מאופנובנק למרצה מבוקש מאד

הכל התחיל כבר בחופשות הראשונות שלו כשיוסי אלפי, סופר-משורר ומי שייסד את פסטיבל מספרי הסיפורים, הזמין אותו לספר לציבור את סיפורו. לאחר היסוסים ניאות רוני ונוכח כי הקהל מרותק. בהמשך הוזמן שוב ושוב לפסטיבל ואז כבר מצא סוכן שייצג אותו. היתה לרוני הרצאה מובנית שאיתה היה מופיע בציבור. השמועה עשתה לה כנפיים והוא הפך מבוקש יותר ויותר. זה שנים שרוני ליבוביץ הוא מרצה מבוקש מאד בקרב הקהל הרחב, הצמא לשמוע את שבפיו, בימי גיבוש או ימי כיף של החברות הגדולות והמובילות בארץ, בחוגי בית ברחבי הארץ, בבתי ספר ומוסדות חינוך – בהרצאות מאלפות לבני נוער בבתי ספר, ועוד. לעתים אירוע כזה יכול להמשך גם 3 שעות ויותר. אנשים שואלים והוא עונה באריכות ובסבלנות. מבחינתו זו לא רק פרנסה אלא גם שליחות. “אני מבוקש מאד ב….בנקים. הם משלמים לי כדי שאבוא לספר איך שדדתי….אותם” – הוא צוחק ומוסיף: “כך גם גורמי המשטרה שמזמינים אותי להרצאות. אבל יש לי מצפון וכיון שאיני חי בשלום עם מה שעשיתי אני נותן עשרות הרצאות בהתנדבות ואת זה אני עושה בצבא, לבני נוער, בפנימיות ולכל מיני ארגונים וולונטריים”. הוא אומר בוודאות כי יכול היה להמשיך במעשי השוד שלו עוד שנים רבות ואיש לא היה מעלה בדעתו לחשוד בו. אבל בסופו של דבר החיים הכפולים שלו והמחיר הנפשי שגבו – הם שהכריעו את הכף והביאו ללכידתו. היום, מניסיונו הרב, בחוץ ובפנים, הוא אומר שבסוף כל אחד נתפס וכי המשטרה תופסת עבריינים לא בשל עבודת בילוש טובה במיוחד אלא בעיקר מתמקדת בעבריינים מועדים או סומכת על מלשינים. בניגוד לעבריין מועד או לאיש כנופייה – ליבוביץ עבד לבד לגמרי. בלי לשתף איש ובלי שום טעויות. עובדה שהצליח 21 פעמים והותיר את המשטרה פעורת פה וכנראה גם די נכלמת בשל חוסר האונים שלה. מסתיר סוד ענק “הייתי איש ישר, כמעט ‘חנון’. אדם שומר חוק. אבא, איש משפחה, קצין בצבא ובמילואים ואיש לא העלה בדעתו לחשוד בי, אבל אני ידעתי שאני מסתיר סוד ענק ומכולם!! ולאורך זמן זה קשה ומתיש . בסוף נתפסים ועל פשע משלמים. כל אחד. אך מה שהכי כואב הוא המחיר הכבד שמשלמת המשפחה” – מספר רוני – “בני היה בן 13.5 כשזה קרה וזה היה קשה. במיוחד כשמישהו מהתקשורת הגיע לבית הספר שלו, נכנס לכיתתו ואמר: ‘אבא שלך זה האופנובנק ועכשיו עצרו אותו’! וגם סביב הבית שלי התגודדו עיתונאים וצלמים.” באמצעות עורך דינו, אורי סלונים, הוא הודה בכל המעשים ושיתף פעולה עם החוקרים. בעצת עורך דינו אף החזיר לכל סניפי הבנק אותם שדד – את הכספים שנשדדו מהם. בדיבעד התברר שהיה זה צעד נבון שסייע לו להפחית את עונש 20 השנים שנגזר עליו ל-14 שנים תוך שהשופט מנחם אלון כותב כי השתכנע מכנות חרטתו. בסופו של דבר שוחרר ליבוביץ לאחר 8 שנים בכלא, בעקבות חנינה שהעניק לו הנשיא דאז עזר וייצמן ושוחרר ב-1998. הוא מספר כי בנו ביקר אותו בכלא פעמים ספורות, בלוויית אמו כמובן, ובהמשך, כשהחל לקבל חופשות היו אלה מוקדשות להידוק הקשר ולבניית הגשר עם בנו. “אם לא הוא – לא הייתי מחזיק מעמד” – הוא אומר – “למרות שכיום יש מרחק פיזי בינינו הרי שהקשר מעולה והדוק. לשמחתי, למרות מה שחווה עם מעצרו, לא שמו עליו סטיגמה, אולי כי לא נתפסתי כעבריין ‘קלאסי’, אלא יותר כבן השכן שעשה מעשה שטות”. זמן קצר לאחר שנכנס לכלא התגרשו הוא ואיריס, אם כי הם שומרים על יחסים טובים ביניהם. לדבריו גם יתר בני המשפחה הענפה שלו, די התנתקו ממנו מרגע שנודע שהוא – הוא האופנובנק המפורסם אבל בסופו של דבר, חודשו הקשרים המשפחתיים. “עשינו סולחה בהדרגה, לאחר שחרורי ויש סוג של קשרים. אנחנו לא בדיוק משפחה לדוגמא, אז מה?” – הוא צוחק.