי סבל מדימום במוח שהצריך ניתוח מורכב ואף אחד לא יכול היה להבטיח שהוא יתעורר ו/או יחלים. כל אפשרות שנלקחה בחשבון הייתה גרועה יותר מהאחרת. הוריו חתמו על הסכמתם לניתוח בלית ברירה וכולנו החזקנו לו אצבעות וקיווינו שיקרה נס.
הניתוח אכן הצליח אבל הדרך לחיים רגילים עוד הייתה ארוכה וקשה. אחרי שבועיים בשיקום שכללו פיזיותרפיה אינטנסיבית, הובהר לו שעל מנת לחזור למסלול עליו יהיה לעבוד קשה. הוא חזר הביתה וההתאקלמות לא הייתה פשוטה. הוא לא יצא מהבית וישן רוב הזמן. שנת הלימודים הסתיימה, הוא לא חזר לעסוק בספורט ובטח שלא הגיע לצופים.
החיים של איתי ומשפחתו נחצו לשניים, החיים לפני התאונה והחיים אחריה.
את שנת הלימודים הבאה של כתה י"א הוא לא החל ברגל ימין. הוא עדיין לא השתחרר מהתאונה הקשה שעבר ולא היה בטוח מה הוא רוצה לעשות עם עצמו. אבל כשחבריו החלו לקבל את הצו הראשון, זה עורר בו את המוטיבציה שהייתה בו מאז ומעולם – לשרת ביחידה קרבית.
הוא השקיע את כל כולו בטיפולים הפיזיותראפיים והצליח לחזור לתפקוד כמעט מלא, חוץ מקצת בעיות שיווי משקל וקשיי ריכוז שלא השפיעו עליו בחיי היומיום. הוא חזר לבית הספר, השלים את בחינות הבגרות, עשה את האבחונים לצה"ל וגם הוא קיבל צו ראשון!"
"היה לו כוח רצון ואופטימיות שהובילו אותו די מהר בחזרה לשגרה למרות הפגיעה הקשה. הוא עבד קשה בכל התחומים, חזר לכיתה הפיזיקאלית, השתתף במסע הישראלי ובמסע לפולין והיה לתלמיד מוביל ערכי בבית הספר" מספרת שלומית דובדבני סגנית מנהלת תיכון שב"צ.
הניצחון של איתי
אבל לרופא בלשכת הגיוס היו מסקנות אחרות. פגיעת הראש הקשה של איתי חייבה הורדת פרופיל ל-64 ויחד עם זה הלך והתרחק החלום לשרת ביחידה קרבית. הייתה זו חבטה נוספת שאיימה להחשיך את חייו בפעם השניה.
אבל הוא לא ויתר. תוך שהוא מתמיין למודיעין, החל לשלוח עשרות מיילים למיטב (היחידה הצבאית המופקדת על ביצוע הליכי המיון והשיבוץ של כלל המיועדים לשירות ביטחון) ביקש ועדה רפואית בניסיון להוכיח שהוא השתקם מהתאונה, ראוי לפרופיל גבוה יותר וכשיר לשירות קרבי.
בד בבד הוא סיים את לימודיו בתיכון, הצליח בבחינות הבגרות ובחר לצאת לשנת שירות בצופים בעיר נתניה, שם ריכז שבט והתנדב בבתי ספר בעיר. השנה הזו נתנה לו זמן ואיפשרה לו להמשיך להיאבק להעלאת הפרופיל שלו. אבל זה לא היה פשוט. הוא לא זכה למענה מ'מיטב' והרגיש חוסר אונים!".
ביום הגיוס התייצב איתי עם תיקייה עבת כרס שהכילה מסמכים שהעידו על כשירותו ואחרי שיחה עם קצין הרפואה של הבסיס, הוא העלה לו את הפרופיל ל-82 ולא היה מאושר ממנו!
הוא שלח מיד הודעה להורים ולחברים הקרובים שלו שכבר חשבו שזה לא יקרה וביקש להתגייס לגולני מפני שאבא שלו שירת שם. אחרי חודש וחצי הוא קיבל שיבוץ לגולני.
אחרי שהתגייס לחטיבה עבר גם את הגיבוש לסיירת גולני ובחודש אוגוסט אחרי מסע מפרך קיבל את כומתת החטיבה עליה חלם כשעוד היה בשיקום. המעגל נסגר כשאת הכומתה החומה העניק לו אביו אבי, בעצמו לוחם גולני בעברו.
"כל כך התרגשתי כשצפיתי בסרטון של ההשבעה שלו" מספרת שלומית "קשה לי לתאר במילים את התחושה שלי, הילד הזה כל כך יקר לליבי ואני כל-כך שמחה בשבילו" היא מוסיפה.
מה התכניות לעתיד? אני שואלת את איתי
"על התוכניות לעתיד אני עדיין לא סגור. כרגע אני בקורס מכים שמסתיים עוד שבוע והמסלול נמשך עד חודש מרץ. משם אני רוצה לצאת לפיקוד. אחרי השירות הצבאי אני רוצה לטייל, לגור בחו"ל, וללמוד בעתיד הרחוק משהו שקשור לפסיכולוגיה, טיפול כלשהו, אולי עבודה עם מוזיקה."
"הורים צריכים לאפשר לילדיהם להיחשף לתכנים מתקדמים, ולהתעניין יחד איתם. האהבה למדע היא מדבקת
ישראל טייבר, נפטר באופן מפתיע בשנת 1950 ועטרה רעייתו, המשיכה לחיות בביתם עד לשנת 1975 לפני בדיוק חמישים שנה
הזמרת והיוצרת טל גירטלר משיקה את "שתיים"
הסינגל החמישי מתוך אלבומה החדש ובו היא חוברת לשיתוף פעולה ייחודי עם המפיק והמלחין גל פדה
סיום שנת 2024, שנה קשה, עתירת אתגרים. מי ייתן שהיא תיקח איתה את כל החושך והשנה החדשה תתחיל באור גדול. חג החנוכה מזכיר לנו כי גם בתקופות מורכבות, נס קטן יכול להאיר את החושך ובימים אלו ממש נפתח פתח לתקווה. הלוואי ונזכה להחזיר את כל החטופות והחטופים, ושכל חיילות וחיילי צה"ל ישובו בשלום.
המגזין שלנו ממשיך להיות במה לסיפורים מקומיים, לקולות מגוונים ולרוח הקהילתית המיוחדת שלנו וכך נוספה עוד שנה לביוגרפיה של העיר. תודה לכל התורמים למלאכה, לכותבים, לצלמים ולכם הקוראים שממשיכים ללוות אותנו בדרך.
כשהטבע מתעורר לחיים בט"ו בשבט וניצני האהבה פורחים בוולנטיינס דיי, אנו גאים להגיש לכם גיליון מיוחד המשלב בין עבר, הווה ועתיד.
ישראל עוברת טלטלה כבר יותר משנה. בנק ישראל כבר ציין כי השפעת המצב על שוק הנדל"ן תהיה ארוכת טווח, במיוחד לאור המחסור בדירות באזורי ביקוש, שמסתמן כי יחריף.
שבוע הנוער בגבעתיים יתקיים במתכונת מורחבת עם פעילויות ברחבי העיר ובמרכזי הנוער
האם חגיגת המחירים של החברות הישראליות על גבם של הצרכנים לקראת סיום?
אור לוי, אוהד בן עמי, ואלי שרעבי, שוחררו ממרתפי העינויים של החמס בעזה.
התמונות שלהם מספרות טוב יותר מאלפי מילים את אשר עברו בעזה במשך 16 חודשים.
כמעט בכל עיר ובכל בית קפה מתכנס מעין פרלמנט המורכב אנשים שיש להם דעה על כל מה שקורה כאן
המלחמה הארוכה הותירה חותם משמעותי על שוק הנדל"ן באזור, אז איך מתקדמים?
"הכתיבה האישית לא פסקה מעולם גם אם היו שנים שנדחקה הצידה, וחיכתה בסבלנות…זה חלק בלתי נפרד וחשוב מאד בחיי" נעמי לבנון-קשת
שוק הרכב בישראל – קניית רכב חדש 2025. מאחורי הקלעים של שוק הרכב: תופעת "המכירות המוקדמות"
נהיגה בקורבט היא חוויה של שילוב מושלם בין עוצמה לפינוק. כל סיבוב, כל תאוצה, כל בריזה מרגישה כאילו כל פרט במכונית נבנה רק בשבילי, מה שמביא לרגש עז של שליטה חופשית וכח בלתי נגמר. לא מדובר רק במכונית, אלא ביכולת לחוות את הדרך בכל נים בגוף וליהנות מכל רגע
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!