"אין מתנה גדולה יותר מלגעת בלבבות של אנשים, ועל הבמה אני עושה את זה בדרכי"

באיזה הצגות השתתפת עד כה ומה מתוכנן להמשך?

"השתתפתי בהצגות: 'מחלת נעורים' מאת פרדיננד ברוקר ובבימויה של ליאת פרישמן לני, בתפקיד מארי, ב'קיץ אחרון' מאת אבי אנסלר ובבימויה של ענת זמש-ריגל, בתפקיד אווה, ב'ינטל' מאת יצחק בשביס זינגר בבימויה של מיה שיה, בתפקיד הדסה, ב'הנה באים ימי הקיץ' – ערב חנוך לוין בעריכתו ובבימויו של עידו רוזנברג וב'רכבות הילדים' מאת דיאן סמואל בבימויה של אתי רזניק.

בקרוב אחזור לבמה בתיאטרון הספרייה עם ההצגה 'מונולוגים מהואגינה' מאת איב אנסלר ובבימויה של ליאת פישמן לני.

איזו שחקנית מהווה השראה עבורך? 

"מתוך שחקניות רבות וטובות המהוות השראה עבורי, אבחר בהלנה בונהם-קרטר. שחקנית שמתנפלת על כל אתגר, מגוונת מאוד, מביאה לידי ביטוי יכולות שונות, תמיד נותנת את החותם האישי שלה, ובעלת הומור, והומור עצמי בפרט."

מהי העצה הכי טובה שקיבלת כשחקנית?

"קיבלתי שתי עצות שמלוות אותי: לקחת דברים בפרופורציות – אני מקפידה שחיי יהיו מורכבים מתחומים נוספים מחוץ לעולם הבמה, שומרת על עולם פנימי וחוסן מסוים, שמשחרר אותי מצורך באישור חיצוני.

אני תמיד מזכירה לעצמי שלשחק זה, קודם כל, כייף – זו עצה שקיבלתי מהשחקן אבי קושניר בסדנה במסגרת הלימודים, בה הוא הדגיש את החשיבות של הנאה תוך כדי המשחק בסצנה. כשרוצים משהו מאוד, קל להישאב למטרה ולאבד את השמחה שבעשיית אמנות."

מה את הכי אוהבת לעשות בשעות הפנאי?

"בשעות הפנאי אני מתרגלת יוגה. במיוחד בגלל האופי הרוחני המדיטטיבי שבה. תרגול אשר מנקה את הראש וממקד.

אני מאוד אוהבת לטייל בארץ, ואחרי תקופה מלחיצה ועמוסה, הדבר שאני הכי רוצה הוא לנסוע לקמפינג במדבר, במעיין, על הים, או לא משנה איפה, להקשיב לשקט ולהסתכל על הכוכבים.

ואני גם אוהבת לקרוא מאמרים מחקריים. אני גיקית מבפנים, ומאוד סקרנית. כמעט כל דבר שאתקל בו, או סדרה שאצפה בה, אהיה חייבת לקרוא רקע על כל מה שהתרחש מבחינה היסטורית באותה תקופה, איך נוצר כל דבר וכו׳. אני חושבת שהסקרנות היא חלק בלתי נפרד מהמשחק. כל דמות שאני מגלמת, אני רוצה להכיר יותר ויותר, ללמוד על דברים בהם היא מתעסקת, ולדעת הכל על העולם שלה."

רגע של אושר מהשנה האחרונה?

"רגע מאושר במיוחד היה על הבמה בהפקה 'הנה באים ימי הקיץ' בבימויו של עידו רוזנברג, בזמן שביצעתי את מונולוג 'הטיול המאורגן', כשנאלצתי לקחת כמה שניות של פאוזה לפני המשפט הבא במונולוג, כי הקהל פשוט התפוצץ מצחוק. לדעת שהגעתי אל האנשים האלה, והיה לנו רגע משותף ביחד של שמחה, צחוק ועונג, זו תחושה של ריחוף מבחינתי."