fbpx
זרקאור

'שירה היא מיצוי החיים'

שיחה עם המשורר ואיש החינוך רון גרא

נעמי לבנון-קשת

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
RG

מאחוריו של המשורר ואיש החינוך רון גרא (74) לא פחות מ…14 ספרי שירה!  הוא משורר פורה מאד, שבערך אחת לשנה-שנתיים מתמיד ומוציא לאור שירים שלו. וכל זה בלא מסע יחסי ציבור ובלא פרסום. זה האיש. צנוע ונחבא אל הכלים. ספרו ‘ימים רעולים’ (‘צבעונים’ הוצאה לאור), יצא בתחילת 2021 ישר אל חודשי מגיפת הקורונה שעברו עלינו ועל העולם. האם בשם הספר ‘ימים רעולים’ יש רמז לסוג של רעלה, אותה המסיכה שעטינו כולנו בשנה שחלפה או שאולי הכוונה היא לרעל המפעפע בנו? שם הספר תורגם ל- Poisonous Days – ימים רעילים.

הוא נולד כרון גרינר, בנס ציונה של סוף ימי המנדט הבריטי וימי טרום-מדינה, להורים שהחזיקו בחנות ספרים בעיר, שבתוכה נהיתה גם ספריה. כאן נולדה אהבתו של רון למלים. כאן נולדה הקריאה.

“אבי, יליד פולין, שטען לקירבת דם רחוקה לי. ל. פרץ נהג לקרוא לי הרבה בילדותי”- הוא נזכר – “וגם אמי, ילידת הארץ, אהבה שירה”.

הבהוב אחד של חסד

אהבת המלים, הקריאה המרובה וקריאת השירה, שבאה בהמשך – סללו את דרכו הטבעית למגמה הספרותית בתיכון, עם חלום להיות שחקן. את דרכו כחייל החל בבית הספר הטכני של חיל האויר ותוך זמן קצר הצליח לעבור לחי”ר מוצנח. ב-1967 לחם בעזה וב-1973 לחם בסיני ובהמשך שימש שם בתפקידי פיקוד.

שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים הוא עלה לאוניברסיטה העברית בירושלים שם עשה תואר ראשון בספרות ומקרא והחל לעבוד כמורה, במרכז הארץ, כשבמקביל המשיך, הפעם באוניברסיטת תל אביב, לתואר שני בספרות כללית. כעבור 4 שנים מונה למנהל בית ספר יסודי בפתח תקוה וב-1976, זכה במכרז למשרת ניהול בית ספר ‘המתמיד’ ברמת גן  אותו ניהל כ-14 שנים.

בין לבין הוא הספיק לעשות עוד דברים. למשל להתחתן, זמן קצר לפני מלחמת יום הכפורים. ומהנישואין האלה, שהסתיימו אחרי 21 שנה,  נולדו לו דפנה ושי. כשהחל לעבוד כמנהל בבית הספר המתמיד , כבר גרה המשפחה הצעירה ברמת גן.

למרות שהיה עסוק עד מעל לראש, במשרה הראשית כמנהל בית ספר, וביתר עיסוקי ההוראה שלקח על עצמו באהבה, הוא גם כתב שירה, ובשנים 1982-1983 יצאו שני ספרי השירה הראשונים שלו: ‘אפלולית’ ו’הגלומה בגלימה’. “מי שהוציא את ספרי השירה הללו היה מיכאל שיר האגדי, בעל הוצאת ועתון הילדים ‘אצבעוני’, שמצא לנכון להוציא את ספרי. אלה היו שירים רגישים מאד אם כי די בוסריים” – מחייך רון.

אחרי 14 שנות עבודה כמנהל, קבל תפקיד של מדריך מחוזי לספרות לחטיבת הביניים, ואחר-כך ניהל את בית הספר היסודי ‘גורדון’ בבת ים.

לאחר הפרישה התמסר רון לכתיבת השירה ולפני שנה, ב-2020 הוציא ספר עב כרס במיוחד ‘הבהוב אחד של חסד’ שהוא מקבץ של ספרים קודמים בתוספת 150 שירים חדשים.

צילום: איציק רובין

“אני איש חינוך שכותב שירה”

רון גרא מיטיב להגדיר את עצמו: “אני איש חינוך שכותב שירה. יש לי ביקורת על משוררים ועל מבקרי שירה ועל עורכי כתבי עת לשירה, ואפילו כתבתי מיקבץ שירים על כך” הוא אומר ומוסיף: “הספרים שלי יוצאים במהדורות של 300 עותקים ואני אף פעם לא מוכר אותם. רק מחלק. זה עולה לי הון אבל זו התראפיה שלי. סוג של דחף. הכתיבה מרפאה אותי. בהתחלה התרגשתי מכל ספר שיצא לאור. היום כבר פחות, אם כי הדחף לכתיבה  לא פחת. הוא ישנו והוא בוער ומשחרר, רק שהיום כבר פחות דוחק לי לפרסם. אין בי שום קנאה בכאלה שמפרסמים אבל הייתי רוצה שמשהו יישאר גם ממני, שאולי ילמדו שיר או שניים משלי – לבגרות. אבל מעולם לא דחפתי את עצמי ולא אעשה זאת בחיים”. עם זאת, במהלך השנים, פורסמו שיריו בכתבי עת ספרותיים נחשבים בהם ‘עתון 77’, ‘מאזנים’, ‘אפיריון’ ו’שבו’, וכן בכתבי עת ספרותיים אינטרנטיים.

יותר מכל הוא אוהב את שיריהן של לאה גולדברג ורחל וגם את זו של רינה לי (ליפשיץ) המנוחה, שהיתה פרופסור לספרות בניו יורק ואינה מוכרת דיה בארץ. מבין המשוררים הוא מעריך מאד את יהודה עמיחי, ט. כרמי, נתן יונתן ויואל הופמן ומהדור הצעיר את רוני סומק ודורי מנור. הוא מסביר שבשיריו הוא מתאר קוי אנוש של דמויות מהחיים, וכפי שברנר כתב: ‘שירה היא מיצוי החיים’. את רון גרא מעניין מיהו האדם, מנין אומללותו. ובאלה הוא חופר וחוצב וכותב את שיריו המיוחדים. “השירה בישראל, חיה ובועטת ואני מברך על כך אם כי לדעתי מה שחסר היום אצל משוררים: תיאורי אנשים שקשה להם”- הוא אומר ומוסיף: “בעבר כתבתי, פה ושם, ספורים ליריים, שלפעמים אני משבץ בספרי השירה שלי, אבל זה נדיר. החוזקה שלי היא בשירה ואני מרבה לכתוב על התרשמויותי ממפגשים עם אנשים”.

“הייתי רוצה שיותר אנשים יכירו את שירתי. את הרגישות שבה. לא הפרסום מעניין אותי אלא הרצון האמיתי שיכירו אותה. שיכירו בה” – אומר המשורר שמעיד על עצמו שאינו שייך לשום קליקה ספרותית ואינו מתחכך עם ‘האנשים הנכונים’ ב’חוגים הנכונים’. והוא מיטיב לבטא זאת בשיר ‘איני נמנה’.

מילדיו יש לו ארבעה נכדים. הוא מודה שבעבר היה סבא פעיל יותר אבל שנת הקורונה, בתוספת הבריאות, ניטרלו את הסבאות – שגם אליה הוא משתוקק לחזור בהקדם.

“כל מה שאני רוצה עכשיו זה לחזור לחיי הרגילים, לפעילות הרגילה היומיומית שלי”.

אֵינִי נִמְנֶה/רוֹן גֵּרָא

אֵינִי נִמְנֶה

עַל מְשׁוֹרְרֵי הֶחָצֵר

שֶׁל עִתּוֹן זֶה אוֹ אַחֵר-

אֵינִי חֲבֵר מוֹעֲדוֹן כָּלְשֶׁהוּ

אִם נִכְבָּד, אִם לֹא כָּל כָּךְ-

אֵינִי שַׁיֵּךְ לְאֵיזוֹ כַּת שְׁקֵטָה

אוֹ כְּנוּפְיָה הוֹמָה.

בִּכְרֵסָם שֶׁל נֶחְשָׁבִים, חֲשׁוּבִים

וְנוֹתְנֵי פְּרָסִים לֹא אֶתְחַכֵּךְ,

וְעִם מְקַבְּלֵי פְּרָסִים

אַל תֵּחַד נַפְשִׁי.

כִּי אֲנִי בְּאֵין- לִי- מִי

לְבַד- לְבַדִּי בְּחַדְרֵי חֲדָרִים

מִסְתּוֹפֵף לִי עִם הַשִּׁירִים

כְּשֶׁכָּל שִׁיר עוֹשֶׂה בִּי

כִּבְתוֹךְ  שֶׁלּוֹ-

וְלִפְעָמִים,

לִפְעָמִים הַשִּׁירִים

קוֹנִים לִי חֲבֵרִים-

כִּי טוֹב.

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
אבחון וטיפול מוטורי

איך לטפח את הדימוי עצמי

מה אני חושב שחושבים עלי? האם אהיה פעם טוב במשהו? מתי יפסיקו לבקר אותי? אין ילד שלא עסוק בשאלות אלה, אך הן מעסיקות בעיקר ילדים עם צרכים מיוחדים שחווים כשלונות על בסיס יומי

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים “עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע”

חגיגות ה-100 תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים“עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע” שתפו שיתוף ב facebook שיתוף ב email שיתוף ב whatsapp שיתוף ב twitter במסגרת חגיגות המאה לעיר גבעתיים, עמותת קהילתיים ותיאטרון גבעתיים מעלים תערוכה

קראו עוד»
אדם גורל יועץ נדל"ן

מה ייתן לכם יותר עצמאות?

זה לא סוד שעליית מחירי הדירות מקשה על ציבור גדול בישראל. המחירים עולים, המשכורת לא עולה בהתאם, ופה מתחילה התלבטות מוכרת: מגורים או השקעה?

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

100 בחידון

גמר החידון העירוני התקיים בהשתתפות 13 תלמידים מכיתות ז’-י’ מבתי הספר בגבעתיים. החידון, עסק בהיסטוריה העירונית של גבעתיים, שמציינת 100 שנה להיווסדה

קראו עוד»
מגזין גבעתיים פלוס

גבעתיים פלוס מגזין 94

השבוע נציין את יום הזיכרון לחללי צה”ל ואת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל. השבוע, נרכין ראש ונתעצב ולאחר מכן נחגוג יום הולדת למדינה שלנו. אחרי שנתיים בהם לא יכולנו לקחת חלק בטקסים המנציחים את הנופלים ולא יצאנו ליהנות בבימות העיר, נוכל סוף סוף לעשות זאת. יצאנו לחירות בכל המובנים.
ביום העצמאות נניף בגאווה את דגלי המדינה על מרפסות הבתים, ככבוד והוקרה שאנו מעניקים לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, לשורדים היקרים שזכו לנקום את מות יקיריהם, למשפחות השכולות ולחללי צה״ל אשר מסרו נפשם למען הגנה על המדינה היחידה שיש לנו.
קריאה מהנה,
ד”ר נגה רוזנפרב

קראו עוד»
Shape
Shape

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן