
כשאתה בן של אבא רופא, ד"ר יצחק הורוביץ, מנהל מחלקה כירורגית בבית החולים 'בני ציון' בחיפה, ולאמא, מרים, שעובדת בלשכת התיירות הממשלתית – ואתה מגלה נטיות ברורות לכיוון אמנויות הבמה – זה לא בדיוק משהו שיגרום להורים שלך לרקוד משמחה, וזאת בלשון המעטה, על אחת כמה וכמה כשהילד הזה לומד בבית הספר החיפאי היוקרתי 'הריאלי' ויש ממנו ציפיות בכיוונים אחרים.
אבל מה לעשות שבכיתה ד' הילד רועי הורוביץ נרשם, בעקבות חבר, לחוג דרמה בבית רוטשילד ולא רק שנשאר אלא גם הצטרף בהמשך למקהלה של אפי נצר. למגינת לב הוריו שקיוו שהשיגעון הוא זמני ולא שיערו שזה יהיה שגעון לכל החיים שיהפוך למקצוע. מהחוג לדרמה הדרך היתה קצרה לחוג לנוער שוחר תיאטרון – שהתקיים בתיאטרון חיפה, ואף שילב את הילדים בהצגות השונות.
טבילת האש הראשונה
הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בצבא. התקבל לתיאטרון צה"ל וחיכה בקוצר רוח אבל אז באה התפנית: כבוגר מגמת מזרחנות וכמי ששולט בערבית – הוא הופנה למודיעין ושירת ב-8200. משם הלך היישר ללימודי משחק של 3 שנים אצל ניסן נתיב. "ההליכה ללמודי משחק לוותה בתנאי שהציב אבא: שבתום לימודי המשחק הילד ילמד עוד משהו באוניברסיטה. "כדי שיהיה מקצוע אמיתי ביד" – מצטט רועי בצחוק. הוא החל ללמוד בתל אביב פסיכולוגיה ותיאטרון אבל בתום שנה א' נשבר משעורי הסטטיסטיקה והודיע להורים שהוא מפר את החוזה ביניהם. "והיה שבר גדול! לא מפרים חוזה"- אומר רועי – "לבסוף הושגה פשרה: להפוך את התיאטרון ללמודים מלאים ולסיים לתואר. וכך היה. היום, במבט לאחור, אני יודע שאבא שלי צדק: כי דווקא הצד האקדמי הוא זה שמפרנס בכבוד והוא זה שפתח המון אופציות נוספות ואפשרות לבחור ולדחות הצעות – כרצוני. ואני אסיר תודה לו על כך."
טבילת האש הראשונה שלו על הבמה, היתה כשעלה לגמרי לבד על הבמה, במסגרת ה'תיאטרונטו', עם "מיי פירסט סוני' של בני ברבש, שהצליח מאד, הוא שיחק שנתיים בתיאטרון חיפה ואפילו הצטלם בארץ לסרט עם אנטוניו בנדרס ודרק ג'קובי 'חוקר העצמות' (2000).
בסיום התואר הראשון, בבימוי, הוא החל לביים. תחילה את 'הסתברות', שהועלה בפסטיבל 'פותחים מסך' והצליח מאד, ובהמשך הוזמן לביים ב'הבימה', בין היתר את 'דוממים' כשחקן ובמאי על הבמה הגדולה. מחזה של חנוך רעים העוסק בשואה.
בין עבודת בימוי אחת לאחרת, הוא שימש במאי הבית של תיאטרון באר שבע, ניהל את תיאטרון קרית שמונה ועשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת בר-אילן בנושא המחזות התנ"כיים של יעקב שבתאי. מאז הוא מלמד במחלקה לספרות משווה בבר-אילן, ואף ייסד שם מגמה לדרמה ותיאטרון.
החברים הכי טובים
ב-2010 נכנסה לחייו השחקנית, תושבת גבעתיים, ליא קניג, ומאז אי אפשר להפריד ביניהם. הכל החל במקרה, כשרועי התבקש לעשות סדרת ראיונות עם שחקנים, בתיאטרון ירושלים, ורצו שהראשונה שתרואיין תהיה קניג. הוא טילפן והיא הסכימה ברצון. "באתי לקחת אותה במכונית שלי וכיון שהיה יום סגריר איום, הנסיעה נמשכה למעלה משעתיים. בסיומם היינו החברים הכי טובים והיא אמרה לי שצריך לעבוד ביחד" – משחזר רועי את ההכרות. חצי שנה אחר כך פנה אליו אילן רונן מ'הבימה', ואמר שליא ביקשה את רועי כבמאי של 'לא ביום ולא בלילה'!
מאז אותה הכרות עם קניג כבר עשו השניים שמונה הפקות ביחד שכולן שלאגרים, בהם: 'זאקופנה', 'משהו טוב', 'הרביעייה' ועוד. במקביל, ליא קניג ביימה את רועי הורוביץ להצגת יחיד שהועלתה ב'קאמרי': "אוטוטו זוכה בלוטו", איתה כבר הספיקו להגיע עד לתיאטרון הלאומי בטשקנט. "שם עברנו חוויה מרגשת כשחיפשנו את הבית שבו הסתתרו ליא ואמה בזמן מהלך מלחמת העולם השנייה. ומצאנו אותו!" – אומר רועי ומוסיף: "עם ליא, כל דבר שעשינו – הצליח והפך לשלאגר, וגם נסענו בעולם עם מופע משותף שלנו, שבו אני מדבר באנגלית וליא מדברת בכל שבע השפות שהיא יודעת".
כשפגש את השחקנית מרים זוהר, נזפה בו בחיוך ממזרי והזכירה לו שגם היא קיימת ושהגיע הזמן לעבוד גם איתה ולא רק עם ליא! מאז הספיק לעשות כבר ארבע הפקות עם מרים זוהר.
דופקות הופעה
המופע המקסים והמשעשע "לא דופקות חשבון" נולד בימי הקורונה, בסגר הראשון. רועי החליט שצריך להכין משהו, 'שיהיה', כשייפתחו האולמות. הוא החל לעבוד עם שתי מלכות התיאטרון האלה, בסלון של כל אחת מהן. "דיברנו, זרקנו רעיונות וספרנו ספורים מצחיקים ונוגעים ללב. הקלטתי הכל, לקחתי את ירון פריד לכתוב ולארגן את הרעיונות הללו ולאט לאט התגבש ערב של ספורים מצחיקים מעולם דימוי הגוף, בגדים ועוד" – מספר רועי – "הכנו מופע אבל בגלל שהיו כל הזמן סגרים, החלטנו לצלם אותו אצלן בבית עם צוות צילום מקצועי
כשנפתחו האולמות שילבנו את הסרט, שהוא גם הצצה אינטימית לבית שלהן ואז הן עולות לבמה עם הקטעים שלהן, ואיתי, ואנחנו מנהלים מיפגש סביב בגדים אופנה, וזה כיף גדול שהקהל אוהב מאד. שתיהן כלות פרס ישראל, שתיהן בנות 90 ואנחנו מסתובבים עם המופע השנון והמשעשע הזה בכל הארץ".
המעבר לגבעתיים, שנעשה ממש בקיץ האחרון, היה צעד מתבקש במיוחד לאור הלחצים שהפעילה עליו ליא קניג. היא פשוט פקחה את עיניו שיש חיים מחוץ לתל אביב והוא מאושר מהצעד שעשה. היא גם זאת ששכנעה אותו לקחת כלב והוא מודה לה כל יום על לולי הקטנה שלו, איתה הוא חולק את חייו, וצוחק שהכלבה שלו היא יורשת העצר וזאת שתירש אותו בבוא העת.
"השכונה החדשה, הסמוכה לצומת מסובים, תקרא בשם: רמת צדק. כל רחובות השכונה ישאו שמות של נשות ואנשי משפט"
מה עושים ואיך מתנהלים עם התנגדויות לפרוייקט?
ההתנגדויות עשויות להעלות בכל שלב משלבי הפרויקט
ראיון עם האדריכלית רחל יונגמן-פללר, שותפה בכירה ומנהלת התכנון של חברת יסקי-מור-סיון אדריכלים, ממשרדי האדריכלות המובילים בארץ
שיחה אישית עם רן קוניק ראש עיריית גבעתיים
נטע ריבקין – הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם להתעמלות אמנותית והאשה שהשתתפה בשלוש אולימפיאדות
שברולט קולורדו נבנה במטרה ברורה. לנצח כל מכשול שאינו נמצא בכביש, כאשר בדרך לשם הנהג, ומי שאתו לא יסבלו, אך מרגע שירדו מהאספלט תתחיל חגיגה שלא תיעצר, אלא רק אם יגמר הדלק באופן בלתי מתוכנן.
יאנה מרגולין היא מהנדסת בדיקות תוכנה. טמקימת עמותת 'גֵּנִים טובים' – קהילת נשאים ונשאיות BRCA
לבנת פורן אשת עסקים, מייסדת ויו"ר חברת 'לבנת פורן – זכויות רפואיות' ● נבחרה לפרוייקט 'מאה שנים, מאה נשים'
יגאל אונא מגן הסייבר הבכיר במדינה, כראש מערך הסייבר הלאומי ● מכהן כנשיא בית הספר ללימודי סייבר
זמרות הפופ הייחודיות כובשות את ישראל. טל גיטלר היא זמרת ויוצרת צעירה שעוד תשמעו עלייה לא מעט בהמשך. כזו המביאה גוון קול חדש וסגנון מוזיקלי ייחודי
איה כהן אבישר קשרה את הסיפור שכתבה בעשיה של אור-לי, במשפחה המיוחדת שלהם, בנסיבות נפילתו של עומרי וזכתה בפרס הראשון בתחרות, ארבעה כרטיסים לפסטיבל הסרטים בקאן, 'הכל כלול'.
כמעט בכל עיר ובכל בית קפה מתכנס מעין פרלמנט המורכב אנשים שיש להם דעה על כל מה שקורה כאן
ישראל טייבר, נפטר באופן מפתיע בשנת 1950 ועטרה רעייתו, המשיכה לחיות בביתם עד לשנת 1975 לפני בדיוק חמישים שנה
עו"ד ד"ר יובל חן, מהמובילים בתחום הוצאת אזרחות גרמנית, מייצג אלפי אנשים מול הרשויות בגרמניה לקבלת אזרחות גרמנית מאז שנת 1997
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!