fbpx

"הבובות הן אהבתי הגדולה"

שיחה עם הבובנאית ומספרת הסיפורים רונה ספורטה

נעמי לבנון-קשת
צילום: איציק רובין

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

"כילדה רציתי להיות לורה אינגלס מ'בית קטן בערבה'. הייתי ילדה טובה ב'צופים'. שיחקתי המון בבובות, כי זה מה שהכי אהבתי. למזלי, בבגרותי זכיתי לעסוק במקצוע מדהים ואני מתפרנסת בכבוד מאהבתי הגדולה..."

כשהייתי ילדה מאד אהבתי לשחק בבובות. יחסית עד גיל מאוחר. היה לי אוסף מרשים של בובות שניהלתי את חייהן ביד רמה” – כך אומרת בחיוך הבובנאית ומספרת הספורים, רונה ספורטה, שמודה בפה מלא כי גם היום, בגיל 48 – הבובות הן אהבתה הגדולה. עובדה שהפכה אותן למקצוע ולמקור פרנסה.

היא נולדה בגבעתיים, בגיל צעיר ‘נדדה’ עם המשפחה לרמת אפעל הסמוכה ובהמשך חזרו כולם לרמת גן. את לימודי התיכון שלה עשתה בגבעתיים ב’שמעון בן צבי’.

“סבא וסבתא בריקמן היו מראשוני בוני גבעתיים, שקבלו מגרש בגבעת רמב”ם”- היא מגלה את שרשיה הרחוקים של המשפחה ואת זיקתה לעיר, בה היא חיה עם בעלה וילדיה, עד היום.

סביר להניח כי הורי הילדים הצעירים בגבעתיים מכירים את ‘שעת סיפור’ שלה, שבה היא לא רק מספרת אלא גם בונה את הבובות ‘השחקניות’ שלה. כשהיא מביימת וכותבת הצגות היא מעבירה את מלאכת בניית הבובות לאנשי מקצוע אחרים.

כשסיימה את לימודי התיכון התגייסה לצה”ל ושירתה כמדריכת שיריון, וכפי שהיא מעידה על עצמה: “תמיד אהבתי קהל”. בהמשך, כמו כל ילדה טובה וממושמעת, הלכה ללמוד באוניברסיטת תל אביב: פסיכולוגיה וספרות ובהמשך למדה בחיפה ביבליותראפיה.

"לאט לאט, בלי שהרגשתי הפכתי למפעל"- היא צוחקת – "הגיעו עוד ועוד הזמנות וכל הזמן אמרתי 'כן', והלוח שלי התמלא והתמלא. אבל למרות העומס והקושי - אני נורא נורא אוהבת את מה שאני עושה"

בובנאות היא אמנות נעלה

בשנת 2000 נישאה רונה לשוהם, מהנדס במקצועו, ולשניים נולדו 3 ילדים: אורי בן 20, שירה בת 17 ועלמה בת 11 וחצי. הקמת המשפחה ולידת הבכור הם שהעלו בראשה את המחשבה המחודשת על שיבה ללימודים, אבל הפעם לא כדי לרצות הורים. היא לא רצתה שוב לימודים באקדמיה. חיפשה משהו אחר. מאתגר. משהו שהיא באמת אוהבת ובעצם אהבה מאז ומתמיד.

“כך הגעתי לבית הספר לבובנאות בחולון – ונשביתי בקסם, כי בעיני בובנאות היא אמנות נעלה ובובנאי אמיתי הוא כל מי שעוסק בתיאטרון בובות על כל צדדיו והיבטיו, ויש הרבה כאלה” – היא מסבירה בנימה רצינית – “זה לדעת להעביר, דרך דימוי החומר – מסרים. אפילו בלי מלים. לדימויים יש עומק והשפעה חזקה מאד וחוויה רגשית-מחשבתית, הן על ילד והן על מבוגר.”

וכך למדה רונה בחולון, בקורסים שונים, במקום בתכנית לימודים הדוקה ומחייבת של 3 שנים מלאות, כפי שעושים שם סטודנטים צעירים, שכן היתה כבר אמא עסוקה שבמהלך לימודיה נולדה גם שירה, ובמקביל עבדה. “כשנולדה הבת השלישית, עלמה, התפטרתי מעבודתי כדי להיות איתה בבית” – משחזרת רונה – “במהלך השנה הזו בניתי ‘שעת סיפור’, כשבסלון המשפחתי נעשו כל עבודות ההכנה, נערמו בובות ותפאורות, ובאותה תקופה הופעתי ב’דיאדה’- מרכזי פעילות לתינוקות. משם זה התפתח לגני ילדים, ואז גם למתנס”ים”.

במקביל היא החלה ללמד בבית הספר לבובנאות בחולון ונפח העבודה שלה הלך והתרחב, הלך ותפח. היא החלה להפיק הצגות עבור אחרים, הצגות לילדים ולמבוגרים, והכל במקביל להצגות שלה-עצמה. “לאט לאט, בלי שהרגשתי הפכתי למפעל”- היא צוחקת – “הגיעו עוד ועוד הזמנות וכל הזמן אמרתי ‘כן’, והלוח שלי התמלא והתמלא. אבל למרות העומס והקושי- אני נורא נורא אוהבת את מה שאני עושה”.

 

"קהל שוחרי תיאטרון הבובות היא קהל קטן, נישתי מאד, מה גם שאין הרבה תיאטרוני בובות בארץ. בעולם, במיוחד באירופה, אנשים יותר פתוחים לעלם תיאטרון הבובות, יותר פתוחים לחוויה הזאת..."

מספרת סיפורים לילדים ולמבוגרים

היום, אחרי עשור של עבודה קשה ובניית מוניטין של איכות, היא מודה שכבר אינה רצה בדרכים כבעבר, אלא יותר מתמקדת בהוראה. היא מעבירה קורסים למספרי סיפורים,  וזאת בה בשעה שהיא עצמה נכנסה לנישה המקצועית של מספרי סיפורים למבוגרים ולנוער, כשהפעם, בניגוד לעבר כשעשתה מופע מספרי-סיפורים ביחד עם בובות – הפעם זה נטו סיפורים. בלי בובות ובלי עזרים. “עכשיו למשל אני עושה סדרה לנוער על משהו מהמיתולוגיה, עם אנימציה”- היא מסבירה.

כי מי שהיה באירופה, במיוחד במדינות מזרח אירופה כשמעל כולן בולטת רוסיה – יודע שתיאטרון בובות, גם למבוגרים –נחשב לאמנות עלית מכובדת ביותר, שכל העוסק בה למד שנים ארוכות וקשות. בארץ, למרבה הצער, קהל שוחרי תיאטרון הבובות היא קהל קטן, נישתי מאד, מה גם שאין הרבה תיאטרוני בובות בארץ. “בעולם, במיוחד באירופה, אנשים יותר פתוחים לעלם תיאטרון הבובות, יותר פתוחים לחוויה הזאת ומיד מתחברים לילד”- מסבירה רונה, שבבית הספר לבובנאות מלמדת את הסטודנטים במסלולים השונים, הן ככלי רגשי, הן ככלי אמנותי והן ככלי חינוכי – המיועד בעיקר לתת כלים לגננות ומורות, והיא מעידה שהתוצאות שלו מצויינות ומרשימות. היא מציינת בגאווה כי אחת ממורותיה היותר מרשימות, בחולון היתה הבובנאית מריה גורביץ והבובנאית בלה שקטוב, אותן היא מביאה כדוגמא ומופת לבובנאיות שלמדו את המקצוע בברית המועצות לשעבר, על כל המשתמע והכרוך בכך.

בגבעתיים היא פועלת מתוך מקלט ששכרה מהעיריה ברחוב המלב”ן – חלל עבודה של חזרות, של בניית הבובות והתפאורות וכל הכרוך בהצגות שלה, ובחלל הזה היא גם מעבירה ‘שעת סיפור’ וכן סדנאות שונות לילדים ולמבוגרים. במהלך חודש אוגוסט החם היא מתכננת באותו חלל מרווח מיני-פסטיבל ‘בובות במזגן’ – אירוע שמח שיכלול ‘שעת סיפור’, הצגות וסדנאות.

“הילדים הפרטיים שלי עוזרים ברצון בכל הנדרש, ומתעניינים בכל דבר חדש שאני עושה. החלטות כמו אלה שלקחתי בשעתו, יכולות היו להיעשות רק בתמיכת בן הזוג, שהאמין שאצליח כשאני עוד לא ידעתי מה אעשה עם זה. בהתחלה הוא גם בנה וצבע. היום כל זה כבר נעשה בחוץ, אצל אנשי מקצוע”.

שוזרת סיפורים למופע

בתיאטרון גבעתיים העלתה רונה סדרת מופעים למבוגרים, בנושאים שונים. במופע בן השעה היא מספרת כמה סיפורים השזורים ומתקשרים לאותו נושא. בהמשך הזמינו ממנה ומהזמרת יעל קידר – ערב לכבוד נורית זרחי, “שהיה כל כך מוצלח עד שהעירייה הזמינה מאיתנו ערב לכבוד ‘חודש הקריאה’: ‘משוררים כותבים אהבה’, בו אני מדברת, מספרת, יעל שרה עם אורון לאור ומנגנת בפסנתר כשאורון בגיטרה. גם זה הצליח מאד” –  מספרת רונה, שהחודש מופיעה עם ערב למבוגרים: ‘אלף לילה ולילה’ – עיבוד של החומר המוכר לסיפור מסגרת בתוספת סיפורים נבחרים.

“צמיחת העסק מתאפשרת במקביל לצמיחת הילדים והכל ממשיך כרגיל, בקוים מקבילים”- מסבירה רונה, שכיום מרכזת את המסלול האמנותי בבית הספר לבובנאות בחולון ומוסיפה – “כילדה רציתי להיות לורה אינגלס מ’בית קטן בערבה’. הייתי ילדה טובה ב’צופים’. שיחקתי המון בבובות, כי זה מה שהכי אהבתי. למזלי, בבגרותי זכיתי לעסוק במקצוע מדהים ואני מתפרנסת בכבוד מאהבתי הגדולה. זה התחביב, העבודה, הפרנסה והחברים.”

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
אבחון וטיפול מוטורי

איך לטפח את הדימוי עצמי

מה אני חושב שחושבים עלי? האם אהיה פעם טוב במשהו? מתי יפסיקו לבקר אותי? אין ילד שלא עסוק בשאלות אלה, אך הן מעסיקות בעיקר ילדים עם צרכים מיוחדים שחווים כשלונות על בסיס יומי

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים “עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע”

חגיגות ה-100 תערוכה ייחודית בתיאטרון גבעתיים“עיר מהסרטים – מחווה לאולפני גבע” שתפו שיתוף ב facebook שיתוף ב email שיתוף ב whatsapp שיתוף ב twitter במסגרת חגיגות המאה לעיר גבעתיים, עמותת קהילתיים ותיאטרון גבעתיים מעלים תערוכה

קראו עוד»
אדם גורל יועץ נדל"ן

מה ייתן לכם יותר עצמאות?

זה לא סוד שעליית מחירי הדירות מקשה על ציבור גדול בישראל. המחירים עולים, המשכורת לא עולה בהתאם, ופה מתחילה התלבטות מוכרת: מגורים או השקעה?

קראו עוד»
אירועי ה-100 לגבעתיים

100 בחידון

גמר החידון העירוני התקיים בהשתתפות 13 תלמידים מכיתות ז’-י’ מבתי הספר בגבעתיים. החידון, עסק בהיסטוריה העירונית של גבעתיים, שמציינת 100 שנה להיווסדה

קראו עוד»
מגזין גבעתיים פלוס

גבעתיים פלוס מגזין 94

השבוע נציין את יום הזיכרון לחללי צה”ל ואת יום העצמאות ה-74 למדינת ישראל. השבוע, נרכין ראש ונתעצב ולאחר מכן נחגוג יום הולדת למדינה שלנו. אחרי שנתיים בהם לא יכולנו לקחת חלק בטקסים המנציחים את הנופלים ולא יצאנו ליהנות בבימות העיר, נוכל סוף סוף לעשות זאת. יצאנו לחירות בכל המובנים.
ביום העצמאות נניף בגאווה את דגלי המדינה על מרפסות הבתים, ככבוד והוקרה שאנו מעניקים לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, לשורדים היקרים שזכו לנקום את מות יקיריהם, למשפחות השכולות ולחללי צה״ל אשר מסרו נפשם למען הגנה על המדינה היחידה שיש לנו.
קריאה מהנה,
ד”ר נגה רוזנפרב

קראו עוד»
Shape
Shape

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן